רצינו להיכנס לחוות "עמק תרצה" אבל שביל העפר המוביל אליה היה כולו בוצי, עיסה טובענית לרכב רגיל. זו חוות רועים שהוקמה בקיץ 2020 בגבעות שמעל ההתנחלות חמרה בצפון הבקעה ונתונה מאז יום חמישי שעבר תחת סנקציות של הממשל האמריקאי מתוקף צו נשיאותי מיוחד של הנשיא ביידן. לא רק על החווה הוטלו סנקציות, גם על האיש שהקימה וחי בה עם אשתו וילדיו, משה שרביט.
6 צפייה בגלריה
(חיילים מול רועים פלסטינים בצפון הבקעה, השבוע. 16 קהילות רועים כבר אולצו לעזוב את מקום | צילום: שאול גולן)
זו פעם שנייה שלנו באזור החווה. הפעם הקודמת הייתה בפברואר 2021 כשבאנו לכאן עם כתב ההתיישבות אלישע בן קימון ופגשנו בשטח את הרועה מועין שיחדי אבו־כבס שסיפר איך השכן החדש ממרר את חייו. "יש לנו עדר כבשים ופתאום לפני חמישה חודשים קמה לנו פה חווה של יהודים מעבר לג'בל", אמר לנו אז. "הוא קוראים לו מוסא, משה אצלכם, והוא נותן לי הוראות לאן ללכת עם הכבשים שלי".
"כל החיים שלי וכל החיים של אבא שלי, שנולד כאן, אנחנו באים לפה עם הכבשים שיאכלו ופתאום הבחורים הצעירים שעובדים אצלו אומרים לי 'אל תבוא לפה יותר, אסור לך'. הם שולחים כלבים תוקפניים לנבוח על הכבשים שלי ולהבהיל אותם. היה פעם שכלב נשך כבשה שלי ופצע אותה. אחד מהם הצליף בי עם מושכות של סוס. הם גם הגיעו אליי הביתה, שלושה ק"מ מפה, ואיימו שיותר לא אצא עם העדר למרעה, הצביעו עם היד לכיוון הזה ואמרו 'אל תבוא לשם יותר!'"
אחרי שנפרדנו ממנו עלינו על שביל עפר שאז עוד לא היה חסום במחסום ונסענו לחווה. בעל הבית, שרביט, בחור בשנות ה־20 לחייו עם כובע מצחייה מרוט וטי־שירט של ארגון השומר יו"ש עם הכיתוב "לא ארץ נוכרייה לקחנו", עמל בדיוק על הקמת מבנה עם עוד חמישה בחורים. היה שם דיר מגודר, שני סוסים במכלאה, מכל סילו ששכב על הארץ ומבנה ארעי שכנראה שימש למגורים. שרביט סירב לקבלנו. "אני עסוק מאוד", ניפנף אותנו, "אין לי זמן לזה".
כשאמרנו השבוע לאלי אבידור, מהנדס בטיחות אש מגבעתיים בעשור השמיני לחייו, המלווה רועים פלסטינים באזור במסגרת ארגון "פעילי.ות בקעת הירדן", שאנחנו מתכוונים לגשת לחווה של שרביט, הוא הזהיר אותנו שאנחנו מסתכנים בעיכוב של שעות. "גם אם המחסום יהיה פתוח הם ייצאו אליכם עם ג'יפ שיחסום את הדרך", אמר, "יחקרו מי אתם ולמה באתם ויקראו לצבא שיזמין משטרה ותעוכבו שם שעות. אני יודע כי זה קרה לפעילים שלנו".
לחווה אי־אפשר לגשת אלא רק בתיאום טלפוני מראש, אחרת אתה מסתכן בחסימה. כך קורה גם בשאר החוות שהוקמו בשיטתיות ומרץ בשנים האחרונות בכל רחבי הגדה, מדרום הר חברון ועד צפון בקעת הירדן. תחילה נכבש שביל עפר, אחר כך המועצה או גוף ממשלתי אחר מימנו סלילת כביש, והדרך לשם או חסומה במחסום או מנוטרת בתצפיות שמזניקות אליך את אנשי החווה ובעקבותיהם גם את הצבא שממהר כאן להגיב לכל קריאה של המתנחלים.
