נניח, לצורך העניין, שכל חברי צמרת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב טועים, מהנשיא ג'ו ביידן וסגניתו, קמלה האריס, ועד צ'אק שומר, הידיד הבולט ביותר של ישראל בסנאט. השאלה היא, איך הצליח בנימין נתניהו להעביר אותם מסלול ייסורים, שתחילתו בתמיכה בלתי מסויגת בישראל, כולל רכבת אווירית חסרת תקדים, עד לעימות הולך ומחריף עם בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל בעולם.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו, ג'ו ביידן וצ'אק שומר
(צילום: יונתן זינדל, AP Photo/Manuel Balce Ceneta, File)
רוב הפרשנים הפוליטיים מעריכים שנתניהו רוצה את העימות הזה. הוא עוזר לו אלקטורלית. הוא מציג אותו כמי שעומד בשער מול "הסכנה של מדינה פלסטינית" או "השתלטות הרשות הפלסטינית על הרצועה". בשני הנושאים מדובר בהונאה. משום שאין שום מדינה פלסטינית בפתח. אבל יש את המגה־דיל עם סעודיה, שכולל נורמליזציה עם ישראל. מבחינת ישראל מדובר בשדרוג אסטרטגי, ובחיזוק הברית האזורית נגד ציר הרשע שבראשות איראן. כדי שזה יקרה, ארה"ב זקוקה לנכונות ישראלית להתקדמות במסלול הפלסטיני. הרי נתניהו הכריז שוב ושוב שהוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. הרי היו יוזמות שלום בעשורים האחרונים. הרי הפלסטינים דחו כל הצעה להקמת מדינה פלסטינית. אבל במקום להכניס את הפלסטינים למלכודת שאליה הם נכנסים תמיד, במקום לתת להם לומר את ה"לא" הקבוע שלהם, נתניהו מתנהג בדרך האווילית ביותר, ומציג את ישראל כסרבנית שלום. זו חוכמה אסטרטגית או איוולת אסטרטגית?
עד שלשום היה אפשר לחשוב שנתניהו ממתין לחילופי שלטון בבית הלבן. אלא שגם בעניין הזה מתברר שהחשיבה האסטרטגית של נתניהו, ככל שיש כזאת, תלושה מהמציאות
עד שלשום היה אפשר לחשוב שנתניהו ממתין לחילופי שלטון בבית הלבן. אלא שגם בעניין הזה מתברר שהחשיבה האסטרטגית של נתניהו, ככל שיש כזאת, תלושה מהמציאות. וכי דונלד טראמפ, אם ייבחר, יאמר משהו אחר? אשליות. הרי כבר מזמן הוא עוין את נתניהו. והשבוע הוא הצהיר שהדבר היחידי שהוא יכול להציע לנתניהו הוא לסיים מהר את המלחמה, משום שיש צורך במסלול של שלום. כך שעוד אשליה מתנפצת. מדובר בכישלון כפול. בשני המקרים מדובר בעוינות לנתניהו. לא לישראל. הוא יוציא אותנו מהבוץ? זה לא שנתניהו כפוי טובה מול המפלגה הדמוקרטית. הוא במחלוקת גם עם הצד השני של המפה הפוליטית. אין הרבה נושאים שבהם לשני המועמדים לנשיאות יש עמדה משותפת. נתניהו הצליח לאחד אותם. שונאי ישראל מרוצים. נתניהו הוא נכס מבחינתם. ידידי ישראל מביטים בו בתימהון. מה קורה לו? למה? למי זה טוב? ספק אם זה טוב לנתניהו. בוודאי שזה רע לישראל.
כך גם בעניין היום שאחרי. מה בדיוק האלטרנטיבה של נתניהו? מי ישלוט ברצועה? בשבועות האחרונים עלתה האופציה של ראשי חמולות. היא חוסלה עוד לפני שהגיחה לעולם. חמאס, שלא הובס, עשה שרירים והבהיר מיהו בעל הבית. ראשי החמולות הבהירו שהם לא ישתפו פעולה עם ישראל. ואם כך ראשי החמולות, אז בוודאי שכך כל פלסטיני אחר שינסה להיכנס לנעלי חמאס. אז אולי שלטון ישראלי? ניסינו את זה בלבנון. התוצאות ידועות מראש. מלחמת התשה ללא הפסקה. אולי אנחנו כבר בתחילתה. כך שנותרנו עם הרשות הפלסטינית, משודרגת לפי ההצעה האמריקאית, וכל הטענות נגדה נכונות. ועדיין, על רקע העובדה שאין יותר מדי אופציות, היא מסתמנת כאופציה הפחות גרועה. אבל נתניהו נגד. הוא תמיד נגד. הוא רק נגד. הוא מתעקש להכניס את ישראל לשלב הדשדוש, שבו חמאס מובס צבאית, אבל מה שנותר מחמאס, גם בצפון הרצועה, חוזר לשליטה, בכל מקום שכבר עבר טיהור ופונה על ידי ישראל.
הקונספציה של נתניהו הובילה אותנו לטבח הגדול ביותר מאז קום המדינה. נתניהו לא למד כלום ולא שכח כלום. הקונספציה החדשה שלו, של לא ולא ולא, מובילה את ישראל לשפל המדיני החמור ביותר עם העולם החופשי בכלל, ועם ארה"ב בפרט. מי יטיל וטו על הצעות אנטי־ישראליות במועצת הביטחון? מיקרונזיה? מה בדיוק התחליף שלו לארה"ב? ארה"ב מציעה לישראל חזון מדיני שכולל נורמליזציה עם סעודיה. כן, זה מצריך גמישות ישראלית. שום מדינת טרור לא תקום בגלל הגמישות הזאת. אלה אגדות שקריות. ולמרות זאת, נתניהו מתעקש להעמיק את המשבר. כאשר חמאס יצא לטבח, אחת הסיבות, ואולי העיקרית שבהן, הייתה הכשלת המגה־דיל של ארה"ב, סעודיה וישראל, והפיכת ישראל למדינה יותר ויותר מצורעת במשפחת העמים. באופן מוזר משהו, נתניהו מתעקש להעניק לחמאס את הניצחון האסטרטגי.
לא מדובר רק בארה"ב. נתניהו, האסטרטג המהולל, האיש שנכשל מול הגרעין האיראני, שעצם עיניים מול התעצמות המפחידה של החיזבאללה, שעודד את התעצמות חמאס, מתעקש עכשיו להוביל את ישראל לשפל המדיני הגדול בתולדותיה. הוא מתעקש על כניעה לבן גביר וסמוטריץ', והתוצאה היא התחלה של סנקציות מצד ארה"ב. רק התחלה. בינתיים רק על בודדים. אבל זה סימן לבאות. אנחנו יודעים שהסכר נפרץ. ומרגע שזה מתחיל, אנחנו לא יודעים היכן זה ייעצר.
כבר הרבה זמן מקנן החשש שגם אם ישראל תנצח בקרב, היא עלולה להפסיד במערכה. כל רגע שנתניהו בשלטון הוא רגע שמקרב אותנו לתבוסה במערכה.
הקונספציה של נתניהו הובילה אותנו לטבח הגדול ביותר מקום המדינה. הקונספציה החדשה שלו, של לא ולא ולא, מובילה את ישראל לשפל המדיני החמור ביותר עם העולם החופשי.
