בלילה הראשון של שנת 2008, אחרי תבוסה משפילה למכבי ר"ג, עודד קטש פוטר ממכבי ת"א וסיים את עונת הבכורה המסויטת שלו כמאמן הצהובים. קצת יותר מ־15 שנה לאחר מכן הוא רשם את התיקון כשהוביל את הקבוצה בה עלה לגדולה כשחקן לעונת יורוליג נהדרת, בה הייתה כפסע מחזרה לפיינל־פור לאחר בצורת של תשע שנים. עם זאת, דווקא התנהלותו בעונה הנוכחית ממחישה עד כמה קטש צמח והתפתח כמאמן.
עד לפני חודשיים עונת היורוליג נראתה בדרך לשום מקום. הצהובים ספרו חמישה הפסדים בשישה משחקים, כולל אחד מתסכל במיוחד לפרטיזן בלגרד לאחר שהובילו כבר ב־24 הפרש. לצד זאת, הגיע ההפסד בדרבי בהיכל קבוצת שלמה לאחר איבוד יתרון דו־ספרתי ברבע האחרון והפסד ביתי מביך לקריית־אתא. כולם דיברו על הצורך בחיזוק, אך זה לא הגיע – ובכל זאת קטש הוציא את הקבוצה מהמשבר.
הוא ידוע כמאמן של שחקנים, וככזה הוא הצליח להחזיר לתלם את ווייד בולדווין, שאיבד את העשתונות כמה פעמים, להוציא את המיטב מג'ון דיברתולומאו, וכך גם מתמיר בלאט, שרגיל לפרוח תחת קטש. בנוסף, הוא ידע להשתמש נכון בשחקני ספסל דוגמת ג'יימס ווב וחסיאל ריברו, ההגנה התייצבה ולפתע המקום בשישייה הראשונה נראה בהישג יד – כל זה כשהכוכב, לורנזו בראון, מתקשה לשחזר את יכולתו מהעונה שעברה, והס מלהזכיר את העובדה שהקבוצה לא משחקת באירופה באולמה הביתי.
בסיום העונה חוזהו של קטש יסתיים. נכון שעוד הרבה דברים יכולים לקרות, אך אין ספק שהמאמן הוכיח שיש לו יכולת מרשימה להסתגל לתנאים ומצבים קשים ולנווט את הספינה. המהמורות איתן נאלצה מכבי ת"א להתמודד יצרו לא מעט חוסר ודאות לגבי העונה הבאה, אך נראה שבנוגע למי שעומד על הקווים הצהובים לא צריכים להתלבט ואולי כבר להכין את הטיוטה.
