באחד הראיונות במסע היח"צ לסדרה החדשה שלהם, 'בעיית שלושת הגופים', סיפרו יוצרו 'משחקי הכס', דיוויד בניוף ודי.בי. וייס, שהציעו לנשיא לשעבר ברק אובמה תפקיד אורח. אובמה היה מעריץ של 'משחקי הכס' ומחויב עכשיו חוזית לנטפליקס, אבל הוא השיב בסירוב מנומס. עצם האומץ להציע לנשיא לשעבר דבר כזה מסביר את גודל האשראי ועוצמת המעמד שאיתם הגיעו ווייס ובניוף לעיבוד ספר הקאלט של ליו שיצ'ין. נטפליקס פתחה את פנקס הצ'קים, ריאן ג'ונסון ובראד פיט הם שניים מהמפיקים, הכל היה מוכן לקלאסיקה, והיא לא באה.
למען ההגינות, ברור מראש של'בעיית שלושת הגופים' לא היה סיכוי אמיתי להפוך לעוד 'משחקי הכס': השילוב בין דרקונים מעופפים, מלא סקס ואלימות ייצר אירוע נדיר וכמעט חסר סיכוי לשחזור. אבל בניוף ו־ווייס הם מגה־תסריטאים ולכל הפחות יכלו ליצור כאן משהו מיוחד ומעורר מחשבה. במקום זאת הם פשוט עברו נטפליקסיזציה, ו'בעיית שלושת הגופים' היא עוד סדרה יפה מאוד מבחוץ וריקה כמעט לגמרי מבפנים.
אחד הדברים שעשו את 'משחקי הכס' לתופעה עולמית היה השידור של פרק אחד בשבוע. כל פרק כזה היה אירוע שאנשים ראו ביחד ודיברו עליו עד השבוע הבא. זה גם איפשר לווייס ובניוף חופש לקחת סיכונים ולאתגר את הצופים, אבל הבינג' מטבעו מנוגד לכל זה. המטרה היחידה שלו היא להבטיח שהצופה יישאר לפרק הבא שמתחיל בעוד חמש שניות. אין דבר יותר חשוב לנטפליקס מאשר לספור דקות צפייה, וכמעט כל הסדרות שלה בנויות כדי להאכיל את המפלצת הזו בפחמימות ריקות.
זה חבל, כי ב'בעיית שלושת הגופים' יש הר־ בה מרחב לאמירה רלוונטית על סכנות אקטו־ אליות בעולמנו, כולל תגובת־הנגד העכשווית כלפי אליטות משכילות ומדענים, אבל וייס ובניוף מסתפקים בספקטקל שמאוהב בתקציב הגדול שהם קיבלו עבור גאדג'טים. הדבר היחיד שהם משיגים, בלי להתכוון, זה להוכיח איזה נזק עשה הבינג' של סדרות חדשות לטלוויזיה (דגש על סדרות חדשות, כי בינג' של סיינפלד, למשל, זה דבר מומלץ מאוד לבריאות הנפש). את 'משחקי הכס' יזכרו עם 'הסופרנוס', 'יורשים' ו'מד מן', אבל 'בעיית שלושת הגופים' תיעלם מחר בבוקר בחור השחור של הבינג' הבא.
