אסתר, שבתה מעיין מרותקת לכיסא גלגלים, מתקשה להבין איך מונעים מבתה להגיע למסיבת הפורים בבית הספר. "אם חס וחלילה ילד חולה בסרטן והוא קירח, והמחלה שלו מפחידה, הוא לא יכול להיכנס לבית הספר? ואם יש מישהו קטוע רגליים, הוא לא יכול להיכנס לבית הספר? ועוד בבית ספר שמציינים בו את שבוע הנגישות".
בתאונת דרכים שאירעה בתחילת שנה שעברה, התנגשה משאית באוטובוס עמוס בעשרות תלמידי כיתה ד' מבית הספר "בית אבי" באבן יהודה. כתוצאה מהתאונה, נפצעה אנושות מעיין אודיה בת ה־11, והפכה סיעודית.
לקראת אירועי חג הפורים השנה, הגישו הורי התלמידים להנהלת בית הספר בקשה למנוע את הגעתה של מעיין. לדבריהם, הגעתה עלולה לעורר טראומה אצל התלמידים שהיו מעורבים בתאונה.
בעקבות התנגדות ההורים, אסתר, אמה של מעיין, יצאה למאבק כדי שבתה, שעברה שיקום ארוך ונמצאת כעת בבית, תוכל לקחת חלק במסיבת הפורים. "בהתחלה מעיין הייתה מחוברת לצינורות, זה היה מפחיד", סיפרה אסתר. "במשך כל השנה הזו, מתוך מקום מתחשב שילדים אחרים לא יבהלו, לא הבאתי אותה לבית הספר. זה היה ויתור.
״היה שלט בבית הספר ׳מעיין מחכים לשובך׳”, מספרת אסתר. “יום אחד אני רואה שהורידו את השלט, הרגשתי נורא. למעיין יש תחפושת שעשו לה סטודנטים משנקר, שמותאמת לכיסא גלגלים, כמה הורים שמעו את זה והם המציאו מכתב מפסיכיאטר שזה יעשה נזק לילדים. לפני מספר ימים נערכה שיחה עם המנהלת, היועצת ומנהל אגף החינוך באבן יהודה וכולם אמרו שהתקבלה החלטה ממנהלת המחוז ומהיועמ״ש של משרד החינוך״.
״אני רוצה לנרמל את זה שלא כולם בריאים", משתפת אסתר. “בסוף השבוע הזה מעיין תבוא. אני הולכת עם מעיין בגאווה. זו ילדה שנגרם לה נזק במסגרת בית הספר. איך מדירים את הילדה הזו? איפה משרד החינוך? לא יכול להיות שההורים יחליטו מי ייכנס לבית הספר. זו בושה״.
תגובת משרד החינוך: נוכח חשש ממשי למצבם הרפואי הפוסט־טראומטי של יתר התלמידים שהיו מעורבים בתאונה, המגובה בחוות דעת מקצועיות שהגישו הורי התלמידים, בקשת האם, שנבחנה בידי כלל גורמי המקצוע, נדחתה. בית הספר ימשיך ללוות את אחותה של התלמידה, הלומדת בבית הספר.
