יש אין-ספור טענות מוצדקות נגד נתניהו. ספק אם אלה בעניין החטופים מוצדקות. גם אם הוא יתגמש, ושוב יתגמש, זה לא יעזור. ישראל קיבלה את מתווה פריז. חמאס סירב. ישראל קיבלה את המתווה שגובש בדוחא. חמאס סירב. ישראל הלכה עוד כברת דרך במתווה שגובש השבוע בקהיר. חמאס יגיד לא. הוא במצב שבו אין לו כבר מה להפסיד. אלפי מחבלים נהרגו. אז ייהרגו עוד כמה מאות. חיי אדם לא מטרידים את סינוואר. החורבן משרת אותו. הוא צופה במעמד המידרדר של ישראל, וגם מהמנהרות - נהנה מכל רגע.
אין-ספור אידיוטים שימושיים עושים עבורו את העבודה. עכשיו מצטרפת אליהם צרפת עם ההצעה החדשה להפסקת אש סופית. לא זמנית. ההצעה כוללת דרישה לשחרור חטופים ולמו"מ שיוביל להקמת מדינה פלסטינית. סינוואר משוכנע שהזמן פועל לטובתו. עוד לחץ בינלאומי על ישראל. ועוד לחץ. ובהתייחס להתנהלות של נתניהו, שעושה כל מאמץ כדי שישראל תהיה יותר ויותר מבודדת – לסינוואר יש על מי לסמוך.
1 צפייה בגלריה
בי"ח של "רופאים ללא גבולות" באפגניסטן שהופצץ בשוגג. "תאונה שניתן היה למנוע", אמר מפקד הכוחות קמפבל
(צילום: AP/Najim Rahim)
המשבר עם ארה"ב הרבה יותר חמור ממה שנדמה לנו. נכון, היא ממשיכה לשמש כבעלת ברית. אבל בוושינגטון יש הרהורים עמוקים בנוגע ליחסים עם ישראל שמבוססים גם על אינטרסים וגם על ערכים. כשנתניהו עושה כל מאמץ לטרפד את המגה-דיל עם סעודיה הוא פוגע באינטרסים אזוריים של ארה"ב, בכל מה שקשור לבלימת ההשפעה האיראנית והסינית באזור. וכשיש יותר ויותר טענות נגד ישראל על פגיעה בנשים ובילדים ועל פשעי מלחמה, אז גם אם הטענות הללו נבזיות וצבועות - הן משפיעות. אפשר לעצור את הפגיעה הזאת. מותר גם להגיד "כן" לארה"ב, והיו אין-ספור הזדמנויות להכריז על הפסקת אש כדי למנוע חלק גדול מהטענות נגד ישראל, אבל נתניהו התמכר לתפקיד דובי-לא-לא. הוא מתעקש לבודד את ישראל.
איגוד פועלי נמל בהודו הכריז בפברואר על סירוב להעמיס ציוד מלחמתי לישראל. בינואר, הייתה הכרזה דומה בנאפולי. וראשונה הייתה ברצלונה. בימ"ש בהולנד כבר אסר אספקת חלקי מטוסים לישראל, וקנדה הכריזה על אמברגו כולל. ואתמול נודע כי 600 משפטנים בריטים פנו לממשלת בריטניה בדרישה לעצור יצוא נשק לישראל. ההשפעה על צה"ל כרגע שולית. אבל זה מתרחב. בקצב הזה, נתניהו יוביל אותנו לסנקציות גם מצד ארה"ב. ככל שהוא מלהג יותר על "ניצחון מוחלט", הוא מרחיק אותנו גם מניצחון רגיל.
זה עצוב, זה קורה
שבעה מתנדבים של "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) נהרגו בגלל זיהוי מוטעה. זה קורה בכל עימות. 42 בני אדם נהרגו באוקטובר 2015 בהפצצת מרכז הטראומה של קונדוז באפגניסטן שהופעל על ידי "רופאים ללא גבולות". מפקד כוחות צבא ארצות-הברית באפגניסטן, ג'ון קמפבל, אמר בתגובה לאירוע כי "זה טרגי, אבל זו תאונה שניתן למנוע אותה". זה קורה. במסגרת "המלחמה בטרור", עד 2018, נהרגו 566 עובדי סיוע הומניטרי. וזה עצוב.