300 כבשים לזוג עם תינוק
צו מינהלי 14115 שנחתם בידי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בתחילת החודש שעבר וכותרתו "הטלת סנקציות מסוימות על אנשים המערערים את השלום, הביטחון והיציבות בגדה המערבית" צריך להטריד לא רק את האנשים והמקומות שמוזכרים בו. זה אירוע שממשלת נתניהו מנסה להדחיק ושרי הימין הקיצוני, בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן גביר, מזלזלים במשמעויותיו, אבל בחיים עצמם פוטנציאל הנזק והפגיעה שלו עלול להשפיע על לא מעט ישראלים, לא רק אלו החיים בשטחים.
אל האמריקאים הצטרפו הבריטים עם רשימה משלהם של "מתנחלים קיצונים ואלימים" ובעקבותיהם גם הצרפתים עם רשימה של 28 מתנחלים. צרפת לא פירסמה שמות, אולם ההודעה שכניסתם לצרפת אסורה עד הודעה חדשה נשלחה אל כל אחד ואחד מהאנשים ברשימה. במערכת הביטחון הישראלית, בשב"כ, המשטרה והצבא, מכירים את כל הדמויות שהוטלו עליהן סנקציות כמחוללות אלימות באזור שבו הם פועלות. נגד חלקן הוצאו בעבר צווי הרחקה מינהליים מיהודה ושומרון.
לא רק האנשים מוכרים למערכת הביטחון, גם שתי החוות שנכללו בסנקציות: "חוות עמק תרצה" של שרביט בבקעה ו"החווה של צבי" השייכת לצבי בר יוסף וממוקמת באזור חלמיש, מדרום מערב לרמאללה. מדובר בשני מוקדים שהפעילות בהם וסביבם הביאה לעזיבה של קהילות רועי צאן וחקלאים פלסטינים בשנים האחרונות. חבר'ה צעירים שעובדים בהן ושרביט ובר יוסף בעצמם תועדו לא פעם נוהגים באלימות, מאיימים ותוקפים פיזית פלסטינים. לרוב התקריות הללו הסתיימו ללא חקירה משטרתית רצינית.
את רעיון הקמת החוות הללו הגה זאב "זמביש" חבר, דמות מיתית בהתיישבות ומזכ"ל אמנה, התנועה המיישבת של מועצת יש"ע - תפיסה של מקסימום שטח בידי מינימום אנשים. ההתחלה הייתה ב־2017 במסגרת מה שהמתנחלים מכנים "המלחמה על שטחי C". לפי יונתן קנוניץ', מנהל מחלקת המחקר בארגון "יש דין", המתנחלים הבינו שבאמצעות הקמת מאחזים לא חוקיים בגבעות הם לא תופסים שטחים נרחבים ועברו להקמת חוות צאן.
"לקחו זוג צעיר, לפעמים עם תינוק קטן, נתנו להם עדר של 300 כבשים וארבעה־חמישה נערים מחוץ למערכת החינוך שיעבדו בחווה. בכל המקומות ראית את אותם סוגי מבנים, כך שהיה ברור שיש פה יד מכוונת. אותו דיר, אותה משאית שהוסבה למגורים, עוד מבנה לאוכל לכבשים, הכל לא חוקי. והייתה הקפדה שכל החוות יוקמו על אדמות מדינה כי בניגוד להתיישבות על אדמות פרטיות של פלסטינים, המינהל האזרחי לא ממהר לפנות התיישבות על אדמות מדינה גם אם היא לא חוקית.
"אפשר לראות לפי צילומי לוויין תקופתיים את התפתחות החוות ואיך הרעיון הולך ומתפתח, עוד חווה ועוד אחת ועוד אחת. תחילה בדרום הר חברון, וקצת באזור כוכב השחר ובבקעת הירדן, וכיום לכל אורכה ורוחבה של הגדה. בסוף 2021 היו 35 חוות רועים, היום יש כבר כ־60 חוות".
לדברי ארגוני זכויות אדם, מאז 7 באוקטובר התגברו המתקפות האלימות כנגד רועי צאן וחקלאים פלסטינים מצד אנשי החוות. בעקבות כך 16 קהילות רועים מקומיות בגדה אולצו לעזוב את מקום מושבן בגלל אלימות שיטתית שהופעלה נגדן במשך שנים והגיעה לשיאה בחצי שנה האחרונה. חלק גדול מאותן תקיפות אלימות תועדו בידי פעילי זכויות אדם ישראלים שמלווים את הקהילות האלה ברמה היומיומית ובידי תחקירני שטח של ארגונים אזרחיים שפועלים בשטחים.
