"טירונות נשים שלב ב': חלום חיי, גאווה, שייכות ללאומיות הישראלית והתרגשות גדולה. מצד שני הלם, טלטלה ואתגר, נוכח גילי המופלג". כך פתחה מירב בדיחי, בת 48 ממודיעין, את הפוסט שהעלתה בפייסבוק ב-25 בינואר, יום לאחר שהתגייסה.
כן, זו לא טעות. בדיחי, עובדת סוציאלית בכירה ובעלת קליניקה פרטית לטיפול, היא נשואה ואם לארבעה. שניים מהם חיילים, בן נוסף השתחרר לאחרונה ממילואים, ובתה הצעירה התגייסה בדצמבר.
3 צפייה בגלריה
("ביום החיול בעלי ובני היו במילואים, אז בתי הגיעה איתי לבקו"ם". מירב בדיחי בסיום הטירונות | צילומים: דו"צ)
בדיוק חודש לאחר מכן החלה בדיחי את מסלול הטירונות הצה"לי שלה, כשהיא עוזבת מאחוריה למשך שלושה שבועות בית, משפחה ועבודה. והיא לא לבד בסיפור המיוחד הזה, שיכול, ככל הנראה, להתרחש רק בהוויה המיוחדת של מדינת ישראל, שהוביל לאותו בוקר קר וגשום של 24 בינואר, אז התייצבו 45 נשים מכל הארץ במחנה 80 בצפון.
הן הגיעו לשם לאחר שסיימו את ההתחיילות שלהן בבקו"ם, והחלו טירונות בת שלושה שבועות, במטרה להכשירן לשירות מילואים. יש להניח שקבוצת טירוניות שכזו לא ראו בבסיס הטירונים מאז הקמתו. כולן הגיעו מהמגזר הדתי, בטווח גילים שבין 26 ל-50. אף אחת מהן לא שירתה בשירות סדיר, כולן קיבלו פטור בשל היותן דתיות. רובן נשואות ואמהות לילדים, קטנים כגדולים, חלקן רווקות. כולן התחייבו לשירות במילואים, כשיידרשו לכך, לפחות בחמש השנים הקרובות.
היענות היסטרית
כמה ימים לפני מסיבת השחרור שלהן הגיעו לסלון ביתה המעוצב של בדיחי אביבה שמחון (38) מירושלים ושתי האחראיות ליוזמת טירונות ב': יסכה אלישביץ (29) מקריית ארבע ועינת אליאס (30) מראשון-לציון, שתי חברות שהכירו בלימודי מסלול לתקשורת שיווקית.
"7 באוקטובר היה עבורי הלם גדול", מספרת אלישביץ. "אנחנו עשרה אחים ואחיות במשפחה, ארבעה מהם גויסו למילואים. אני, שהרבה שנים הרגשתי חרטה על שלא התגייסתי, ותמיד שאלתי את עצמי 'איך אעזור אם תהיה מלחמה?' הרגשתי שאני חייבת הפעם להיות חלק מצה"ל, ולא הייתה לי כל אפשרות. כשראיתי שיש טירונות שלב ב' לגברים חרדים התקשרתי לעינת, שידעתי שגם בה קיימת חרטה על שהיא לא עשתה צבא. הצעתי לה שנפנה לאכ"א ונבקש שיפתחו שלב ב' גם לנשים דתיות".
"הקשבתי להצעה של יסכה, והשבתי לה בחיוב. שמרתי על איפוק כדי שלא להתאכזב", נזכרת אליאס. "הצעתי שנפרסם את ההצעה בקבוצות שידענו שיש בהן נשים דתיות, וברשתות חברתיות".
ואכן, ב-7 בנובמבר פירסמו השתיים הודעה בקבוצות ווטסאפ שונות שבהן נמצאות נשים דתיות, וברשתות החברתיות: "מחפשות בנות שקיבלו בעבר פטור משירות צבאי על רקע דתי ועשו שירות לאומי, או שלא, ומעוניינות להתגייס לשירות מילואים בתקופת המלחמה. אם תהיה מספיק היענות, יש היתכנות של פתיחת מסלול מיוחד לגיוס שלב ב', בדומה למסלול שנפתח עבור חרדים", כתבו שם אלישביץ ואליאס. "חשבנו שמקסימום יפנו אלינו 50 בנות, והייתה היענות היסטרית", מספרת אליאס. "נרשמו כמעט 500 בנות, וכך יצאנו לדרך, שבסופה גם אני מימשתי את החלום להיות חלק מהצבא".
בצה"ל, כאמור, נענו להצעת הנשים לעשות טירונות ב' ויצאו בפיילוט המיוחד הזה, כחלק ממענה לפניות שהתקבלו מאוכלוסיות שונות בחברה, להתגייס למאמץ המלחמתי. בהמשך גיבש אגף כוח האדם בצה"ל את רשימת המתגייסות אל מול משימות נדרשות ועל פי צורך, ונוצר מסלול ההכשרה המותאמת, שכולל טירונות בשירות חובה ולאחר מכן שירות במילואים.
