אלפרד פינבוגאסון. כבר בן 35, אבל עדיין השחקן המסוכן ביותר שיש לאיסלנד, שכבש במדי הנבחרת בדיוק אותו מספר (18) כמו שאר החלוצים שזומנו גם יחד. הבקיע מול ארגנטינה במונדיאל 2018, כיכב בהרנביין ובאאוגסבורג, ולמרות שהוא כבר בשלהי הקריירה ומאוד לא מרשים העונה באופן הבלגית, פינבוגאסון יהווה סכנה לבלמים בזכות הגובה (1.85 מטר) והחוזק.
ארנור טראוסטסון. כאשר דור הזהב שבר מחסומים באמצע העשור הקודם, הקשר נחשב לאיש שישמור על הגחלת ויהיה המנהיג הבא בתור. אבל הקריירה של טראוסטסון (30) מעולם לא התרוממה, כשמחוץ לליגה השוודית שבה תמיד הצטיין (משחק כיום בנורשפינג) עבר לקדנציות חלשות בראפיד וינה וניו־אינגלנד. אסור לזלזל – הוא מנהל משחק עם ניצוצות טכניים לצד אגרסיביות.
אלברט גודמונדסון. השחקן הבכיר של איסלנד, דור רביעי לכדורגלנים – שכולם כבשו במדי הנבחרת – בהם סבא רבא שלו, שהיה הכדורגלן המקצוען הראשון במדינה. החלוץ בן ה־26 העלה את גנואה לליגה הבכירה באיטליה בעונה שעברה, וכבש השנה עשר פעמים בקמפיין המכובד של הקבוצה במרכז הטבלה. מה שכן – הוא לא הבקיע בנבחרת כבר שנתיים וחצי. שוויו מוערך ב־22 מיליון יורו.
יון תורסטיינסון. במפגש האחרון בין הנבחרות ברייקיאוויק, תורסטיינסון (25) בלט על רקע חולשת האגף הימני של ישראל וגם הבקיע את השער הראשון במשחק. קיצוני שמאלי מסוכן מאוד מלובן הבלגית, שפורח שם כבר שנה וחצי אחרי שלא התאקלם בפולהאם שקיוותה שיפרוץ אצלה. יש לקוות שאחרי הפעם האחרונה, ישראל תהיה מוכנה אליו בצורה טובה אליו ותדע לסגור אותו.
סווריר אינגסון. עמוד השדרה האמיתי של איסלנד בשנות הזוהר היה מורכב מהבלמים הענקים, ששלטו ברחבות בשני הצדדים והביאו לכדי שלמות את תרגילי הוצאת החוץ והסטת הכדור לשחקן פנוי. אינגסון הוא השריד האחרון מחבורת שחקני ההגנה הזו, בלם בן 30 ממיטיולן הדנית שמבקיע לא מעט ביחס לעמדה שלו בזכות משחק הראש הפנטסטי. הראשון שחייבים לשמור עליו בקרנות.