זה לא מונע מהמנהיגות בהתיישבות ובכנסת להתכחש לתופעה. בימין המתנחלי דוחים את הטענות על אלימות תושבים ואומרים כי מדובר בקמפיין השחרה שקרי של פעילי שמאל אנרכיסטים ישראלים. ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית), יו"ר ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני אזור יהודה ושומרון, כינס בשבוע שעבר דיון מיוחד תחת הכותרת "אלימות האנרכיסטים - גורמי שמאל הפוגעים במתיישבים". הגיע אפילו קצין משטרה בכיר שהכחיש את הטענות. נצ"מ אבישי מועלם, מפקד היחידה המרכזית של מחוז ש"י, אמר לחברי הוועדה כי "מחצית מהתלונות שהוגשו מתחילת המלחמה על ידי פלסטינים נגד מתנחלים התגלו כתלונות שווא". לדבריו, מי שעומד מאחורי התלונות הם "אנרכיסטים וארגוני שמאל קיצוני שנמצאים בכלל בתל־אביב".
קצין בכיר לשעבר במשטרה מסביר שבן גביר ריכז את מאמץ ההשתלטות שלו על המשטרה בייחוד על מחוז ש"י, שם נמצא בסיס הכוח האלקטורלי והאידיאולוגי שלו. "את התוצאות אנחנו רואים בחודשים האחרונים", הוא אומר, "המשטרה יישרה קו עם השר הממונה עליה ומקפידה לא להתאמץ יותר מדי".
המשטרה מצדה מסרה בתגובה, כי "מפלג פשיעה לאומנית של מחוז ש"י פועל בנחישות נגד תופעות אלימות מכל סוג שהיא המופנית כלפי רכוש או כל אדם באשר הוא, ופועלת בהתאם לחוק וללא התערבות של גורם כלשהו. היחידה החוקרת פותחת בחקירה כאשר מתקבל דיווח על אלימות הן כלפי פלסטינים והן כלפי יהודים. נתוני הפשיעה הלאומנית מעידים על ירידה של כ־50 אחוז מתחילת המלחמה, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מפקד המחוז, ניצב עוזי לוי, מקיים שיח יום יומי עם ראשי רשויות, ראשי מועצות ובעלי חוות ומדגיש בפניהם כי אנו פועלים באפס סובלנות בכל אירוע אלימות, הסתה וחיכוך מכל צד שהוא".
בתגובה לאמירת מפקד הימ"ר כי מדובר ב־50 אחוז תלונות שווא, קנוניץ' מפציץ את המייל בסרטונים ותמונות. "שבע קהילות בדואיות עזבו רק באזור כוכב השחר / רימונים / מעלה מכמש בחודשים האחרונים. זה שהמשטרה לא חוקרת והימין מתכחש לזה, לא אומר שזה לא קרה. חוץ מאיתנו, הישראלים, כל העולם עוקב אחר מה שקורה בשטח ומודע אליו.
"נריה בן פזי (אחד המתנחלים שעליהם הוטלו הסנקציות - ע.ש) הוא דמות ידועה בקרב הפלסטינים באזור כוכב השחר / רימונים. הוא תועד במספר אירועי תקיפות. השיא היה באוקטובר, בגירוש של קהילת הרועים בוואדי א־סיק, גם שם הוא תועד. ולא רק שם, לאורך כל הגדה ישנם אירועי אלימות שקשורים בחוות הרועים. אני מדבר איתך על פשיטות אלימות בלילה, על חיפושים בבתים של אנשים בידי אנשי החוות שאין להם שום סמכות לבצע חיפוש, על ילדים קטנים שמתעוררים בבהלה ורואים איך הופכים להם את הבית. בחלק מהמקרים היו נוכחים גם לובשי מדים רעולי פנים ולא ברור אם אלו חיילים בתפקיד, מילואימניקים או אנשי כיתות כוננות.
