כמו גבר גדול. ככה אלון חזן סיפר שאוסקר גלוך קיבל את הספסול שלו מול איסלנד. אחד המהלכים האחרונים של חזן כמאמן הלאומי.
נשאלת השאלה הפילוסופית משהו, מה זה גבר גדול? ומה מבדיל אותו מגבר פחות גדול, שלא לומר קטן? שהוא יודע לקבל את רוע גזרת הספסול ללא תרעומת? שהוא מבין שהנבחרת גדולה וחשובה מהכל?
לא יודע לגבי גבר גדול, אבל חזן הוא ילד גדול. הוא אמור היה לדעת שלפתוח בלי השחקן הטוב ביותר שלו, בתוך הרכב הטלאים, זה מחוץ לקופסה, ולא בהכרח בקטע טוב. לא בגלל אי-הרכבת גלוך הפסדנו לאיסלנדים. כלומר לא רק בגלל זה. אבל המהלך הזה כן השאיר טעם חמוץ שהנבחרת לא בידיים הנכונות. ושוב זרק אותנו לתהיות מה עומד מאחורי מערכת השיקולים של הצוות המקצועי. תהיות שצצו שוב ושוב לאורך הקמפיין הזה.
תוך ימים יתברר שהספסול של גלוך הוא פיאסקו סמלי לסיום דרכם של בניון את חזן. שניים שפישלו, אפילו מעבר למקובל בכל הקשור לנבחרת הלאומית, באחד מבתי מוקדמות היורו הקלים שראינו. ובכל זאת, את הקדנציה שלהם נזכור בגלל אירועים לא מקצועיים: סכסוך בלתי נתפס בקטנוניותו על חדר, שהשאיר בבית את הכובש הגדול של הכדורגל הישראלי; או חוסר יכולת להבליג לשון וייסמן, למרות מחסור בחלוצים; או המתקפה האחרונה של בניון על יו"ר ההתאחדות. אירוע אגו רודף אירוע אגו.
מה שמחזיר אותנו לשאלה הפילוסופית, מה זה גבר גדול, והאם ההתנהלות של בניון נופלת להגדרה הזו. הוא ידע לקבל את גזרת סיום תפקודו ללא תרעומת? הוא מבין שהנבחרת גדולה וחשובה מהכל? בניון כועס שנפרדים ממנו. בצדק כנראה. ובכל זאת, גם אם היו"ר שינו זוארץ הבטיח ולחץ לו יד, לא שלוש, אלא 20 פעמים - לחץ לו יד עד שנתפסו לשניהם השרירים באצבעות, והם שמו קרח - עדיין צריך לדעת להיפרד ממקום שאליו כל אלו שאיכשהו עוד נותרה להם אמונה בכדורגל הישראלי נושאים עיניים. בטח לא במתקפת האשמות חסרות חשבון נפש אישי, שחושפת מה עובר בראש של המנהל המקצועי היוצא. למשל, שהדם הרע עם זהבי רחוק מלהיות רק על חדר.
אם בניון הגיע לזוארץ כדי להציל את הג'וב שלו, הוא עשה עבודה, איך נאמר בעדינות, לא משהו. ושלא במודע נתן סיכום מאלף לקדנציה שלו ושל חזן. סיכום שתכליתו, עדיף לכולנו שזה נגמר. ואיזה אירוני זה שבעיטה של זהבי, לא מדויקת אמנם, היא ששלחה את בניון הביתה?
