לפי רוב הדיווחים בתקשורת, אין שום בעיה עם כניסת צה"ל לבית החולים שיפא ארבעה חודשים בלבד אחרי סיומו של מבצע גדול ומדוברר. "אתה צריך להבין את ההיגיון של הרצועה בתקופה הזאת", פקד ניר דבורי על עודד בן עמי בחדשות קשת. ייתכן שהמגיש יתקשה "להבין את ההיגיון של הרצועה" משום שמדובר, ובכן, ברצועה. אבל מה עם ההיגיון הישראלי? לגביו, עושה רושם, אין יותר מדי שאלות.
דבורי, למשל, הסביר שהפעולה בשיפא נמשכת שעות על גבי שעות ואף תארך ימים על גבי ימים, משום ש"אתה לא מאפשר אחר כך למקום הזה לחזור ולפעול כקן של טרור". נשמע טוב, פשוט לא ברור איך זה מסתדר עם מה שצה"ל (סליחה, "אתה") עשה שם בפעם הקודמת למשך הרבה יותר זמן: הרי סיבת השיבה לשיפא הייתה שהוא כן חזר "לפעול כקן של טרור". אז אחת משתיים: או שהפעולה הקודמת לא הספיקה, או שמנסים לרוקן את הים עם כפית ולשווק את זה כהצלחה מסחררת.
את מקומם של הרהורי כפירה כאלה, עם דעות לכאן ולכאן וכמובן קצת פחות התפעלות אחרי חצי שנה של מלחמה, מחליפה האובססיה לפרטים, וליתר דיוק "פרטים חדשים": לעיתים נדמה שבכל פעם שדבורי וכתבים צבאיים אחרים מופיעים על המסך - וזה קורה פעם בשעה בערך - מפציעה גם הבטחה ל"פרטים חדשים", על אף שלפעמים הם יותר "כחדשים". האמת היא שלפעמים גם "פרטים" זאת מילה גדולה מדי כדי לתאר טקסטים שהם הודעות דובר צה"ל בידי שליחים.
אחד מאותם פרטים אתמול היה זהותו של המחבל ה"בכיר" ביותר שחוסל בשיפא ("אנחנו אחרי זה הופכים אותם לבכירים", לעג אלון בן דוד ב"אזור מלחמה" של רשת), שהסב נחת כפולה: לא רק שמחולל רשע נוסף סולק מעל פני האדמה, הוא גם היה מיוחס משפחתית, מה שמקל מאוד על הטיפול הטלוויזיוני באותם "פרטים חדשים": יש על מי לדבר, יש מה להראות ויש נוסטלגיה להתפלש בה (אח, החיסול של מבחוח בדובאי!).
בינתיים שר הביטחון מוציא עוד אחד מהסרטונים שלו, שמעלים חשד שבמקום בן אדם יש שם דמות גנוזה מתוך "מלכוד 22" או כל סאטירה אחרת על טירוף המלחמה. "המקום שהם חשבו שהוא המסתור שלהם, המקום הבטוח, הפך מיד, בפעילות מהירה, למלכודת מוות", אמר יואב גלנט. חבל שלא החזיק עיתון עם תאריך עדכני: כך היה הרבה יותר קל להאמין שהסרטון צולם אתמול, ביום ה־164 למלחמה. יש לזכור זאת, שלא נתבלבל עם הסרטון שייצא ביום ה־364.
בקטנה
ב"מהדורה המוקדמת" של חדשות קשת, שזה בעצם "תוכנית חיסכון" עם קצת דיווחי מלחמה בהתחלה, הדגימו חזרה לשגרה מהי בעזרת כתבת צרכנות מביכה, ממש כמו בימים הטובים שלפני המלחמה. הפעם חגגו שם טרנד העתקים זולים של מוצרי קוסמטיקה. גילו שם, למשל, שאפשר למצוא ברשת העתק אודם של "דיור" והוא עולה רק שני שקלים לעומת המקור שעולה 1800 . "מה שבטוח", סיכמה הכתבת רומי הרוש את הממצאים המטלטלים, "ששווה לבדוק גם את המחיר וגם את האיכות". היא כמובן לא טרחה לעשות את זה, אבל למה כבר אפשר לצפות מתוכנית שבעצמה מרגישה לפעמים כמו רצועת כלכלה וצרכנות מעלי אקספרס.