בסיום הטירונות הן שובצו לתפקידים כמו מהנדסות ועובדות סוציאליות, עם התחייבות להתנדבות למערך המילואים לפחות לחמש שנים. לשאלה האם הפיילוט יהפוך למסלול קבוע בהמשך, השיבו מדובר צה"ל כי הנושא ייבחן מעת לעת על פי צורכי צה״ל והביקוש.
19 בנות בחדר
"לפני כ-30 שנה הצהרתי על בקשת פטור מהצבא מטעמי דת ומצפון. בדיעבד זו הייתה טעות עבורי", מספרת בדיחי. "אמנם עשיתי שירות לאומי משמעותי למשך שנתיים, הייתי חלק ממערך הדרכה ואפילו הצלת חיים במגן דוד אדום, אבל הכמיהה לשרת בצבא נשארה, ובהמשך התחלתי לחוש תחושת פספוס, שאני לא חלק ממשהו לאומי גדול יותר בחברה הישראלית. אגב", היא מדגישה, "אני לא לבד בתחושה הזאת. הרבה בנות דתיות-לאומיות, ילידות אמצע שנות ה-70 וה-80, שותפות לתחושה הזו".
איך הגעת לטירונות ב'?
"חברה שלי, שראתה את הפרסום של יסכה ועינת, שלחה לי אותו. נרשמתי. כשהודעתי למנהלת שלי בעבודה על הגיוס, היא חשבה שאני צוחקת עליה. גם אני הרגשתי שאני בסרט. מכיוון שביום החיול בעלי ובני היו במילואים, בתי הגיעה איתי לבקו"ם, ואפילו שם, בלשכת הגיוס, לא חשבתי שזה אמיתי. עד שלא עליתי על האוטובוס, לא האמנתי שזה באמת קורה לי. זה מוכיח שאפשר בכל גיל לבחור אחרת ולהגשים חלומות".
איך היה להיות טירונית בת 48?
"לא היה פשוט. נקלענו לשבועות הכי קרים של השנה. ישנו 19 בנות בחדר על מיטות קומתיים, נשים שעברו את גיל 30 ו-40. התנאים הפיזיים לא היו קלים: האוהל, מיטת הברזל. ולא רק התנאים הפיזיים. הייתי צריכה להבין מושגים לגבי ה'חבר החדש' שלי, ה-M16 ארוך, כמו 'מ"ק פורק' ו'פין פציל', וקשה לתאר את ההתרגשות כשהגעתי לשמירה הראשונה שלי על המולדת עם הנשק, לאחר תדרוך של הוראות הפתיחה באש, שאם מגיע אויב, קודם כל לומר לו: 'וואקף, וואקף, אנא בטוחאק', שזה עצור, עצור".
שני תינוקות בבית
"הייתה לי מפקדת פלוגה שנתפסה כמו אלוהים, בת 21, צעירה מהבת שלי. אפילו ללכת לשירותים חייב ליווי של מבוגר אחראי, שזה אומר חיילת בת 18 וחצי. תראי", היא מוסיפה לאחר מחשבה, "התרגלתי לעובדה שישנו באוהל דולף 19 בנות, גם לעובדה שהמפקדות היו בגיל של הבנות של חלקנו. הקושי הנפשי היה יותר קשה לעיכול. לצערי, במהלך הטירונות נפטר חמי, שהיה כמו אבא שלי. נתנו לי לצאת רק להלוויה, לא הייתי בשבעה. אבל בסיכומו של דבר, לאחר ההלם הגיעה הסתגלות למצב, שהרי הייתה פה בחירה מודעת, לנוכח החלום הגדול שלי לשרת בצה"ל".
"גדלתי בבית חרדי. סיימתי את לימודיי התיכוניים, לא עשיתי שירות לאומי, ונכנסתי ישר למסלול הרגיל בחברה החרדית", מספרת אביבה שמחון. "בגיל 21 הייתי לאחר סיום שני תארים, במתמטיקה ומדעי המחשב, הקמתי משפחה, ילדתי ארבעה ילדים, שתיים מהם עם צרכים מיוחדים, והתחלתי לעבוד כמנהלת תחום ברשות המסים. עד ל-7 באוקטובר מעולם לא עצרתי לחשוב שזה בזבוז, שלא עשיתי צבא. כשחברות שלי ללימודים היו מדברות על הצבא, לא הייתי חלק מהשיח.
"גם כשבעלי, אריאל, שהוא דתי לאומי וגולנצ'יק, והבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי, היה מדבר על הצבא עם החברים שלו והעיניים שלו ברקו, לא הבנתי על מה ההתלהבות הגדולה. עד היום אני זוכרת את התגובה שלו על שזרקתי בטעות את חולצת סוף המסלול שלו. הסברתי לו שהיא לא נראתה כבר טוב, והוא ענה: 'בדם, יזע ודמעות השגתי אותה'. היום אני מבינה אותו. נראה שמישהו יעז לזרוק את חולצת קבוצת הטירונות שלנו".
מה קרה ב-7 באוקטובר שהביא אותך להחליט להתגייס?