"לא מדובר פה בעלילות שווא שמישהו המציא. OCHA, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, עקב מקרוב ודיווח על האלימות שהביאה לגירוש קהילות הרועים וכנ"ל ארגוני סיוע וזכויות אדם אחרים, כולל ארגונים ישראליים ופעילים ישראלים. המשטרה יכולה לטעון שחצי מהתלונות הן תלונות שווא, אבל בעולם מסתכלים על האלימות בשטח ולא על סטטיסטיקה. האלימות הזו לא מופסקת על ידי אף גורם אכיפה ישראלי, היא נמשכת ללא שום הפרעה".
הרס ציוד ופגיעה בחיות
כדי להגיע לקהילת הרועים הבדואים בח'רבת אל־פארסיה שבצפון בקעת הירדן יורדים על דרך אלון, כביש 578, לכיוון ההתנחלות רותם. ברגע שרואים את בתי ההתנחלות על ראש הגבעה המשקיפה על הכביש מאיטים ופונים בזהירות שמאלה אל שביל בוצי. בלילה שבין שני לשלישי ירד כאן גשם שנמשך עד שעות הבוקר המאוחרות ולא פסק לרגע. עצרנו ליד מקבץ מבנים עשויים בלוקים חשופים שכוסו ביריעות ניילון וברזנט. הפריחה סביב מרהיבה, הכל ירוק, הגבעות והמדרונות, החיטה צומחת בשדות יפה ולצד השבילים הכל מלא חוביזה ושיחי חרדל.
בתוך מבנה קטן בערה מדורת עצים שעליה שפתו סיר מלא מים. עשן העצים מילא את האוויר הרטוב וצעדנו לאט־לאט בעיסת הבוץ החלקלקה אל תוך סוכה, חוששים להתגלץ' ולנחות על הארץ. באנו לדבר עם זוהדי דראגמה אבל פיספסנו אותו, חצי שעה לפני בואנו הוא יצא עם העדר למרעה. במקומו חיכה לנו אחיו אחמד.
יום לפני כן, בבוקר שני, היו שניהם במרעה שני קילומטר צפונה מפה עם העדר של המשפחה, כ־350 כבשים. זוהדי הוביל, אחמד היה במאסף. "קודם באו שני מתנחלים בטרקטורון ועצרו ליד אח שלי", הוא מספר, "אני עמדתי רחוק מהם, לא רציתי להתקרב. הם צעקו עליו 'עוף מפה, זה שטח שלנו'. אחי רצה לצלם אותם והם הפילו אותו לאדמה ולקחו ממנו את הטלפון. הגיעו עוד שני מתנחלים בסובארו ונתנו לו מכות בצינור פלסטיק. צעקתי להם 'אני מתקשר למשטרה ולצבא' והם צעקו בחזרה 'על הזין שלנו המשטרה והצבא'. בסוף הם התקשרו לצבא, אמרו 'יש פה ערבי שהרביץ לנו'. הצבא בא ולקח אותו לבסיס ליד מחולה, קשרו אותו בידיים ובעיניים ושמו אותו ליד השער חמש שעות. אחר כך אמרו לו 'לך הבית'".
חקרו אותו, שאלו מה היה?
"לא דיברו איתו מילה, סתם החזיקו אותו".
אבידור ישב בצד והקשיב. מחוץ לסוכה הסתובבו עוד שני פעילים ישראלים שישנו כאן בלילה. השניים, סשה, פסיכולוג חינוכי מירושלים, ואלעד, מורה לחינוך מיוחד מהרדוף, הגיעו לפנות ערב שני וישנו באחת הבקתות. "יש פה שני סוגי פעילים", אומר אבידור, "אנשים ששולטים בזמן שלהם ואנשים שיש להם זמן, כמו למשל פנסיונרים. הרבה אנשי חינוך ואקדמיה, פסיכולוגים, חקלאים, וטרינרים, אמנים, כל אחד והעיסוק שלו. יש גם קבוצה של פעילים, עולים חדשים מארצות־הברית, רוסיה ודרום אמריקה, שמאוד חשוב להם זכויות אדם והם מוכנים להשקיע זמן. לא ראיתי כאן אף אנרכיסט".
