וק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיקים להפלות בין דורשי עבודה על רקע ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, הורות, גיל, דת, גזע ועוד, אבל לא על רקע משקל גוף או מראה חיצוני. הצעת חוק בנושא הונחה לפני מספר שנים על שולחן הכנסת, אולם לא קודמה. ואולם פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה עשוי לשנות את הדרך שבה מעסיקים מתייחסים לנושא.
פסק הדין היה בעניין ערעורו של עוזר השופט בכדורגל משה ליפלס, שטען כי התאחדות הכדורגל גרעה אותו משיפוט בליגה הלאומית ושיבצה אותו לליגה נמוכה יותר בשל משקלו. ליפלס תבע את ההתאחדות, ובין טענותיו הייתה טענה על אפליה בשל משקל עודף. בית הדין האזורי לעבודה בבאר־שבע דחה את טענתו. ליפלס עירער לבית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את טענתו. מפסק הדין עולה, כי לביקורות מקצועיות חיוביות שקיבל עוזר השופט התלוו הערות על כך שהוא "לא עובר מסך", שעליו לשפר את הופעתו הוויזואלית "ולהשיל ק"ג עודפים", בין היתר כיוון ש"זה נראה לא אסתטי". עו"ד גילה מרון אלדר, שותפה במשרד דפנה שמואלביץ' ושות', המתמחה בדיני עבודה ומייצג מעסיקים גדולים במשק (לא ייצגה בתיק הנ"ל): "בפסק הדין נקבע לראשונה כי באופן עקרוני פגיעה בתנאי העסקה של עובד בשל משקלו, עלולה להיחשב כאפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בית הדין נמנע מהכרעה סופית בעניין, אבל קבע כי ההתייחסות למשקלו של השופט לא הייתה לגיטימית, ומדובר בהפרת חובת תום הלב שבה מחויבת ההתאחדות לכדורגל ביחסיה עם השופט. נקבע שההתאחדות שקלה שיקול לא ענייני בהחלטה על הדחת השופט, שכן לקחה בחשבון את משקלו למרות שלא מדובר בקריטריון רלוונטי לתפקיד. בגין הפרת חובת תום הלב, נפסק לשופט פיצוי בגובה 40 אלף שקל".
שופטי בית הדין הארצי לעבודה קבעו בפסק הדין: "אנו סבורים כי ממכלול הראיות שהיה לפני בית הדין עולה כי משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר. בית הדין האזורי התעלם מראיות רבות המעידות על כך שלאורך כל התקופה מאז שקוּדם המערער לתפקיד עוזר שופט בליגה הלאומית, היו משקלו, והשלכתו של משקלו על נראותו, נושא לשיח בינו לבין גורמים שונים בהתאחדות, הוא נדרש להפחית ממשקלו והובהר לו שאם לא יעשה כן, מעמדו ייפגע.
"עוד התעלם בית הדין קמא (האזורי – ל"ד) מראיות המעידות על החשיבות שייחסה ההתאחדות למשקל ולנראות של השופטים; מראיות מזמן אמת שבהן הודו גורמים שונים בהתאחדות כי משקלו של המערער היווה גורם בהחלטת הגריעה [...] ומכך שגרסתה בדבר רמת תפקודו המקצועי של המערער, לרבות כושרו הגופני והשלכות המשקל על תפקודו וכושרו הגופני, אינה עולה בקנה אחד עם דוחות הביקורת, שברובם זכה להערכות חיוביות ולציונים טובים".
שופטי בית הדין הארצי אילן איטח, לאה גליקסמן ורועי פוליאק קבעו עוד, כי במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו, כלומר, אין לו השלכה על יכולתו לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו התקבלה גם בשל משקלו – העובד יכול לתבוע מכוח הפרת חובת תום הלב.
עו"ד מרון אלדר מציינת כי פסק הדין ניתן אמנם בעניינו של גבר, אולם הוא "מהווה בשורה של ממש דווקא לנשים, שחשופות באופן מיוחד לאפליה מחמת מראה חיצוני ומשקל בפרט. התפיסה החברתית והציפיות ביחס למראה חיצוני של נשים הן מחמירות מאלו שביחס לגברים. אידיאל היופי הנשי, גם במסגרת העבודה, מחייב עמידה בכללים פרטניים הממשטרים כמעט כל היבט הנוגע לחזותן החיצונית. מחקרים מראים שנשים חשות לחץ חברתי לרדוף באופן אינטנסיבי אחר יופי, דבר שמסביר אולי את הנתון לפיו נשים אמריקאיות מבלות בממוצע כ־45 דקות ביום בטיפוח עצמי, ותעשיית מוצרי היופי העולמית מגלגלת למעלה מ־500 מיליארד דולר בשנה. העמידה בציפיות בהיבט המראה החיצוני משפיעה הן על הזמן והן על המשאבים הכספיים של נשים, ויש שרואים בדרישות החברתיות מנשים ביחס למראה מנגנון לדיכוי חברתי שלהן.
"גם ביחס למשקל גוף, נשים פגיעות יותר לאפליה במקום העבודה, שמלווה בסטריאוטיפים מופרכים כאילו עודף משקל נובע מעצלנות או מבורות, או שאנשים בעלי עודף משקל אינם נעימים או אינם יציבים רגשית. סטריאוטיפ זה חל על נשים וגברים, אולם הסובלנות לנשים בעלות עודף משקל היא פחותה — הן יסבלו מאפליה כבר ברמות עודף משקל נמוכות, ואילו גברים יסבלו מאפליה רק בעודף משקל משמעותי מאוד".
מאמר של ד"ר יופי תירוש מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב מ־2016, בשם "משקל גוף — קטגוריה חדשה במשפט הישראלי", מציג תוצאות מחקר שנערך בחו"ל וכלל יותר מ־4,000 משיבים, ובו נמצא שכמחציתם היו מעדיפים לאבד שנת חיים מאשר להעלות במשקל, ו־15% היו מעדיפים לאבד אפילו עשור מחייהם מאשר להשמין. עוד עולה מהמאמר שגם בישראל יש אינדיקציות לכך ששמנים נתקלים בהערות פוגעניות ובאפליה בעבודה.
לסיום, מציינת עו"ד מרון אלדר, לאור פסק הדין, מעסיקים "יידרשו לשקול היטב אם הגדרת תפקיד מסוים, הכוללת דרישה למראה ייצוגי, מסודר ואסתטי, מתחייבת ממהות התפקיד, או מהווה כסות לדרישה בעניין משקל גוף".
את התאחדות הכדורגל ייצגו בערעור עו"ד אבישי איפרגן, ואת עוזר השופט ייצגו עו"ד לירון סבן ועו"ד אדוה אפרת בוזנח.
