נבחרת ישראל מגיעה לעוד משחק של "הכל או כלום", היו לה יותר משחקים כאלה משערים של ארלינג הולאנד. מבט על הסגל לקראת איסלנד לא מעורר אופטימיות, אין יותר מדי שחקנים שנמצאים בכושר, ואין גם את מנור סולומון הפצוע. המומנטום של הכדורגל הישראלי מהמונדיאליטו נעצר, הקיץ המשוגע של הנבחרות הצעירות נראה רחוק מאוד.
הנבחרות הצעירות בקיץ היו עסוקות בכדורגל, בעוד הבוגרת הייתה עסוקה בכל דבר חוץ מכדורגל. העיסוק הבלתי פוסק במלחמה בארץ והמחוות המבורכות הסיטו את תשומת הלב של השחקנים, הם עצמם אמרו את זה. בשביל לשמח את המדינה, אולי עדיף שהפעם בנבחרת יניחו למלחמה וישימו אותה בצד. המשימה הראשונה של יוסי בניון ואלון חזן תהיה להפריד בין מה שקורה על הדשא למה שקורה במציאות הישראלית, כי הערבוב ביניהם לא עשה לנו טוב. יש מספיק מוטיבציה, אין צורך בלהעמיס על השחקנים רגשית. שיירו קלישאות במסיבות העיתונאים וידברו על המגרש.
אפשר לעבור את איסלנד, לנצח את אוקראינה או בוסניה בגמר כבר יהיה יותר קשה. עצם ההגעה לגמר הפלייאוף יהיה הישג לא רע וסימן מעודד לקראת העתיד. יהיה כיף לנצח סוף־סוף במשחק נוקאאוט, ייתן תקווה אמיתית שיש פה תהליך מסוים אחרי הכישלון הגדול בשלב הבתים.
בסופו של דבר, חזן ובניון הביאו את עצמם למצב שבו משחק בודד יקבע אם הם יכולים להמשיך בתפקידם. הם יכולים להאשים בכך רק את עצמם, כי הם לא ניצלו את אחת ההגרלות הכי נוחות שקיבלנו מאז ומעולם. המתנה שאופ"א נתנה לנו נזרקה לפח.
לזכות הצוות המקצועי ייאמר שהנבחרת באמת חשובה להם, שהם מתים להצליח בכל מחיר ויש בהם תשוקה. היו רגעים ספורים בקמפיין שבהם הנבחרת פתאום נראתה אחרת, נבחרת שנלחמת עד הדקה האחרונה ומשיגה ניצחונות דרמטיים. אם היא תמצא את הכוחות האלה שוב, אפשר לפנטז על סנסציה.
אבל הנה, שוב ה"אם" המפורסם שמלווה את הנבחרת כבר שנים. אם נהיה חזקים מנטלית, אם נתעלם מרעשי הרקע, אם ההגנה לא תעשה פאדיחות ואם השופט יעשה לנו טובה וישרוק לפנדל מפוקפק. נבחרת ישראל יכולה לשנות את השם שלה ל"נבחרת סימני השאלה".