הוא מקפיד להגיע לליווי פעם בשבוע למשך יום שלם. באזור שאותו הוא מלווה ישנן כמה חוות רועים של מתנחלים, כולל החווה של שרביט. "התקיפות וההטרדות הן על בסיס יומיומי", הוא אומר, "מגיעים אליך בחורים צעירים מהחוות, צועקים עליך ומאיימים. נערים על טרקטורונים דוהרים אל תוך העדר, מבהילים את הכבשים. יש כאלה שבאים עם רמקול וצועקים בקולי קולות ליד הכבשים, לא נותנים לעדר שנייה אחת של רוגע כדי לרעות. יש לי תמונות, סרטונים, כמה שאתה רוצה".
התלוננתם?
"יש לנו חבר'ה, הצוות הלגאלי אנחנו קוראים להם, שאחראים לגשת עם הרועה הפלסטיני להגיש תלונה. ללוות לתחנה, להיות איתו שם כדי לסייע לו למלא טפסים. לצוות הזה יש תיק כזה עב כרס", הוא מסמן בשתי ידיו, "על כל חווה וחווה עם תאריכים של האירועים. התחנה שבה מגישים תלונה נמצאת למעלה משעת נסיעה מכאן, ואתה צריך לחכות שעות עד שמישהו יגבה ממך תלונה או עדות. אין לנו זמן ואנרגיה לתלונות שווא, זו טענה מגוחכת.
"אנחנו לא מתערבים פיזית באף עימות, לא מנסים להפריד, שום דבר מהסוג הזה. כל הפעילים, אלו שמלווים את העדר והרועה בשטח ואלו שישנים עם המשפחות בבתים - התפקיד שלהם הוא אחד: לתעד. אתה לא יכול לתעד משהו שלא היה או לא קרה".
התקשרנו לעמוס מגד, ראש הצוות הלגאלי, גמלאי של אוניברסיטת חיפה, פרופסור אמריטוס להיסטוריה. "אני לא תל־אביבי ולא אנרכיסט", אמר, "מה שקצין המשטרה אמר בכנסת זו פשוט חוצפה. אני מרכז את תלונות הרועים במשטרה, נוסע איתם להגיש את התלונות ואם יש צורך מחבר אותם לעורך דין. אנחנו מגישים תלונה כשמדובר בתקיפות פיזיות, על כניסות אלימות בלילה למאהל, על הרס ציוד כמו למשל ללוחות סולאריים ופגיעה בבעלי חיים.
"אנחנו באים עם צילומים וסרטונים, ואני אומר לך, נדיר מאוד־מאוד, שהמשטרה מגיעה לשטח כדי לבצע בדיקה, לתשאל עדים, לעשות איזו שהיא פעולת חקירה בסיסית. בהרבה מקרים הרועה שמגיש תלונה הופך אחרי תשאול קצר לנחקר באזהרה, הופך ממתלונן לחשוד. זה קורה המון וזה גורם לי כישראלי, שיודע מה החוק ומה הזכויות שלי, להרגיש חסר אונים באופן מוחלט מול המערכת הזו. זה פשוט לא ייאמן שככה המשטרה מתנהלת באזור הזה".
כשהטפטוף ייהפך למבול
בעקבות הסנקציות של הממשל האמריקאי, חשבונותיהם של צבי בר יוסף, משה שרביט, נריה בן פזי, עילי פדרמן, ינון לוי, דוד חי חסדאי, עינן טנג'יל ושלום זיכרמן בבנקים ישראליים הוקפאו. אם יש להם חשבונות או נכסים בארה"ב או בכל מקום אחר בחו"ל גם הם הוקפאו ואינם ניתנים למימוש כל זמן שהסנקציות מופעלות.
האפקט יכול להיות אקספוננציאלי, מעריכי. זה מתחיל בכמה פעילים מקומיים, דמויות שמוכרות למערכת, ושתי חוות, ולך תדע לאן זה יתפתח. מומחי משפט מדמים את הסיפור הזה לרטיבות בקיר. תסבוכת שמתחילה בכתם קטן בפינה ואם הוא לא מטופל בזמן, מתפשט בכל קירות הבית.
אלה לא רק הבנקים הישראליים שהקפיאו את חשבונות האנשים. לא ניתן לבצע עבורם גיוס כספים באף פלטפורמה שעובדת באשראי. אף חברת אשראי לא תסכן עצמה מול המערכת הפיננסית האמריקאית. ארגונים ועמותות אמריקאיות שתרמו וסייעו לחוות מסתכנים בהטלת סנקציות על עצמם אם ימשיכו להעביר כספים למקומות והאנשים שנכללים בצו המינהלי 14115.
