"בעבר הצביעו שלושה רבעים מיהודי ארצות־הברית למועמד לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית ולמועמדים דמוקרטים לסנאטורים, לחברי בית הנבחרים, למושלים ולעוד תפקידים פוליטיים מובילים. בבחירות הקרובות בנובמבר זה כבר לא יקרה. התמיכה היהודית המסורתית־אוטומטית בנשיא הדמוקרטי ג'ו ביידן אמנם תימשך, אבל תיחלש, ולצידה תיפסק ההצבעה הגורפת למועמדים דמוקרטים למוסדות שלטון אחרים. התמיכה בהם תיבחן לאור עמדותיהם כלפי ישראל במלחמתה בחמאס. ומה שעוד יותר חשוב: התרומות הכספיות שלנו למסעי הבחירות של המועמדים משתי המפלגות יינתנו – כבר ניתנות – בהתחשב בגישתם למדינה. לכן מתנגדי הציונות וישראל צריכים להיות מוטרדים. אנחנו נפעל בבחירות להחלפתם", אומר לי דראן פרידמן, שותף ומנהל בכיר בקבוצה הרב־לאומית סטפסטון לניהול נכסים פיננסיים. סטפסטון מנהלת עבור לקוחותיה נכסים ב־650 מיליארד דולר ומתמחה בחברות משפחתיות ושותפויות שאינן בבורסה, בקרנות הון פרטיות, בתשתיות ונדל"ן ובאפיקי השקעה לא סחירים וגם לא קונבנציונליים.
דראן פרידמן הגיע ארצה לסדרת פגישות והרצאות שאירגנה השותפה הישראלית של סטפסטון, חברת "Value השקעות מתקדמות". צוות מומחים של קבוצת סטפסטון ערך ביקור עבודה בארץ כבר בדצמבר אשתקד, חודשיים בלבד אחרי שבעה באוקטובר. "מבחינתנו", מצהיר פרידמן, "ישראל היא שוק מדהים עם הון אנושי אדיר. נמשיך להשקיע בארץ, נעמיק את הקשרים ונבחן הזדמנויות נוספות".
אנשי עסקים ישראלים נראים לך בטח מדוכאים ומרוחקים.
פרידמן: "ממש לא. אני מלא הערצה לכושר העמידה ולחוסן האישי והלאומי המדהים של הציבור הישראלי בימי מלחמה רב־חזיתית. התרשמתי עמוקות מהדינמיות של הכלכלה הישראלית – הסתכל רק על יער המנופים המזדקרים מאתרי הבנייה בכל הארץ! – ומהיצירתיות שלכם בביוטכנולוגיה, ברפואה מרחוק, בלוחמת והגנת סייבר, בשימושים הכי המתקדמים בבינה מלאכותית, ברובוטיקה ובניצול מאגרי מידע גדולים. ישראל, להערכתי, צפויה להיות המדינה המובילה בתחומים אלו ונוספים, דווקא כתוצאה מהמלחמה. לא לחינם זוכה המלחמה לכינוי אם ההמצאות המהפכניות.
"כוח המוח הישראלי חולל בחודשים האחרונים", מסביר פרידמן, "פריצות דרך ופיתוחים חדשניים שהעולם יעמוד פעור פה לכשייחשף אליהם. הם יהיו מנועי הצמיחה ומקורות העושר העתידי שלכם. זאת ואף זאת: הלוחמים הישראלים הצעירים צברו וצוברים בשדות הקרב ניסיון ייחודי בקבלת החלטות של חיים ומוות תחת אש, בתנאי אי־ודאות קיצוניים. זהו יתרון תחרותי שאמנם נכפה עליכם, אך אין שני לו בעידן הכלכלה הגלובלית המטלטלת על גלים של אי־ודאות ומשברים".
בין לבין פגישות העסקים התנדב פרידמן לבשל לחיילים בצפון ומכין את עצמו למסע בעוטף עזה, יחד עם משלחת הזדהות מבית הכנסת האמריקאי שלו. הוא גאה בהיותו חבר פעיל בקהילתו הרפורמית. פרידמן: "בשבת השחורה חטפו גם יהודי ארה"ב זעזוע עמוק שלא חלף. הם היום יותר מאוחדים, מלוכדים וקרובים רגשית איש לרעהו. אנחנו מבינים מיד זה את זה ומשתמשים בשיח בינינו באותן מילות מפתח טעונות". מלבד שוליים שמאלניים סהרוריים, אומר פרידמן, "כולנו תומכי ישראל, גם אלה בינינו המבקרים את הפוליטיקה הפנימית הישראלית".
האם נכון לקבוע שהאנטישמיות משתוללת באמריקה?
"העוצמה וההיקף של האנטישמיות באמריקה גרמו לנו להלם ולזעזוע. אבל לא היינו צריכים להיות מופתעים. המסורת של אלפיים שנות אנטישמיות הרי לא נעלמה. היא רק חיכתה להזדמנות להרים ראש – ולהתפרץ מחדש כהר געש. קורבנותיה רבים. היא כבר זרעה הרס במערכת ההשכלה הגבוהה המפוארת של ארה"ב ודוהרת למחוזות נוספים בתרבות, בהשכלה ובתקשורת".
חשת באנטישמיות גם סביבך?
