ההומור האפל במופע של שאולי התחיל עוד לפני שאסי כהן עלה לבמה, כשבכניסה לקומפלקס בצפון הנידח של לונדון הוצב דוכן של "הבית הישראלי", מיזם של משרד העלייה והקליטה, שמעניק "מידע, ליווי, ייעוץ והכוונה למתעניינים באפשרויות השיבה הביתה". ואכן, מה יותר מעודד שיבה הביתה מביקור מלכותי, באמצע המלחמה, של נביא מלחמת האזרחים, בהופעה שכולה מיזנתרופיה ארסית ומענגת, שלועגת מעל הכל לפופוליסט הישראלי שיודע הכל? אפילו את אירנה (ליאת הר לב) הביאו לכמה דקות מעולות של זוגיות רעילה כדי להרגיש בבית, למרות שבחוץ יש גשם בריטי דק ורצף אירוני של מסעדות פרסיות.
בפתיחת המופע, בקטע המבריק של תיאום הציפיות עם הקהל ("קודם כל תנמיכו"), שאולי מסביר שאין בהופעה דיבור על "המצב", והסיבה היחידה שהוא מזכיר את "המצב" היא כדי שלא יגידו שלא היה דיבור על ה"מצב". אבל אז, אחרי שייחל לשחרור החטופים והחטופות, שאולי מעלה אפשרות שכל האולם יהיה בן ערובה. במקרה כזה, הוא אומר, "רק אני מנהל את המשא ומתן". כמו ש"המצב" נראה כרגע, אולי כדאי לנסות את זה במציאות הישראלית, שנותרה מייאשת גם בלונדון.
