ברחובות ירושלים כמעט בכל בית מסתתר סיפור. סיפור על אירועים שעיצבו את ההיסטוריה של מדינת ישראל, או על דורות של משפחות שחיו באותו מקום בעשורים אחרים, והכניסו פיסות מעצמם לקירות שראו הרבה לאורך כל השנים.
זה הסיפור של חנה דלה פרגולה המתגוררת בשכונת בית הכרם, דור שלישי בביתם של סבא מסימו וסבתא אדלינה. הדבר המרגש ביותר בבית, חוץ מהעיצוב המרהיב, הוא הסיפור על סבא מסימו, האיש שהגה את רעיון הטוטו, הימורי הכדורגל החוקיים, ואף המציא את טופס המשחקים ושיטת הסימון x,2,1, בה נהוג להשתמש עד היום.
"אני ירושלמית מתמיד" מספרת חנה (43). "כך גם הבן שלי לביא, דור רביעי בבית הזה, בן ארבע וחצי. כשהחלטתי שאני רוצה לעבור לגור בבית של סבא וסבתא שלי, החלטתי לשפץ אותו מהיסוד. פירקנו הכל ובנינו מחדש. זה אחד הבתים היפים ביותר בירושלים".
מה היה פה לפני השיפוץ?
"בית מאוד פשוט, מלפני 70 שנה, עם תריסים ישנים וכל החדרים נורא קטנים ודחוסים, הכל חשוך. הוא הפך לבית מאוד מואר, בחירת הצבעים הבהירים-הלבנים ממש עושה את ההבדל. סגרנו את הכניסה מחדר המדרגות, יש רק כניסה צדדית אחת, והוא מרגיש ממש בית פרטי בבניין משותף. סבא וסבתא שלי, שהיו איטלקים, בכלל חיו במילאנו, ואת הבית הזה הם קנו כדי שיהיה להם איפה להתאכסן כשהם באים לבקר. סבא שלי היה עיתונאי ספורט והמציא את הטוטו. סבתא שלי היית נשיאת ויצ"ו באיטליה, מאוד פעילה בקהילה".
ומתי את החלטת לעבור לפה?
"התחלתי להרגיש שצפוף לי בדירה הקודמת שלי. לביא נולד והחפצים של הילדים משתלטים על כל החלל, אין מה לעשות. זו הייתה דירה שכל הזמן השכרנו ואמרו לי, איך את לא גרה שם? יש שם פוטנציאל גדול, ובשלב מסוים אמרתי יאללה. אחותי אומרת שאם סבתא הייתה חיה היא הייתה ממש מבסוטה. יש משמעות גדולה ומרגשת למגורים בדירה של סבא וסבתא. אתה ממש מרגיש שאתה ממשיך לספר סיפור שהם הפסיקו".
במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שיתקיים בשני סופי השבוע הקרובים (4-6 ו-11-13 באפריל), תוכלו להתארח בבית משפחת דלה פרגולה ובעוד בתים של משפחות כמותה, שיפתחו את ביתן למבקרים. "בגדול אני בכלל לא אוהבת שזרים מסתובבים לי בבית", מספרת חנה על הבחירה להשתתף בפרויקט, "אבל המעצבים של הבית שהם חברים טובים שלי ביקשו. אנשים שסתם עוברים ברחוב אומרים, 'וואו, את גרה בבית הזה? מדהים', עושים לי סטוקינג ומבקשים להיכנס. עכשיו הם יוכלו להיכנס באופן רשמי".
אווירה שיש רק כאן
הביקור במלון צפניה שבשכונת צפניה החרדית, מספק חוויה שכמוה לא רואים הרבה בישראל. בלב בניין שבו גרו בני משפחת גלעדי בשנת 1930 יושב היום יצחק גלעדי בן ה-83 ולידו אסף, בנו בן ה-38, ודרך תמונות העבר שמבריקות על קירות המלון, מספרים את ההיסטוריה של המקום.
"ההורים שלי בנו את הבית והשכירו את הדירות בחמש לירות שטרלינג לדירה, שזה היה סכום עתק", פותח יצחק. "היו פה דיירים מוגנים ופינינו אותם כדי לבנות את המלון. אני הבן של אליהו ויוכבד גלעדי, ילידי ירושלים. עוסק בעבודה שבה עסקו הוריי, מלונאות. מתפרנס מזה בכבוד. את כל האוסף הפרטי שלי הכנסתי לבניין של המלון, אוסף מרתק שאנשים באים במיוחד לראות מכל הארץ והעולם. יש לי שלושה ילדים, שישה נכדים. אסף בני החליט להצטרף אליי ולעבוד איתי והוא שיקם את העסק. את כל הנכסים שירשתי מהוריי, הוא שיקם".
