כשלושה חודשים וחצי אחרי שצוות הטנק שלו מפלוגת וולקן בגדוד 77 התמודד מול עשרות מחבלי נוח'בה וחיסל אותם בירי ובדריסה, נפצע סמ"ר נדב בוחבוט באופן אנוש בחאן-יונס. הוא חובר במשך שבוע למכונת אקמו המדמה פעולת לב-ריאה בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, שם הצילו את חייו ומצבו משתפר בהדרגה. במחלקת השיקום הוא כבר כשיר לספר את סיפור הגבורה של הטנק מצוות זפולסקי, בוחבוט, פינטו ושמש, תחת פיקודו של המ"פ סרן בר זונשיין.
"בבוקר 7 באוקטובר תפסנו קו בגזרת כיסופים", בוחבוט נזכר, "סגרנו שם שבת. בטנק היינו המט"ק סמ"ר אייל זפולסקי, הטען סמל יהונתן פינטו, התותחן סמל אורן שמש ואני, נהג הטנק". בהחלטה ספונטנית, בוחבוט, 22, יליד קריית-ים, ספורטאי ורץ מרתון – הציל את חיי חבריו לצוות.
4 צפייה בגלריה
("אם היה מגיע עם אותה פציעה לפני כמה שנים, הוא היה מת". בוחבוט בשיקום | צילום: מאיר אבן חיים)
"בסביבות 06:30 בבוקר מתחיל ירי פצמ"רים", מספר זפולסקי, "על פי הנוהל, אנחנו סוגרים מדפים ונוסעים בשיירה לגדר. מוביל סגן עומר נאוטרה (שנחטף עם צוותו לעזה), מט"ק הכלי הראשון, אני אחריו וגולני סוגרים את הטור. הגענו לגדר ובקשר מדווח על שתי חדירות מסיביות שמתנהלות בו-זמנית בחלק הצפוני והדרומי של הגזרה".
במרחק שבע דקות לגדר, נאוטרה המ"מ מפנה את הטנק שלו שמאלה ובוחבוט לימין. "עלינו על תל וראינו שני מחבלים נכנסים מעזה בספארי, חמושים בקלצ'ניקובים ויורים עלינו", בוחבוט מוסיף, "ניסינו להשמיד אותם, אבל הטנק חטף טיל נ"ט. פינטו נפגע קשה בעיניו. זפולסקי נפצע קל מרסיסים שפגעו בצוואר וביד. חזרתי לאחור וחברתי לכוח גולני שפינה את פינטו בנמ"ר. נותרנו שניים שלא נפצעו - אני והתותחן".
הזוועה נחשפת
את מה שיתרחש מנקודת הזמן הזו, קשה אפילו להעלות על הדעת. "קיבלנו דיווח על חדירת מחבלים לנירים", זפולסקי מתאר, עם טנק שחטף טיל, צוות חסר, אני המט"ק שלו וממלא את מקומו של הטען שנפצע, נסענו לקיבוץ. כשהגענו לשם זיהינו כ-30 מחבלים בשני טנדרים ושניים נוספים רכובים על אופנוע. הצלחנו להרוג את כולם וקיבלנו דיווח שהנמ"ר שפינה את פינטו נפגע. חזרנו לחלץ אותם".
בשלב הזה מתעדכן צוות הטנק על גל נוסף של מחבלים שפשט על נירים. בדרך הם נחשפים למראות קשים, לכמות בלתי נתפסת של גופות ושל כלי רכב שרופים. חדורים ברוח קרב, הם ממשיכים במשימה לאתר מחבלים ולחסל אותם.
בוחבוט: "חזרנו לקיבוץ וסמוך לגדר זיהינו מחבלים בשני טנדרים. ירינו פגזים, כלי הרכב שלהם התפרקו ועפו באוויר". ארבע פעמים, בעודם בתוך טנק מקרטע, חזרה על עצמה הקריאה בקשר, לשוב ולהילחם במחבלים שחדרו בארבעה סבבים לנירים".
זפולסקי: "בוחבוט לקח יוזמה והסיע את הטנק למקום מוגן. צעקתי עליו, מה אתה עושה? רק אחר כך הבנתי שבחושים החדים שלו הוא זיהה שמכוונים אלינו אר-פי-ג'י. בנגלה הרביעית והאחרונה, אחרי הקרב מול המחבלים שהסתיים בהריגתם, רדפנו אחרי אלה שברחו לכיוון עין השלושה".
בכניסה לקיבוץ מבחין הצוות בגופה של חקלאי, בסמוך לרכב שלו, ובמחבלי נוח'בה ואזרחים עזתים שבוזזים אותו. בוחבוט: "למקום הגיעו מחבלים באופנועים, כלי רכב וטרקטור גנוב. ירינו בכל מי שנכנס לכוונות שלנו. ואז המ"פ מתקשר ושואל 'מי תקין?' ענינו שהטנק שלנו חצי קלאץ' וחצי מהכוונות מושבתות".
למרות זאת, הוא הורה לצוות זפולסקי-בוחבוט-שמש להצטרף אליו לכיוון הגדר עם עזה. "הצטרפנו למרדף", בוחבוט מוסיף, "ב-12:00 בצהריים ראינו עשרות מחבלים חוזרים דרך הגדר לעזה בטרקטורונים גנובים. ירינו עליהם עם התותח ועם המאג. פתאום נעמדת מול הטנק אמא עם ילדים על הידיים, מנופפת לנו. אני חייב להודות שלא הבנתי את האירוע".
גם זפולסקי עוד לא עודכן על חיילים ואזרחים חטופים: "לא הבנתי מה עושה מולי אמא עם שתי בנות על הידיים. רק בדיעבד, אחרי שהרגנו את החוטף שלה, הבנתי שהצלנו משבי חברת קיבוץ ניר עוז ואת שתי הבנות שלה".