הזעם על הטרגדיה מגיע ממקום אחר. כבר חודשים שהביקורת נגד התנהלות ישראל הולכת ומתעצמת. והביקורת נגד פעולה ברפיח עוסקת באסון ההומניטרי הצפוי. איך בדיוק תזיז ישראל מיליון עזתים ממקומם? ומי אמר שהם יזוזו? האם חמאס ייתן להם לעזוב? אלפי פלסטינים בלתי מעורבים עלולים להיהרג. הרעב ירקיע שחקים. ואם ישראל לא מסוגלת להימנע מפגיעה בעובדי WCK, למרות שפעלו בתיאום עם ישראל, למרות שהרכבים שלהם היו מסומנים – האסון הצפוי מפלישה לרפיח יעלה אלף מונים. בשוגג כמובן. זה לא ברור אם היינו קרובים לכניסה לרפיח. הרי אנחנו בשלב הדשדוש. אבל זה ברור שהאירוע הטרגי השבוע מרחיק אותנו מרפיח.
מפריע למילים להתחבר
נתניהו אמר לאחרונה שהוא "מוקף באנשים שלא יודעים לחבר מילה למילה". סליחה?! מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא המנהיג המוזר הזה שמקיף את עצמו באנשים "שלא יודעים לחבר מילה למילה". כרגיל, זה לא הוא. כנראה שפעילי מחאת קפלן מנעו ממנו את המינוי של אנשים מוכשרים שיודעים לחבר מילה למילה.
נתניהו טועה. יש דוברים פרו-ישראלים מצוינים שמופיעים בכלי תקשורת מובילים. דאגלס מארי, נפתלי בנט, נועה תשבי, עינת וילף, ריצ'רד קמפ ועוד רבים אחרים. הביקורת על התנהלות נתניהו היא כאן בישראל. היא לא סותרת הגנה על ישראל מול תעמולת הזוועה.
גם אני, גילוי נאות, חייל במערכה הזאת, על ידי הרצאות בקמפוסים ובקהילות יהודיות, ועל ידי פרסום מאמרים בעיתונים זרים. הציונות היא הומניזם, אני אומר שם ומנמק, ומציג אותה כתנועה אנטי-קולוניאליסטית. אני מספר על הנכבה היהודית. אני מציג ראיות על כך שחמאס רוצה השמדה. לא שחרור מדיכוי, ועל כך שחמאס הוא דאעש לפני דאעש. יש מי שמוכן לשמוע. וזה חשוב.
אבל צריך לומר שעם כל הכבוד לכל המתמודדים עם תעשיית שקרים אדירה – ויש כבוד - הסיפור הגדול הוא מדיניות. כשמתמודדים עם גל העוינות הנוכחי, בעקבות 7 באוקטובר, מדיניות חכמה קצת יותר הייתה עושה את רוב העבודה.
לפני כמה עשרות שנים נחשב נתניהו לדובר משובח. בשנים האחרונות בכלל, ובחודשים האחרונים בפרט, הוא לא משכנע. הוא נרגן. הוא יוצר אנטגוניזם. אבל יותר מהראיונות שלו. זה הקיבעון האסטרטגי שלו. הוא לא יוזם שום דבר. הרי הוא יכול לומר לממשל "כן" על המגה-דיל, או בנוגע ליום שאחרי, ורק אחר כך להציג תנאים. אבל הוא מתעקש להישמע כמו סרבן לאומני.
אז נועה תשבי תצליח במקום שבו נתניהו מכשיל?
גם לשירות המדינה הגיעו דוברים מצוינים. למשל, אילון לוי. הוא לא היה אמור להתגבר על הכשל האסטרטגי, אבל לפחות היה מישהו שיודע לחבר לא רק מילה למילה אלא גם משפט למשפט.
ומה עשו לאיש המוכשר הזה? סילקו אותו בתירוץ מפוקפק. איך בדיוק יהיה נתניהו מוקף באנשים שכן יודעים לחבר מילה למילה, כאשר מישהו בסביבתו, שלא יודע לחבר מילה למילה, מסלק את מי שכן יודע לחבר משפט למשפט?
כמה מהבלוגרים הפרו-ישראלים הבולטים מחוץ לישראל הם ידידים שלי. הם עושים עבודה מדהימה. למה סילקו את לוי, הם שאלו. הם ידעו את התשובה. אבל התקשו להבין.
מה, לעזאזל, יש לחונטת נתניהו נגד מדינת ישראל? למה היא מתעקשת לפגוע בה? וזה מייאש. פשוט מייאש. אבל הם יודעים, אנחנו יודעים, שחייבים להמשיך. לא למען נתניהו. למען ישראל. ולמרות נתניהו.