איך היחסים עם התושבים החרדים מסביב?
"בשכונה מאוד אוהבים אותנו, אבל זה לא תמיד היה ככה", הוא מצביע על הקיר שעליו תלויים פשקווילים שאיימו לשרוף את המלון לפני עשרות שנים. "היו פה הרבה תיירות שיצאו עם תלבושות לא צנועות, היה לנו קשה למנוע את זה והם התקוממו נגדי. עם השנים החלטנו שמי שבא לפה מחויב בלבוש צנוע. שמרנו על שלום. הרבה אנשים שאוהבים שישי-שבת וחגים באים למלון הזה לספוג אווירה, כי אין שני לו בארץ. העתיקות, הארכיטקטורה, אוסף החנוכיות ואוסף צלחות ליל הסדר. אני אספן מגיל עשר, אמי הכניסה לי את המחלה הזו. כל יום היא הייתה באה עם פריט".
אסף נכנס לעסק המשפחתי ב-2017. "אבא רצה להקים מחדש את המלון ואני הייתי נגד, כי ראיתי כמה עבודה קשה הייתה סביבו. אני בכלל הייתי בתל-אביב, עורך-דין, זה לא עניין אותי. אבל אמרתי שאני צריך לכבד אותו, הוא מבוגר וחייב שאעזור. התחלנו לשפץ חדר-חדר, המון עבודת סידור, הכל היה כמו חנות עתיקות. התחלנו לפרסם את המלון באתרים, וזה עבד".
יצחק: "חומייני שלח את שני בני אחיו למלון אחרי שהם התרפאו בהדסה".
אסף: "באו לפה המון איראנים בזכות רפואת המרפא בירושלים בשנות ה-40 עד ה-60. כל האחיות בהדסה היו באות ללון פה, היה להן ולחיילים ואוצ'ר לישון או פה - או בבית החייל. שנות ה-80 היו תקופה סופר-חלשה, זרקו עלינו רימון בגלל התיירים הלא-צנועים והכל. היום לקוחות נוצרים רוצים לבוא לקבל אקסטרה, ולא רק מלון מפואר וג'קוזי".
מוקד עלייה לרגל
לאחר שאשתו נפטרה, אנסטאס דמיאנוס (83), חובב היסטוריה והאיש עם הסיפורים הכי מעניינים במושבה היוונית, החל לטפח את ביתו ההיסטורי של פרופסור וסיליוס צפיריס, ארכיאולוג יווני מפורסם שקיבל פרס מפעל חיים מרשות העתיקות. הבית, שבו גרו גם שלושת ילדיו של צפיריס, הפך למוקד עלייה לרגל ליוונים מכל העולם, וגם להרבה ישראלים ששמעו עליו. "זה הבית הכי מבוקש בירושלים", מתגאה דמיאנוס. "ביומיים של הבתים הפתוחים מגיעים לפה מעל 3,000 איש מכל הארץ, מכל הגילים".
דמיאנוס הגיע לירושלים בשנות ה-60 וניהל בית ספר. כשפרש לפנסיה עבר לגור בבית, "ומאז המשמעות שלי היא להביא לתודעת הקהל הרחב את תרומת היוונים לפיתוח ירושלים דרך הפרופסור וסיליוס".
ליוונים היה חיבור כזה חזק לירושלים?
"הפיתוח של ירושלים התחיל דרך היוונים, אפילו ראש העיר של ירושלים בשנת 1960 היה יווני, מהנדס הדואר המרכזי היה יווני, הבניינים המפוארים ביותר נבנו על ידם, המושבה היוונית והגרמנית נבנתה. וסיליוס היה סגן מנהל אגף העתיקות והרופא שניהל את בית החולים הראשון שבנו העות'מנים מחוץ לחומות. אני עברתי לפה כי רציתי להמשיך להביא לתודעת האנשים את הנוכחות היוונית כאן בירושלים ואת התרומה שלהם במלחמת העולם השנייה.
"וסילוס קנה את כל האזור של המושבה היוונית, נתן הלוואה ליוונים לגור פה כדי להוציא אותם מאחורי החומות כי היה מאוד צפוף. הוא גם הקים את המתנ"ס של הקהילה היוונית שהיום גם באחריותי ונמצא כמה בתים מפה. את הבית הזה הוא בנה בשביל ילדיו. הוא גר שם תקופה ואז עבר לבית אחר והשאיר להם את הבית. הוא היה נוצרי אורתודוקסי אדוק מאוד, יש לי את הצוואה שלו כאן, על הקיר. הוא כתב בה שהוא לא מרשה לבנות ולילד שלו להתחתן, אלא רק עם יווני אורתודוקסי. לכן כולם נשארו רווקים בבית הזה ונפטרו בבית הזה". •