חברה פיננסית ישראלית שהיא לקוחה של בנקים וגופים פיננסיים בארצות־הברית ומפירה סנקציות שהטיל הממשל יכולה לספוג נזק אדיר, החל מקנסות בסכומי עתק ועד לניתוק מהמערכת האמריקאית, והמשמעות של זה היא ניתוק מהמערכת הבנקאית העולמית. "זו הסיבה שהמערכת הבנקאית הישראלית מכבדת את הסנקציות", אומר עו"ד יהודה שפר, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית. "זה יכול לתפוס גם לגבי חברות ביטוח וקופות גמל, כל גוף שיש לו קשרים עם מוסדות פיננסיים בארצות־הברית. זה צעד מאוד חריג שלא נעשה בעבר, ביטוי למשבר אמון חסר תקדים בין הממשל בארצות־הברית לממשלת ישראל, ויכול להיות מדרון חלקלק לסנקציות נוספות".
כרגע הסנקציות לא כוללות משרדי ממשלה, אבל אם הטפטוף ייהפך למבול, גם המימון הממשלתי עלול להיות על הכוונת. אם למשל חברת החשמל ומקורות מספקות למקום הזה חשמל ומים, יש לכך השלכות אם לחברות הממשלתיות הללו יש עניינים פיננסיים מול מוסדות אמריקאיים.
ואם מדברים על חברות ממשלתיות, אז צוות מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו" בדק ומצא שמשרד החקלאות מממן מאחזים חקלאיים לא חוקיים במיליוני שקלים. לפי דוח הארגון, שאמור להתפרסם בהמשך החודש, בשש השנים האחרונות העביר משרד החקלאות כ־1.66 מיליוני שקל למאחזים חקלאיים לא חוקיים בשטחים, ואישר תשלום של כ־1.5 מיליוני שקל נוספים שעדיין לא שולמו. "והחוות הללו בכלל לא חוקיות", אומר יונתן מזרחי, אחד ממחברי הדוח, "כי מתקיימת בהם בנייה לא חוקית. משרד החקלאות לא אמור לתת כסף למי שביצע עבירות בנייה". "לכל החוות הללו אין היתרי בנייה ולמרביתן הוציא המינהל האזרחי צווי הריסה שלא מבוצעים. לפי נתוני משרד החקלאות, החווה של בן פזי קיבלה 49 אלף שקל תמיכה. לחווה של משה שרביט אושרו 6,000 שקל. החווה של צבי בר יוסף קיבלה 52 אלף שקל. המדינה משתתפת במימון המקומות הלא חוקיים והאלימים האלו".
ד"ר שוקי פרידמן, סגן נשיא מכון מדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס, הוא קודם כל מומחה למשטרי סנקציות. פרידמן ממליץ לכולם, בטח למקבלי ההחלטות, לקרוא היטב את הצו הנשיאותי על חמשת עמודיו. "כתוב שם שהם יכולים להטיל סנקציות על כל פעולה שעלולה לסכן את האינטרסים האמריקאים, בין השאר פתרון שתי המדינות. הם התחילו את הסנקציות עם איסורי כניסה לארצות־הברית למתנחלים אלימים, עברו לסנקציות כלכליות על כמה בחורים והמשיכו לסנקציות על שני מאחזים. הם מאותתים לממשלת ישראל שזה עלול לא להיגמר בזה.
"הצו מתריע גם על אי־אכיפת החוק כלפי הגורמים האלימים, כלומר הוא מאפשר להטיל סנקציות על אי־אכיפת החוק. זה אומר שאלוף הפיקוד, מפקד המחוז במשטרה, קציני הצבא והמשטרה שמשרתים באיו"ש, כל אלה עלולים למצוא עצמם תחת סנקציות. זה נשמע מופרך, אבל תחולת הצו מאוד רחבה, כמעט בלתי מוגבלת, ומאפשרת לממשל להטיל סנקציות על כל פעילות של ישראל בשטחים. זה לא רק מציב את ההתיישבות בשטחים בסכנה גדולה מאוד, זו באמת קטסטרופה לכולנו."
