החבר צ'ארלס דיקנס, אל נא תתהפך בקבר. נכון, הספר שלך הוא 'בין שתי ערים', ואפילו אני, הקטנה, יודעת שהר הוא בריון ממין זכר, אבל יש גם הרים ממין נקבה. ערמומיות ופתייניות. הן גם נוהגות לייצר שקיעות ארגמן מבלבלות. אני יודעת כי יש לנו הר כזאת מול הבית. ההר ממין נקבה מצטיינת בסופות פתע שכאילו נשאבו כמו טורנדו ממעבר צר בין שני הרים. ההרים הנקבות האלה נוהגות לגנוב בדרכן כל מה שמונח שם. להיעזר בתחזית? חבל על הפנאי. יש באזור 15 תחנות מטאורולוגיות. מה בא לכם? גשם? שמש? רוחות? זריחות טכניקולור? תמיד תימצא התחזית שתתאים לכם.
למרבה הצער היא לא תועיל מול התפרצות פתע של הר נקבה!
× × ×
סוגיה חשובה: האם הרים כבירים כמו האלפים או הדולומיטים, מייצרים בעצמם גם את מזג האוויר?
התשובה היא כן! כך, לפחות, טוענת אישה נבונה ומוכרת וחובבת הרים. זה קורה כי ההרים הם הכי קרובים לעננים. הענן ננעץ בהר, ומגיב בהזעה מוגברת. לנו נראה שחבל אאוסטה השקט והיפהפה באיטליה אפוף ממילא בטרלול עוצמתי, וגם מזג האוויר מיטרלל קשות, כאשר העננים מזדמנים לכאן. תוך שנייה הכל עוטה חשרה יפהפייה.
אנחנו, למשל, רבצנו במרפסת מול נוף שקיעות ממתיק לב. מטח מאונך של גשם גירש אותנו פנימה. חלק מרהיטי המרפסת הכבדים נשארו על תילם לספוג את הגשם, אבל הקנקנים והספלים כמו נארזו מעצמם בתוך המפות, ועפו אל הבלתי נודע. קולות ההתנפצות נבלעו בזעם השמיימי. נרדמנו מול האח.
או אז הגיעו שכנינו מלמטה. סוחבים עגלה קיבוצניקית לנשיאת מגשים ועליה שרידי קומקומים וכיסאות, מתארים בפנינו בכעס מהול בחיוך את הכיסאות שניתכו עליהם משמיים והתנפצו. מי מכם שמכיר את רותי, בתנו, יודע שתמיד המילה האחרונה היא שלה. הפעם היא רק שאלה בחמימות את שכנינו החבולים: “ומה תרצו שנזרוק עליכם מחר? רק תגידו”. התקפלנו.
שנעפיל למטרהורן?
הנה אנחנו נכנסים מיד אל שני החודשים הפורחים והיפים בכל עמק אאוסטה. אפריל ומאי יודעים להוות רקע מושלג לכל הפריחות הלבנות - מאגסים ועד שזיפים ושקדים. השלגים טרם נמסו, אבל השמש כבר מבצבצת. מספיק להסתובב בשביל או ברחוב על רקע שלגים שנראים כמו אבקת סוכר, והעולם עטור פתאום בתחרה. עוד מעט יתחמם האקלים ויתחילו הזרימות, הנחלים, המפלים והפכפוכים. או אז כל כביש הוא דרך אל תמונת נוף ציורית. השנה הייתה בעמק אאוסטה כעין בצורת, אבל זה שלושה שבועות ששלגים אדירים ניתקו שם מן השמיים ושינו את כל המאזן ההידרולוגי.
זה בדיוק הזמן ללכת על מסלול מוכר וכליל יופי. הכביש העולה מן העמק לכיוון Breuil- Chervino הוא נופי לכל אורכו. הצ’רבינו הוא העבר האיטלקי של הר המטרהורן. הוא ממוקם על הגבול שבין שווייץ לאיטליה ומאפשר נופים לא פחות שווים מאשר צרמט בצד השווייצרי. נכון שכל תייר בצפון איטליה מתחיל במסלול זה, אבל אסור לוותר עליו. אתר Aosta tourism יפרט לכם הרבה ובבירור. אני רק אמליץ לכם לעצור באגם הכחול, Lago blu, ששוכן בגבהים ליד העיירה היפהפייה צ’רבינייה, הקרובה מאד לפסגה. מה שמיוחד באגם הזה שהוא כלל אינו כחול, אבל תחליפי הצבע שהוא מספק, כמו טורקיז, ירוק בהיר, ירוק פטרול ותכלת, מספקים ביותר. בסוף אפריל הוא נעטף בפריחה סגולה לילכית, וגורם לתייר לאבד קונטרול ולצלם כ־200 תמונות זהות. כל נקודה סביב היופי הזה, ראויה לפיקניק בהכשר הבד”ץ. רק תביאו כיסאות. אינני אחראית על האדמה הקפריזית כמו זו שסביב האגם.
ואם קצתם בקור למעלה, רדו בכביש הראשי אל העיירה Antey-Saint-André בואכה העיירונת Covalu וחפשו את המסעדה/ פיצרייה La Copa Pan שמחירה גם סביר מאד. אתם תודו לי על השירות והמגוון. רק כמו שסיפרתי לכם במדור הקודם, תקפידו להגיע כשפתוח.
איך שומרים על לחם מהתייבשות?
פיקניק הררי באיטליה הוא מיזם סקסי. גוש חמאה, צנצנת פסטו וכיכר עגולה וטרייה של לחם שחור (pane nero) על טהרת השיפון הגרוס. הבעיה היא שרוב הלחמים האיטלקיים נאפים ללא משמרי טריות ומשפרי אפייה, וכעבור שעה מפתיחת האריזה, הם יבשים כמו הקלהארי באוגוסט.
האויב שלכם הוא האוויר. על כן הסתייעו בשתי שקיות נייר שבהן אורזים את הלחם, והדקו אותן כדי להיפטר מאוויר שנלכד בין הנייר ללחם. מהר הלבישו על הכל שקית פלסטיק, וגם אותה הצמידו לנייר האריזה ושטחו בשתי ידיים לכיוון פתח השקית. שארית האוויר תיפלט החוצה. סוגרים במהודק את ידיות השקית, והלחם המחותל כתינוק ייטמן במגירה או בארון ויישמר טרי גם למחרת. יעיל גם בארץ.
