אני מנסה להבין עם מה אנחנו מגיעים לפלייאוף מחר נגד איסלנד; איזה כלי עבודה חדש יש לנו בארגז, שלא היה ארבעה חודשים קודם, כשניסינו לבנות יורו, והקונסטרוקציה של בית ט' קרסה עלינו; משאירה את החלומות שלנו מתחת.
לדבר על חסרונות, על מה אין, זה הכי קל. כי יש הרבה אין. אין מנור סולומון. ואין שגיב יחזקאל. ואין אפילו שון וייסמן. כל אחד מסיבותיו. ומי שבונה מגדלים על המוזמן עידו שחר, קיבל את אולימפיאקוס. ומי שסומך על זה שערן זהבי הוא הבאנקר הלאומי, מקבל אותו אחרי תקופת יובש, שעכשיו, אולי, אינשאללה, מאחורינו. ומי שבונה על ליאל עבדה, מקבל חלוץ אחרי טלטלה. ומי שבונה על תאי בריבו, יבורך.
לבנות סגל לנבחרת ישראל בימים הללו זה להרכיב פאזל שיש בו הרבה חלקים חסרים. או כאלה שפשוט לא מתאימים. אז דוחפים חלק מלגו שמצאנו במגירה או פליימוביל, בתקווה שיתחבר.
ובכל זאת, אם לחתור למה שיש, אז יש לנו את אוסקר גלוך, עם פז"ם וביטחון אירופי נוסף. ויש עוד מישהו, שהיה אמנם קודם, ובכל זאת זה לא אותו אחד שהיה קודם. מדבר כמובן על ענאן חלאיילי.
הפריצה הגדולה של הכדורגל הישראלי. חתיכת גרף הולך ומטפס. תוך זמן קצר לא רק שהפך לאחד הכוכבים של חיפה והכדורגל הישראלי, הוא מראה סימנים שהוא גדול על הליגה שלנו.
לבוא ולהטיל את מלוא המשקל על בן 19, על אחד שערך את הבכורה בבוגרת רק במשחק הקודם שלה, זה חתיכת טוויסט בעלילה. במידה מסוימת זה גם לא הוגן כלפיו. אבל אין לנו הרבה אופציות. בטח לא בפאזל עם הלגו והפליימוביל.
וחוץ מזה, חלאיילי הוכיח כל כך הרבה לאחרונה, ככה שלא נכעס אם יפתיע גם על כחול־לבן.
עוד משהו. למפגש עם איסלנד אנחנו מגיעים ממקום אחר, בהשוואה למשחקי הנבחרת האחרונים, שבהם הפסדנו את הכרטיס ליורו דרך בית המוקדמות. אז הגענו אבלים, תחת טראומת 7 באוקטובר. הגענו עם ראש לא פנוי. ובעיקר הגענו אחרי פסק הזמן שנכפה על הכדורגל הישראלי, אל תוך רצף משחקים צפוף, שנועד לסמן עלינו וי.
בנינו אז על תחושת הלאומיות. בנינו על ההמנון. על ביחד ננצח. זה מה שהיה לנו. ואז הפסדנו לקוסובו. ואז לרומניה. מוטיבציה, למדנו, יכולה להיות תוסף מדהים, אבל לא הדלק עצמו. ואם לחדד, קשה לנצח לא בכדורגל.
עכשיו, בכל אופן, הדברים הם קצת אחרת. המלחמה ומצב הרוח הלאומי עדיין לא מאפשרים ראש נקי. ובכל זאת לשחק כדורגל לא נראה תלוש כמו אז. וגם מרבית שחקני הנבחרת, שבאים ממכבי חיפה ומכבי ת"א, בקצב אירופי. גם אם בקצב של שישייה.
זה יספיק? קשה לדעת. איסלנד היא אמנם נבחרת בצניחה, ובכל זאת, יש יותר מדי אין בנבחרת שלנו. אז אולי, אחרי האכזבה האחרונה, והקונסטרוקציה של בית ט' וכל זה, עדיף לבוא מנחיתות. מקסימום גלוך את חלאיילי יעשו את הקסם שלהם, ונעשה את עצמנו מופתעים.
לבנות סגל לנבחרת ישראל בימים הללו זה להרכיב פאזל שיש בו הרבה חלקים חסרים. או כאלה שפשוט לא מתאימים. אז דוחפים חלק מלגו שמצאנו במגירה או פליימוביל, בתקווה שיתחבר