הטנק כאמור מצטרף למרדף אחרי המחבלים שחוזרים לעזה, ובוחבוט מקבל פקודה לדרוס. רק בהמשך מזהה הצוות את הטנק השרוף של המפקד שלהם, סגן נאוטרה, ריק מאדם. "התקרבתי לטנק וזיהיתי שהוא של עומר", בוחבוט מספר, "המחבלים העלו לטיקטוק את סרטון החטיפה וראיתי איך הם גוררים לעזה את צוות הטנק. היה לי מאוד קשה".
הטנק, שכבר בקושי זז, מצליח להגיע לקיבוץ מגן ובסביבות 18:00 הוא שובק חיים. "הרגשתי חסר אונים", בוחבוט נזכר, "אנחנו לבד בתוך טנק תקול. התחלנו לצודד את הצריח, הודענו בקשר שנתקענו. רק אחרי שעתיים, בסביבות 20:00, הגיע חפ"ק של שריון ומילואימניקים מלוט"ר לחלץ אותנו. אותי ואת שמש התותחן פינו לש"ג ואת זפולסקי שתיפקד כל היום פצוע פינו לסורוקה. עם צוות חסר וטנק מקרטע חיסלנו כ-60 מחבלים".
טלפון לאמא
זפולסקי, שהיה חתום על חודש נוסף בקבע, השתחרר מהצבא והיום הוא מדריך במכינה קדם-צבאית. בוחבוט חבר לצוות טנק אחר שנכנס לעזה. כאן מתחילה עלילת גבורה אחרת - סיפור על פציעה ותקומה. "בסבב הראשון נכנסנו לדרום חאן-יונס, נלחמנו, פשטנו על בתים של אנשי חמאס לחפש אמצעי לחימה וגם היו לנו כמה היתקלויות", הוא אומר.
ב-23 בדצמבר נפצע בוחבוט באורח אנוש. "נהגתי בטנק של המג"ד", הוא מתאר, "במהלך תקיפה שמעתי פיצוץ בטנק והפגז עצמו התפוצץ. הטנק התמלא עשן, שלושה הצליחו לחלץ את עצמם. התותחן איבד הכרה ואני לא יכולתי לנשום. ניסיתי לצאת לכיוון הצריח, פתחתי את המדף ושני חיילים פינו אותי בנמ"ר. מסוק של 669 הטיס אותי בתוך דקות לסורוקה".
הסיבה לפיצוץ בתוך הטנק טרם התבררה. רופא מוסק חיבר את בוחבוט לבלון חמצן. "לא איבדתי הכרה", הוא אומר, "למרות שבקושי נשמתי. כבר מחדר הטראומה בסורוקה התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שנפצעתי".
אחרי שעבר בירור רפואי מקיף, הועבר בוחבוט לאחת המחלקות. יומיים אחר כך הועבר לטיפול נמרץ. ד"ר אורי גלנטה, רופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ פנימי בסורוקה ומנהל שירות האקמו, אומר ש"בהתחלה נדב, שהורדם והונשם, נראה יציב, אבל בתוך יממה מצבו החמיר. הוא פיתח כשל נשימתי והמצב המשיך להידרדר עד לסיכון חייו. הזעקנו צוות אקמו מהבית וחיברנו אותו למכשיר. בימים הראשונים הריאות שלו לא הצליחו לתפקד, לא הבחנו בשום שיפור במצבו".
נדב היה בסכנת חיים והאשפוז שלו בטיפול נמרץ היה מורכב. "הריאות היו כאמור באי-תפקוד והוא פיתח חום גבוה וירידה בלחצי הדם", ד"ר גלנטה מוסיף, "רק אחרי שבוע ניתקנו אותו מהאקמו. בתחילת החודש נדב השתחרר מטיפול נמרץ".
קטן עליו
בהדרגה חזרו הריאות לתפקוד ובוחבוט סגר את פרק המלחמה על חייו. משם עבר למחלקת השיקום להילחם על איכותם. "כשהגעתי לשיקום לא יכולתי לשבת, לעמוד, לאכול, רעדו לי הגפיים והיה לי קשה לזוז", הוא מספר.
ד"ר יולי טרגר, מנהל מחלקת השיקום בסורוקה, נזכר ברגע שקיבל את נדב למחלקה: "הוא הגיע אלינו במצב סיעודי, עם חולשת גפיים וסיבולת ירודה, ולפי בדיקות שיקום הבנו שהוא גם עבר פגיעה מוחית, שהיוותה טריגר לחולשת הגוף ולחזרת הגמגום והמצמוץ שהיו לו בילדותו. מנגד, נדב הוא דוגמה להצלחת הרפואה המודרנית. מהירות הפינוי שלו והחיבור לאקמו הצילו אותו. לו היה מגיע עם אותה פציעה לפני כמה שנים, הוא היה מת".
כעבור שעה וחצי מהראיון, שהתקיים כשישב במיטתו בשיקום, בוחבוט כבר רץ עם הפיזיותרפיסטית שלו. "נדב היה מטופל שלי מהיום הראשון שהגיע לשיקום", אומרת הפיזיותרפיסטית נורית טומקינס דמרי, "הוא היה לא יציב, חלש, עם בעיות בשיווי משקל ונזקק לכיסא גלגלים. אבל הוא בחור שבא לעבוד. מציב לעצמו מטרות ואתגרים, כמו הרעיון לרוץ יחד, שבא ממנו. הוא מתקדם במהירות, אבל יש לו עוד דרך. הוא עדיין מתעייף מהר, הרעד לא חלף, הסיבולת צריכה לעלות, אבל הוא גיבור. אחרי מה שעבר, הכל קטן עליו".
