מה שהכי מטריד בתחקיר של "זמן אמת", על התפוררות משטרת ישראל תחת המגף של השר איתמר בן גביר, הוא שלא נשמע בו שום דבר שנשמע מופרך לחלוטין: לא בפרטים החדשים שהתגלו על תקריות מפורסמות ולא בטענות הטריות שעלו בכתבה של רוני זינגר.
למעשה, הכתבה הזכירה אוסף להיטים של אמן מפורסם: שירים שהקהל אוהב, שירים שאולי התפספסו וגם כמה שירים שרואים אור לראשונה, שיהיה מה לדחוף ברדיו. וכמו בכל אוסף כזה, המעריצים יתווכחו בלהט על היצירות שנשארו בחוץ למרות שהיו חייבות להיכנס. רוצה לומר: הפרק של "זמן אמת" ארך שעה, אבל הוא גם היה יכול להימשך פי ארבעה. בקלות.
התחקיר גם היה יוצא נשכר לו זינגר הייתה משכילה לוותר על עוד מפגש מסוג "לאן הגענו?" של בכירים מודאגים בדימוס, פורמט שיצא מכל החורים גם כשהוא עוסק בגופים פחות בעייתיים. מילא שכל המשתתפים נשמעו כבר עשרות פעמים: הסיפור הוא שהריקבון במשטרה לא התחיל ביום שבן גביר והחנמאל שלו קיבלו את המפתחות ללשכה. הוא אפילו לא נעוץ בקמפיין של בנימין נתניהו נגד מערכות האכיפה וגם לא בעשור הקודם, כשניצבים הלכו הביתה בשרשרת כיוון שחשבו שאחת מדרישות התפקיד היא לנהל הרמון.
כל אלה לא מחלישים את התזה, אבל שמים אותה בהקשר חשוב: מגדל הקלפים היה רופס, אך כעת נוצרה הסערה המושלמת שעלולה למוטט אותו. הסיבה לכך היא שילוב בין מפכ"ל שרק לאחרונה הומלץ להדיחו, שר שלא אמור לנהל מכולת בקריית ארבע, ראש ממשלה שנאשם בפלילים ומלחמה שסופה לא נראה באופק. המקרים המדאיגים והמקוממים, מהחקירה המהירה להפליא נגד החשודה בתקיפת השרה עידית סילמן ועד קידום קצין בכיר למרות חשד שזייף מסמכים נגד שוטרים הכפופים לו, הם הצטברות גדולה מדי עבור גוף שהמערכת החיסונית שלו מזכירה חולה שחפת.
וכרגיל בשנים האחרונות, את מה שלא עשה התחקיר עשו התגובות אליו: קודם היו אלה שני ניצבים מכהנים שהתראיינו באולפן ונשמעו משכנעים כמו דוכן עם שלט "הפלאפל מספר 1 בארץ". ואז הגיעה תגובת השר, שהייתה כצפוי תגרנית, משתלחת, מפוקפקת מבחינה עובדתית ומשמיצה כלפי "פורום מיכל סלה". "אתם בתקשורת תמשיכו להתלונן, אבל הציבור שבחר בשר – מאושר", קבע בן גביר. מילא היומרה להכריז על אושרם של בוחריו בימים של צער ואובדן; המסר של בן גביר לשאר האוכלוסייה, שגם אותה לכאורה הוא אמור לשרת, מבהיל לא פחות: אם לא תאכלו (את מה שאני דוחף לכם), יבוא שוטר.
בקטנה
במשדר שש של חדשות קשת דיווח ברהנו טגניה על תביעה שהגישה נפגעת האונס המחריד במלון הים האדום באילת נגד 11 המורשעים בפרשה (ולא "נאשמים" כפי שנכתב על המסך) ונגד מנהלת המקום. אחרי שטגניה ניסה להסביר – ולא ממש הצליח – את הקייס נגד המנהלת, הוא פנה להציף טענות מטעם הסנגור של אחד הנתבעים, עו"ד ניר יסלוביץ', פרצוף מוכר בתחום המלבב של הגנה על נאשמים בעבירות מין. אלא שגם כאן לא ניתן היה להבין מהניסוח של טגניה כלום ותגובת התובעת לא הובאה. אם זה לא מספיק, בתוכנית פירגנו לעו"ד יסלוביץ' סינק נטול כל הצדקה. אבל איזה חמוד טגניה במפגשים עם חיילים, הא?
