אנחנו בעיצומו של משבר עם ארה"ב. הלובי הפרו־ישראלי היה אמור להיכנס לפעולה. וזה לא קורה. הרי סיפרו לנו, וסיפרנו לעצמנו, על הכוח היהודי האדיר. הרי ליהודים יש ייצוג־יתר בפוליטיקה, בתרבות, באקדמיה, במדיה. בשיח האנטישמי הייצוג הזה הופך את היהודים לכוח מאיים ומסוכן, תמנון עם אין־ספור זרועות, ששולט בעולם.
סטפן וולט וג'ון מירשהיימר פירסמו ב־2007 ספר על הלובי היהודי שמציג בדרך מתוחכמת יותר את העלילות בנוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון". איפא"ק, טענו השניים, מכתיב את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון והיחסים המיוחדים עם ישראל גרמו לפיגועי התופת ב־2001 ולטרור האיסלאמי נגד המערב בכלל. אנחנו לא אנטישמים, חזרו השניים וטענו בכל ראיון. האנטישמים, מצידם, התלהבו מהספר כמוצאי שלל רב. כל מה שהם אמרו בלשון גזענית, אמרו שני הפרופסורים באקדמית.
1 צפייה בגלריה
הפגנה מול משרדי איפא"ק. השדולה אפילו לא בין 20 גופי הלובי המובילים
(צילום: REUTERS/EDUARDO MUNOZ)
ספק אם היינו זקוקים לכל מה שקרה מאז 7 באוקטובר כדי לדעת שהכוח היהודי הוא אגדה. לרגע יש רצון לומר – חבל שזו אגדה. משום שלא רק שאין שום כוח יהודי, אלא שהיהודים הולכים והופכים לאסקופה נדרסת. אין שום סיכוי שבארה"ב יהיה קורס אקדמי על גזענות באיסלאם. אבל באוניברסיטה יוקרתית לומדים הסטודנטים פרק שנושא את השם "מכיבוש לג'נוסייד". וכמעט כל קורס שעוסק בציונות - תנועה לשחרור לאומי שנאבקה למען הגדרה עצמית – מגדיר אותה כביטוי לקולוניאליזם. איך קולוניאליזם? סבא וסבתא שלי שהגיעו לישראל לפני למעלה ממאה שנה, בגלל גזירות ורדיפות נגד יהודים - קולוניאליסטים? והיהודים שנמלטו מהפרעות ברוסיה ובפולין היו קולוניאליסטים? ושארית הפליטה קולוניאליסטית? עשרות מיליונים עברו במאה שעברה את חוויית העקירה, ומכל הקונפליקטים שכללו גירוש, רק הנכבה הפלסטינית הפכה לאירוע היסטורי שמוגדר כ"אחד הפשעים החמורים בהיסטוריה המודרנית". מדובר באחד השקרים החמורים באקדמיה, שגם מתעלמת לחלוטין מהנכבה היהודית, שגרמה לגירוש מספר גדול יותר של יהודים מארצות ערב לישראל. זו שליטה יהודית באקדמיה?
192:1
העיתונאית לילך סיגן בדקה את פרסומי "הניו יורק טיימס" במהלך שנת 2022. זה היה תחת ממשלת השינוי. לא נתניהו. היא מצאה שני אזכורים לחמאס. אחד מהם שלילי. שני אזכורים לג'יהאד האיסלאמי - שניהם שליליים. ארבעה אזכורים לחיזבאללה - רק אחד שלילי. ואז מגיעים לישראל. 361 אזכורים. 192 מתוכם שליליים. בקרוב אמור להתפרסם מחקר של סיגן ופרופ' איתן גלבוע על סיקור ישראל מאז 7 באוקטובר. הממצאים יהיו חמורים יותר. העיתונאית ברי וייס עזבה את העיתון בגלל האווירה האנטישמית והעוינות הקיצונית לישראל. זה העיתון שמשפיע, יותר מכל עיתון אחר, על המפלגה הדמוקרטית ועל הממשל הדמוקרטי. זו שליטה יהודית במדיה?
שרון דווקא הזהיר
בהתייחס לקבוצות לובי אחרות בוושינגטון, איפא"ק היא אחת החלשות. כך, למשל, היא לא כלולה ברשימת 20 גופי הלובי המובילים. אבל דווקא שונאי ישראל טיפחו את הדימוי העוצמתי של איפא"ק. אחת ההוכחות כביכול לאותה עוצמה, שמופיעה גם בספר על הלובי היהודי, נוגעת להחלטת ארה"ב לצאת למלחמה בעיראק. האומנם השפעה יהודית?