"כמו כולם, התעוררתי עם האזעקות. בהתחלה, עבר לי בראש שאנחנו במלחמה אחרונה, ומפה תבוא הגאולה האמיתית. מכיוון שהיה חג, לא הקשבנו לחדשות, ונסגרתי במקלט עם ילדיי. מאוחר יותר שמעתי מאחד השכנים שהמחבלים שוחטים יהודים, וכשהבנתי את גודל האסון, חשבתי לקחת את הילדים לחו"ל. אז עצרתי ואמרתי לעצמי: 'אביבה, את בורחת? לא! את נשארת פה'. התנדבתי בכל מיני מקומות, אבל כשסיפרו לי שיש דרישה למילואימניקים שעובדים בעיבוד נתונים, הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בורא עולם החליט להתערב, ובהשגחה פרטית גילגל לידיי את המודעה של יסכה ועינת. בהתחלה ההצעה נראתה לי כמו חלום מוזר, אבל מילאתי ושלחתי את הטפסים. הבנתי שזו הדרך שלי לשרת במילואים".
לקחת בחשבון טירונות של שלושה שבועות בגיל 38?
"בצו הראשון הסבירו לי שמדובר בטירונות בת שלושה שבועות, אבל כשאריאל שאל אותי על זה, השבתי לו שאין מה לחשוב על זה כי ממילא לא יקבלו אותי. בכל זאת עשיתי השתדלות, וכשהודיעו לי שהתקבלתי, חזרתי הביתה עם ההכרזה שאני מתגייסת. באותו רגע אריאל הביט בי ואמר שזו צריכה להיות החלטה משותפת, וצדק, רק שבשלב הזה כבר לא ראיתי בעיניים.
"הכל היה טוב עד הלילה שלפני הגיוס. אז נפל לי האסימון שאני עוזבת ארבעה ילדים ואהיה בבסיס צבאי. נלחצתי והתחלתי לבכות, ודווקא אריאל הרגיע אותי. מה שעוד הרגיע היה ששאלתי בקבוצת הווטסאפ של הטירונות 'מי עוד אמא?' ואחת המתגייסות השיבה שהיא משאירה שני תינוקות בבית. הגעתי להתחיילות בהתרגשות מטורפת. כשקיבלתי את המדים, הודיתי לקדוש ברוך הוא על הזכות ללבוש מדי צה"ל בגיל כזה, זה הרגיש לי כמעט כמו ללבוש שמלת כלה. כשקיבלתי את הדסקית, הרגשתי שאני עונדת את התכשיט הכי יקר שלי".
כמה קשה היה לך הטירונות?
"היו קשיים. ביום אחד מצאתי את עצמי לבושה במדים, בלי בעלי והילדים שלי, ישנה בחדר אחד עם עוד 13 נשים שלא הכרתי, מתעוררת כל יום בארבע או חמש בבוקר וצועקת בקול: כן המפקדת! לילדה שגדולה מהבן שלי בשלוש שנים. הקהילה בהר נוף עטפה את אריאל ואת הילדים, קיבלתי תמיכה מלאה. בסופו של יום, ילדיי גאים באמא שלהם, בעלי באשתו ואני בעצמי".
והיו גם צחוקים של החבר'ה, כראוי לטירונות. "למשל, כשקיבלנו מכתב להורים, בזמן שלחלק מהטירוניות אין כבר הורים", צוחקת בדיחי. "או להבין את ארסנל המשפטים המצומצם של המפקדות, כמו '20 שניות לא היית כאן'".
"זוכרות את הערב שלא הרגשתי טוב ושכחתי איך קוראים לכדורים שאני לוקחת? שהחובשת הפלוגתית אמרה לי להתקשר לאמא שלי?" מוסיפה אליאס שאלה לקול צחוק הבנות. "היו לא מעט אבסורדים בתקופה הזו".
איך אתן מסכמות את התקופה?
"קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בי בטקס ההשבעה, שהיה ללא הורים וללא ילדים", מסכמת בדיחי. "כשהצהרתי בהתרגשות ובגאווה לשמור אמונים למדינת ישראל וכששרנו את התקווה על מדים, ביצבצה הדמעה".
"כמובן שהייתי מוותרת על המלחמה, אבל כשזה כבר קרה, קיבלתי מתנה כשגייסו אותי. עכשיו יש לי עוד 20 שנה להשלים מילואים", מוסיפה שמחון. "בינתיים כבר שובצתי ליחידה מדהימה, לאחר ראיונות מקצועיים שערכו לי, שלא היו מביישים את מיקרוסופט וגוגל, ואני מחכה להתחיל במילואים. אני מודה לשֵּם שזכיתי להגשים את החלום הזה".
"כשאת בת 18, לפעמים כופים את הצבא עלייך. בגיל שלנו זו הייתה בחירה", אומרת אלישביץ, שהגיעה לפגישה בתום יום המילואים הראשון שלה בשורה, ושאחרי הכל, היוזמה שלה הובילה לסיפור המיוחד הזה. "הוכחנו לעצמנו ולסביבה שאפשר לפרוץ דרך ולהגשים חלומות בכל גיל, שכשהמוטיבציה בשמיים, אין דבר העומד בפני הרצון. הפכנו למורעלות על הצבא ולחברות נשמה".
