צה"ל וחיזבאללה מעלים את גובה הלהבות בהתכתשות שנמשכת כבר חצי שנה, כשהמטרות ההדדיות הן יחידות השייכות למערכים האוויריים של כל צד. ובינתיים המשוואות נשמרות, כדי להימנע מגלישה לעימות רחב ששני הצדדים כרגע אינם רוצים בו - אבל טעות או מיסקלקולציה בדינמיקה של ההסלמה עלולים להוביל לכך.
היממה העצימה של הלחימה אתמול הייתה בכלל בזירה הצפונית, בלבנון ובסוריה, וכך צריך לראות אותה: ישראל וציר איראן־חיזבאללה על סף מלחמה. חיזבאללה סימן כאמור את היחידות האוויריות של צה"ל, ולפי פרסומים שלו, ניסה לתקוף לפני מספר ימים את סוללת כיפת ברזל בשני כטב"מי נפץ במטרה לשתק את הפעילות המבצעית (אגב, לא נכון לספק לו מודיעין מתי הוא מצליח ומתי לא). אתמול הוא שיגר שוב טילי נ"ט לעבר בסיס הבקרה האווירית במירון, ובתגובה צה"ל תקף בעומק לבנון - במרחק של 120 ק"מ מהגבול, במתחם צבאי של היחידה האווירית של חיזבאללה בו נמצא מנחת לכלי טיס ומספר מבנים צבאיים של הארגון.
לחיזבאללה מספר בסיסים קטנים בהם הוא מחזיק בכלי הטיס הבלתי מאוישים שאותם הכין למלחמה מול ישראל. התקיפה כאבה לו, והוא הגיב בירי של עשרות רקטות לגולן ולאצבע הגליל. בכך שמר על המשוואה שנקבעה: ירי לעומק לבנון יענה בעשרות רקטות לגולן. צה"ל החליט להגיב שוב ותקף עוד מערך דומה של כלי טיס.
במלחמה הזו חיל האויר חזר לפעול באופן קבוע מעל לבנון. חשוב לחזור ולהדגיש, כי עד למלחמה הוא נמנע מלעשות זאת מחשש לירי טילי נ"מ. בתקופה הזו ניצל החיל הזדמנויות לקזז את יכולות ההגנה האוויריות של הארגון, אותן קיבל בשנים האחרונות מאיראן. במקביל, טובי החיל מגהצים את השמיים בלבנון ואוספים מודיעין חשוב וחדש לרגע שתיפתח מלחמה כוללת. חיל האוויר נערך לאפשרות הזו, מגביר את קצב האימונים ומתרגל את הטייסות השונות בתקיפות ובמימוש התוכנית המבצעית של "מהלומות" - גלי תקיפות של עשרות מטוסים קרב עם חימושים כבדים. לשם כך התעקש האלוף תומר בר לשמור את מנות הברזל הדרושות למלחמה הזו, מבלי שיגעו בהן בלחימה ברצועת עזה, שם השתמשו בכמויות אדירות של חימושים.
גם בתחום ההגנה האווירית החיל מנהל כלכלת חימושים ומצמצם את השימוש במיירטי כיפת ברזל כך שיופעלו רק כשהדבר מתחייב. המאמץ ההתקפי נמשך גם בקו המגע עד הליטני בדרום לבנון. חיזבאללה השיג את רוב כוחותיו מרחק של חמישה ק"מ, והם אינם מסתובבים יותר חמושים באזור הגבול. נכון לאמש, בארגון השיעי מדווחים על 249 מחבלים שנהרגו, ביניהם מפקדים ובראשם מפקד כח רדואן.
זה בדיוק המצב שצה"ל רוצה להגיע אליו בהפסקת אש ולאחריה, כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם. הערה מתבקשת לגבי קיזוז היכולות: חובה עלינו לקחת בחשבון שיש לאויב עוד יכולות שהמודיעין לא מכיר. נכון לרגע זה חיל האוויר לא חווה איום ממשי ממערכות ההגנה האווירית בלבנון ובסוריה, אבל זה לא אומר שהאיום הזה אינו קיים. להפך, צה"ל צריך לנצל את סטטוס ההתכתשות על מנת לבסס עוד יותר את העליונות האווירית שלו. אם זה לא ירחיק את המלחמה, זה בוודאי יעניק לצה"ל יתרון עצום כשהיא תפרוץ.
וכשחיזבאללה מאבד יכולות, האיראנים מנסים לחמש אותו בדיוק כפי שהאמריקאים סייעו לנו. לכן ישנו מאמץ מוגבר של המודיעין וחיל האוויר לגדוע לא רק את אמצעי הלחימה בלבנון, אלא גם את שרשרת האספקה מאיראן. לשם כך צריך לא להסתפק רק בפגיעה במשלוחים, אלא גם ביועצים איראנים על אדמת סוריה או במליציות פרו־איראניות. וכך, לפי פרסומים זרים, 15 פעילים נהרגו אתמול בלילה בתקיפות נגד יעדי המיליציות הפרו־איראניות באזור דיר א־זור ואל־בוכמאל שבסוריה. אלו "יעדים משמעותיים" של משמרות המהפכה במזרח סוריה, ששימשו להברחות אמצעי לחימה לתוך ישראל. הם היו בתוך בסיסים של הצבא הסורי והופעלו על ידי ג'ואד עאפרי, ראש היחידה האיראנית בכוח קודס שפועלת להברחות אמל"ח לגורמי טרור בישראל ואחראית על הכוחות האיראניים בסוריה.
ומכאן למשבר החמור בין ישראל לארה"ב. המערכת הביטחונית מסתכלת בבעתה על המשבר בגלל אספקת החימושים, שתהיה קריטית במיוחד אם חיזבאללה יחליט על מלחמה כוללת. כל השחקנים בזירה, מאיראן דרך חיזבאללה וחמאס, מחככים ידיים בהנאה ואף יותר מזה. סינוואר מקשיח עמדות במו"מ והמלחמה מתארכת יתר על המידה, וחיזבאללה עלול גם לשנות את האסטרטגיה שלו ולחשוב שזו הזדמנות להיכנס למלחמה כוללת.
באזהרה המפורסמת של אגף המודיעין לראש הממשלה לפני המלחמה, אחד הסעיפים להידרדרות למלחמה היה זה שהאויבים מזהים את הקרע בין ישראל לוושינגטון. צריך להיזהר שזה לא יקרה שוב.