"בסביבת עבודתי, בצמרות של המגזר הפיננסי והטכנולוגי האמריקאי, לא מרגישים אנטישמיות. אבל בשיחות ובישיבות עבודה אני נזהר לא להעלות נושאים ישראליים־פלסטיניים השנויים במחלוקת ובורר היטב את האמירות שלי כדי לא להיגרר לעימותים".
ככה זה מתחיל, לא?
אליעזר פישמן ז"ל
לפני 20 שנה סיים העיתונאי החוקר המנוח אריה אבנרי לכתוב את טיוטת ספרו על איש העסקים המסקרן אליעזר פישמן והתלבט כיצד להכתירה. בסוף נבחרה הכותרת "חידת פישמן". היא הייתה נכונה אז ונכונה לא פחות היום, בשבעה למותו של אליעזר פישמן בן ה־81 שעשה את כל הדרך מעוני לעושר ובחזרה, עד פשיטת רגל מבזה, כינוס נכסים ומכירת חיסול חפוזה בשנים האחרונות, השחורות, לחייו הסוערים.
וכך סיכם אבנרי את התיאור של נושא ספרו ב־2005: "איש עסקים יוצא דופן ששרד התמוטטות כלכלית קשה וחזר ממנה חזק יותר, חכם יותר ועשיר הרבה יותר. אבל זה גם האיש שהמציא את המינוף הבנקאי, שחייב עשרה מיליארד שקל למערכת הבנקאית ומשלם כל שנה מאות מיליוני שקלים לבנקים". והוסיף: "בשנים האחרונות החזרי הריבית והקרן לבנקים הפכו להיות עבורו בעיה של ממש. נעלמה זקיפות הקומה שאיתה התנהל פישמן מול המגזר העסקי ובמיוחד הבנקאי".
הכרתי את פישמן תקופה ארוכה, החל משנות ה־80 של המאה הקודמת, כשהאינפלציה גאתה, הבורסה השתגעה, הספקולציות פרחו, הבנקים סחרו במניותיהם ופישמן שימש יועץ פיננסי לקיבוצים ומושבים רבים. הוא רצה "לחבר" את התעשייה של ההתיישבות העובדת ליזמים ומשקיעים פרטיים ולגזור קופון שמן מהתיווך. המשימה נועדה לכישלון בשל ניגוד קיצוני בהשקפת העולם. לכן עצותיו היו לא מעשיות ולעיתים קרובות פנטסטיות. הן תרמו להחמרת מצבה הפיננסי של התנועה הקיבוצית עד כדי הצורך בהסדר חובות כללי.
כבר אז, ועשרות שנים אחרי, התאפיינה פעילותו של פישמן בחוסר מיקוד ובהיעדר התמחות. הוא רץ להשקיע בכל דבר שנראה לחוש העסקי המטעה שלו כבוננזה לעתיד: ממבני תעשייה עד כרטיסי אשראי, מטלפונים סלולריים עד צעצועי ילדים, מצמיגים עד טלוויזיה בכבלים, מיצוא ירקות ופירות עד מרכזים מסחריים, מאופנת גברים עד שכונות מגורים בפאתי העיר הרוסית פטרבורג, מיין יפני עד לירה טורקית, מקרנות גידור עד עיתונות מודפסת. ועוד ועוד. בניהול עסקיו המבוזרים להחריד הוא הפגין יהירות, שחצנות, ביטחון עצמי אין קץ וזלזול בדעת המומחים. פישמן המנוח הרי חשב את עצמו למומחה־על לכל, אף שלא היה לו מושג ירוק בכלכלה בכלל ובמקרו כלכלה בפרט ומשום כך שגה תכופות בתחזיות על אינפלציה, ריבית, שערי מטבעות וצמיחה. הוא סמך כמעט אך ורק על האינטואיציה שלו, זו שהוליכה אותו שולל שוב ושוב.
מנגד, אליעזר פישמן כפי שהכרתי אותו לא היה תאב בצע. ניתן לומר שלרוב קנה מה שקנה ביוקר ומכר מה שמכר די בזול – ולא באמת היה אכפת לו. הוא לא השקיע כדי להרוויח, הוא השקיע את הונו ואת החובות העצומים שלקח כדי לצבור כוח, השפעה, הערכה וחברות. שאלה: מדוע המשיכו הבנקאים לממן את הרפתקאותיו העסקיות אפילו כשסימני הסיכון האדומים כבר היבהבו בעוז? תשובה: פישמן ידע כיצד לאחוז את עיניהם, להקרין הצלחה ולשלם להם ריבית "כמו שעון" – עד שבשנים 2016 ו־2017 הפסיק לשלם והפסיק לפרוע חובות. חדלות הפירעון שלו, כמה אירוני, התרחשה דווקא כאשר הכלכלה הישראלית פרחה והריבית ירדה. אבל תזמון נכון נותר הצד החלש של הביזנסמן אליעזר פישמן.
בימי חייו פישמן לא סלד מסממני סטטוס כמו וילה בסביון ומטוס פרטי מיותר (לזמן מה) אך הלך לעולמו שבור, מנותק ומרוסק. הוא היה פרסונה עסקית מרתקת, רבת־שכבות, מושכת הערצה ומושכת אש. טייקון מהזן הישראלי הייחודי ההולך ונכחד; יהי זכרו ברוך.
