נבחרת קטנה שמשיגה דברים גדולים עושה זאת בדרך כלל בזכות שחקן ענק אחד ברמה האירופית הגבוהה ביותר. שבירת בצורת הטורנירים הגדולים של וויילס, למשל, רשומה על שמו של גארת' בייל ששינה את כל מה שמסביבו; טימו פוקי עשה כמעט הכל בפינלנד; גוראן פאנדב הכניס אש בכל הסגל של צפון-מקדוניה; אותה עלייה חסרת היגיון של לטביה ב-2004 שייכת למאריס ורפקובסקיס. הבעיה של גיאורגיה היא שקשה לדעת מי האחד הזה, שהביא אותה ליורו בראשון בתולדותיה, כי יש שניים.
פלייאוף דרג 3, שאיפשר לנבחרת משולי אירופה להיכנס ליורו, הסתיים ב-2:4 בפנדלים של גיאורגיה על יוון בטביליסי. המדינה נכנסה לשגעת מוחלטת. הרחובות הוצפו באוהדים נלהבים, המכוניות צפרו, האושר מילא את הלב של כולם. טורניר גדול ראשון לנבחרת, שפרט לקמפיין הבכורה שלה במוקדמות היורו תמיד סיימה את המסע לאליפות אירופה באחד משני המקומות האחרונים בבית.
במוקדמות היא לא עשתה משהו מיוחד, מקום רביעי בבית חזק מתחת לספרד, סקוטלנד ונורווגיה, אבל אז צץ גלגל ההצלה, בזכות הזכייה בבית לא קל בליגת האומות שכלל את בולגריה, צפון-מקדוניה וגיברלטר. רק שני ניצחונות מיורו ראשון, נשמע לכם מוכר? אז עם ביתיות כפולה היא השאירה מאחור את לוקסמבורג ויוון ונתנה את האות לחגיגות האדירות.
על הנייר, מי שעשוי להיות השחקן הגיאורגי הגדול בכל הזמנים הוא הפנים של הנבחרת הזו, אותו שובר שוויון שמפרק נאחסים ומחסומים. חביצ'ה קבארצחליה הסתער עם נאפולי על אליפות מדהימה בשנה שעברה, ובגיל 23 בלבד מיצב את עצמו כאחד משחקני ההתקפה הייחודיים באירופה. הוא כיכב בקמפיין ליגת האומות, ובגמר הפלייאוף סחט מעצמו כל טיפת אנרגיה עד שנאלץ לבקש חילוף באפיסת כוחות בדקה ה-109. הוא שייך ליורו, יהיה כיף לראות אותו מול ההגנות של פורטוגל, טורקיה וצ'כיה בבית 6. רק שבו בזמן, גיאורגיה מפתחת סופרסטאר אחר לגמרי, שהחשיבות שלו לנבחרת ואופציות ההתפתחות שלו נראות אינסופיות, ממש כמו קבארצחליה.
גם גיאורגי ממרדשוילי בן 23, ובקיץ ריאל מדריד עוד חשבה להחתים אותו כשגילתה על הפציעה של תיבו קורטואה. השוער העצום (1.99 מטר) נשאר לבסוף בוולנסיה, ומשדרג את מעמדו ממשחק למשחק. הוא שמר על רשת נקייה ב-210 הדקות של הפלייאוף, והדף פנדל קריטי אחד בדו-קרב. כיום מדובר בשקט באחד השוערים הטובים בעולם, שמקבל פחות חשיפה בגלל נבחרתו הקטנה וקבוצתו הצנועה (צ'לסי מתכוונת לשנות בקרוב את המצב הזה). גיאורגיה לא משחקת כדורגל אטרקטיבי מאוד, ותלויה מאוד בפנומן הזה, לא פחות ואולי אפילו יותר מאשר בקבארצחליה.
זו הייתה משימה לאומית. השחקנים נראו אחוזי דיבוק, בטראנס דתי, אחרי הפנדל האחרון. הם נלחמו על הכבוד של גיאורגיה, על הרצון להעלות אותה לבמה המרכזית. "היו כאלו שלא האמינו בנו", אמר קבארצחליה הנרגש, "אבל עכשיו הם יאמינו. מעולם לא חוויתי רגשות כאלה".
בדירוג פיפ"א, אגב, גיאורגיה במקום ה-77, שניים מתחת לישראל.
