"היה פה עומס של אנשים וארגונים. כולם היו עדיין בשוק. היה כאוס כללי", משחזרת שקד פלדמן, בת 42 מעכו את ימיה הראשונים במלון המפונים בים המלח. שקד, אמא לשתי בנות בגיל שמונה ושנה וחצי, הגיעה ב־14 באוקטובר. איתה הגיע גם אלעד פלג (בן 41), תושב תל אביב ואב לשני תאומים בני ארבע וחצי ותינוקת בת חצי שנה.
שקד ואלעד תכננו כשהגיעו להיות שם לשבוע־שבועיים. כשהבינו את החשיבות, החליטו להישאר עד סוף השנה. אלעד ושקד מעולם לא עבדו עם הגיל הרך לפני המלחמה, אבל החליטו לעשות הסבת מקצוע מזורזת. אליהם, הצטרף גם עידו בלנדר.
1 צפייה בגלריה
("הרגשתי שיש לי מה לתת והגעתי לפה". שקד פלדמן, אלעד פלג ועידו בלנדר בגן המפונים | צילום: הרצל יוסף)
ביחד, השלישיה, כולם חברי תנועת דרור ישראל, עברו לים המלח בכדי לנהל את מסגרות החינוך למפוני קיבוץ בארי מאז 7 באוקטובר. משפחותיהם עברו לגור בחדר במלון בעקבותיהם.
"בתוך מספר ימים גייסנו גננות, הקמנו אוהלים, רכשנו ציוד וב־17 באוקטובר כבר פתחנו שבעה גני ילדים ותינוקייה, לפי החלוקה והשמות של הגנים והקבוצות שהיו להם בקיבוץ" מספר אלעד: "עם הזמן הרחבנו את שעות הפעילות של הגנים ליום ארוך מ־8:00 עד 16:00, כולל ארוחות ומתחמי לינה לגנים הצעירים".
אך התמונה לא פשוטה: "היו לצוות הגננות והגננים אתגרים חינוכיים רבים, ומגוון רחב של אתגרים רגשיים ונפשיים של הילדים וההורים בעקבות הטראומה שעברו". עוד הוא מוסיף כי "ברמה המשפחתית, בחודשיים הראשונים הייתי כולי מחויב למשימת הגנים והתגוררתי במלון דיוויד כל השבוע".
בזמן הזה, הוא מספר, "המשפחה שלי נותרה במרכז ונפגשנו בסופי שבוע". לדבריו, "בחודשיים האחרונים רוני הבת שלי עברה להתגורר איתי בים המלח - והיא הולכת לגן אמנון יחד עם ילדי בארי. דן וגיא הקטן נשארו במרכז, ואנחנו מתאחדים בימי חמישי. את מתחם הגנים אני מנהל בשותפות יחד עם אליס שחר, חברת קיבוץ בארי שלקחה על עצמה את התפקיד לאחר הפינוי למלון".
יחד עם חברי קיבוץ בארי, השלושה הקימו מערך של שבעה גנים ל־90 ילדים.
"החלטנו להישאר עד סוף שנה", מספרת שקד. "אני נכנסתי להוביל את קבוצות הנעורים, בכיתות ז'-י"ב. בעקבותיי, המשפחה שלי עברה לגור איתי במלון לפני חודש וחצי. קיבלתי החלטה להישאר בים המלח עד סוף השנה, והצבתי את הצומת הזה גם לצוות הגננות".
שקד מספרת ש"בן זוגי והילדים עברו לגור איתי בחדר המלון. הם החליטו שעד פסח הם יהיו איתי יחד, ובפסח הם יחזרו לעכו ואני אשאר בים המלח עד סוף השנה". היא מוסיפה כי "כשהגעתי לכאן בהתחלה שאלה אותי חברת קיבוץ למה השארתי את הילדה שלי מאחור ובאתי. אמרתי לה שיש פה ילדים שלא יראו יותר בחיים את ההורים שלהם - הילדה שלי תהיה בסדר. כנראה שזה מה שהרגשתי אז. כשהגעתי עם המשפחה שלי, היו חברים בקיבוץ ששמחו. שמחו שהם עדיין קהילה, שאנשים רוצים להיות חלק ממנה. רציתי להישאר פה".
עידו הגנן עבר למלונות ים המלח מראשון לציון. בגן לילדי בארי הוא עושה מאמץ עילאי כדי לייצר לילדים סביבה חמה, אוהבת, מפתחת, מלמדת ומוגנת: "ברגע שפרצה המלחמה וראיתי שמחפשים גננים בשביל ילדי בארי, ישר חשבתי על הבת שלי, ועל שאר הילדים בקומונה ובגן שאני מחנך בו", מספר עידו.
"חשבתי כמה הם היו צריכים מסגרת ברגעים כאלה". הוא הוסיף כי "הרגשתי שיש לי מה לתת והגעתי לפה. בהתחלה הפרידה מאלה בת הזוג שלי ומיובל הייתה לי קשה. זה שהם עברו להיות פה איתי במלון - זה מחזק. ההחלטה להכניס את יובל לגן של מפוני בארי נובעת קודם כל מזה שמדובר על מסגרת מאוד טובה שיצרנו פה, ואני גאה בזה".
