זה מוזר להיות בגואה עכשיו. המדינה גואה ואני בגואה. גואה, הודו. זה כמו מתנה שקיבלתי, אני אומרת לעצמי ולכולם. צילומים, עבודה, עונה נוספת של הסדרה "האחיות המוצלחות שלי". זה מוזר להיות בגואה, וזה מדהים. ואני עובדת ואני גם בים. איזו הודית שמכרה לנו צמידים שאלה פתאום, ואיך אצלכם שם בישראל? אני אפילו לא יודעת מה לענות ומצביעה על סיכת החטופים, "We want to see them home". היא הסתכלה עלי במבט מוזר, כאילו אומרת לעצמה 'יו איזה מסכנים, מגיעים ממדינה כל כך גרועה'. ואולי באמת אצלנו יותר גרוע. כי למרות העוני והמליונים והפרות ברחוב, אני לא חושבת שבהודו שורפים אנשים בממ"ד.
הייתי בחוף ולא האמנתי. היופי, הרוך, הפתיחות, הטבע, הבריאה. ושאלתי את עצמי אם לירי אלבג עוד תזכה ללכת על חול כזה, רך כמו טלק? ואני נכנסת לאוקיינוס, הגלים עצומים אבל זה לא מפחיד אותי. אני תוהה פתאום אם אוהד יהלומי עוד יניף את איתן ואחיותיו הקטנות בין הגלים? אני יוצאת ויושבת על החול הרטוב, במפגש בין המים לחוף עצמו. אני ודידו המלבישה צוחקות שהתיישבנו באותה שנייה על אותה נקודה בחוף כדי להשתין. אני חושבת, איך אגם ברגר עושה את זה? יש לה בכלל איפה?
אני מרגישה בגואה כמו מישהי שגזרה את החוגר, שוחה וצורחת "יש עולם!" ואנחנו מתיישבים, כל הקאסט, ליד איזה רמקול ושמים לנו שירים. כל אחד מבקש שיר, אני מבקשת את השיר שמיה רגב, החטופה שחזרה, סיפרה שהיא שרה לעצמה ("הכל יהיה", הפיל הכחול). ושמענו גם את "זן נדיר" של קורין אלאל, צרחנו אותו ואז בכינו אותו כי הרגשנו כמו השיר, שאנחנו זן נדיר, ציפור משונה, החלומות באוויר והראש באדמה. וכמה שאנחנו בהודו ומצלמים וכאילו רחוקים, אנחנו עם העננה והקושי והמצפון והכאב.
באמת כבר עברו לשעון קיץ? הרי רק לפני שנייה התלבטו אם לעבור לשעון חורף. הם באמת עוד לא חזרו? זה הגיוני? וקורין ברמקול ממשיכה: "אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת, נדחקים לסירות משוטים, כל יבשה היא ספינה שטובעת כשחופרים מקלטים". ואני אומרת, זה תמיד מקלטים. ואז היו פתאום זיקוקים לכבוד חג ההולי, וכולנו קפצנו בבהלה. למרות שידענו שכלום לא יכול לקרות לנו, הרגשנו שדווקא כן יכול. הרי הכל יכול. זה מוכח. "אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו, לא עיוורים אבל לא מביטים. ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים".
ואז הפסקנו לצרוח את השיר כאילו היינו בני 16 ונזכרנו שאנחנו כבר בני 40 כמעט. ולא אמרנו כלום כי מה כבר יש להגיד, כוסאומו העולם ושיחזירו אותם כבר? שדי, וכמה אפשר? מה נגיד?