ובכן, ב־2002 הופיע נתניהו בפני אחת מוועדות הקונגרס, וטען בלהט ש"לסילוק סדאם חוסיין תהיה השפעה אדירה על האזור... באיראן יבינו שעבר זמנם של משטרים מהסוג הזה". נכון, יש בעיה עם החשיבה האסטרטגית של נתניהו. זה לא חדש. אבל מי שהיה ראש הממשלה באותם ימים, אריאל שרון, דווקא הזהיר את הנשיא בוש מפלישה לעיראק. הבעיה היא איראן, הוא אמר אז, לא סדאם. אבל הכוח היהודי אשם.
תור הזהב תם
בעשרות השנים האחרונות נהנו יהודי ארה"ב משגשוג. אבל, כתב לאחרונה פרנקלין פויר ב"אטלנטיק", "תור הזהב של יהודי ארה"ב מסתיים". אף פעם לא היה ויכוח על אנטישמיות מימין, כתב פויר, אבל הייתה התעלמות מצמיחת האנטישמיות בשמאל. ובעצם, הייתה ויש השפעה יהודית. אבל בכיוון האנטי־ציוני. אנשי אקדמיה יהודים, מנועם חומסקי וג'ודית באטלר ועד שרה רוי, איאן לוסטיק, נורמן פינקלשטיין ועוד רבים אחרים הם ראש החץ של תעמולת הזוועה נגד ישראל.
הם לא עוסקים בביקורת. הם מעניקים הכשר לדמוניזציה. ואלה מתוכם, והם לא מעטים, ששוללים את זכותם של היהודים, ורק של היהודים מכל העמים, להגדרה עצמית, יכולים להכחיש אלף ואחת פעמים שהם אנטישמים. אבל הם אנטישמים. נדמה להם שאם הם יטפחו את שנאת מדינת היהודים, השנאה תפסח עליהם. אבל תעמולת השקרים הזו היא בומרנג. האש תגיע גם אליהם. בינתיים הם באזור הנוחות, זוכים לאהדת העדר הפרוגרסיבי. כך שבמובן אחד לפחות יש כוח יהודי. והוא אנטי־יהודי.
תמורה לתרומה
העובדה שהכוח היהודי הוא אגדה לא אומרת שאין תמנון רב־זרועות שמשקיע הון עתק בדרכים גלויות ונסתרות בכל התחומים, מתרבות וספורט עד מדיה, אקדמיה ושלטון. לפי מחקר של מיטשל בארד, מדינות ערב הזרימו למוסדות אקדמיים בלבד 8.5 מיליארד דולר בין 1986 ל־2020, כ־4.34 מיליארד מהם השקיעה קטאר. גם הרשות הפלסטינית ברשימת התורמים, עם 7.46 מיליון דולר. ממתי העניים כל כך תורמים לעשירים כל כך? לפי מחקר אחר, המרכז ללימודי המזרח התיכון בהרווארד קיבל בשלוש השנים האחרונות 1.5 מיליארד דולר מממשלות זרות. וזה רק קצה הקרחון. לפי משרד החינוך האמריקאי, אוניברסיטאות קיבלו 22 מיליארד דולר בתרומות שאין להן תאריך (כלומר, אין עליהן דיווח מדויק), וכמחצית מהסכום הגיעה ממשטרים לא דמוקרטיים במזה"ת.
פערי הנתונים בין המחקרים נובעים גם מהעובדה שבניגוד לחוק, האוניברסיטאות לא מדווחות על כל התרומות. השבוע פורסם שוועדת החינוך של בית הנבחרים דורשת מהרווארד, פן וקולומביה לחשוף את נתוני האמת. יהיה מעניין. המחקר המעמיק ביותר בנושא, של ISGAP מ־2023, חושף ממצאים מפחידים. השקעותיה של קטאר חובקות עולם. היא השקיעה בין 500 מיליארד לטריליון דולר במדינות העולם כדי לרכוש השפעה. חלק גדול מגיע לאקדמיה בארה"ב. הטענה האווילית ביותר היא שאין קשר בין התרומה לבין התוצר האקדמי. המחקר מוכיח לא רק שיש קשר, אלא שמדובר בקשר שגובל בפלילים. קשה לנתק את הקשר בין העוינות התהומית לישראל לבין ההשפעה של הפטרונית של חמאס, שהאידיאולוגיה של האחים המוסלמים שולטת בה.
אין מקום לייאוש. ארה"ב, למרות המחלוקות, למרות המשבר הנוכחי, הייתה ונותרה בעלת ברית של ישראל. אבל לא בגלל הלובי היהודי. המפתח היה ונותר לא רק אינטרסים אלא גם ערכים משותפים. אסור לוותר עליהם.
