בזמן שישראל מנהלת מלחמה בעזה, ארה"ב מנהלת מגעים מתקדמים לסגירת הסכם הגנה אמריקאי-סעודי. היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, היה אמור לצאת בשבוע הבא למפרץ לפגישה עם יורש העצר מוחמד בן-סלמאן, ולקדם את העסקה שנמצאת בשלבי סגירה ואמורה להיחתם בשבועות הקרובים לפי דיווחים שונים. בינתיים סאליבן נפצע בתאונת דרכים, אבל הפעילות סביב ההסכם נמשכת. "אנשים שואלים, למה נתניהו מעכב את רפיח?", אומר גורם מדיני ישראלי, "זו ללא ספק אחת הסיבות".
לטענת גורמים בממשל האמריקאי, לוח הזמנים קצר - הרי הבחירות בארה"ב יתקיימו בעוד שבעה חודשים, ואם הנשיא ביידן רוצה ליהנות מהפירות של הסכם כזה, שגם יניח את היסודות לנורמליזציה עם ישראל, הוא חייב לסגור את העסקה לכל היותר עד אמצע יוני. הבעיה היא שהסעודים לא יסכימו אפילו לנספח של הסכם עם ישראל אם המלחמה בעזה תימשך באותה עצימות. "אם נכנסים לתמרון ברפיח, זה סיפור ארוך שסוגר את הדלת על עסקה כזאת", אומר הגורם המדיני. "האמריקאים מאמינים שגם עסקת חטופים שתביא לשבועות ארוכים של הפסקת אש יכולה לאפשר חלון זמנים לחתימה על הסכם שיכלול גם את ישראל". חשוב גם לזכור שכל ההתפתחויות מתרחשות על רקע הסלמת המתיחות בין ישראל לאיראן.
1 צפייה בגלריה
בן־סלמאן וביידן בפגישה ב־ 2022 . חלון ההזדמנויות של הנשיא הולך ונסגר
(צילום: צילום: AP/Bandar Aljaloud)
בוושינגטון כבר מדברים על פסגה משולשת באזור מאי, בהשתתפות ביידן, MBS ונתניהו, שלא הוזמן לבית הלבן מתחילת הקדנציה של הנשיא. גורם בממשל האמריקאי טוען כי רון דרמר וצחי הנגבי ייצאו בקרוב לארה"ב כדי לנסות לקדם את המהלך.
עם זאת, אם ההסכם יכלול (כפי שמתוכנן) התייחסות כלשהי למדינה פלסטינית, לנתניהו לא יהיה פשוט - אולי אפילו בלתי אפשרי - להעביר אותו בממשלה, שעלולה ליפול בשל כך. "לא בטוח שזה רע לנתניהו", אמר השבוע בכיר באופוזיציה, "אם ביבי מביא הסכם התחלתי של נורמליזציה עם הסעודים וסמוטריץ' ובן גביר יפרשו, ישראל לא תלך לבחירות על שאלת 7 באוקטובר, אלא על סיפור ההסכם הסעודי".
גורם ביטחוני בכיר בישראל מצנן את ההתלהבות, וטוען כי הסיכוי לכך שהסעודים יסכימו להתקדמות תוך כדי מלחמה נמוך: "הם ידעו שגם אם תהיה הפוגה, היא זמנית, ואחר כך אנחנו הולכים לכיבוש רפיח. האמריקאים רוצים מאוד שישראל תהיה חלק מההסכם הזה ועוד לא איבדו תקווה, גם אצלנו מאוד מעוניינים, אבל לסעודים זו בעיה כל עוד נלחמים בעזה".
השבוע דיווח העיתון הלבנוני "אל-אח'באר", המזוהה עם חיזבאללה, שארה"ב הבטיחה למצרים כי "לא יהיה תמרון ברפיח לפני אמצע מאי". על פי הדיווח, שמתבסס על מקורות מצריים, ההבטחה הזו תקפה גם במקרה שהמו"מ לשחרור החטופים ייכשל. על פי הגורם המדיני הבכיר, הסיבה היא הניסיון של נתניהו לתת הזדמנות לעסקה הסעודית: "זה ביבי קלאסי, נתניהו כמו נתניהו, אוהב להשאיר את כל האופציות פתוחות".
חולשת האופוזיציה
"זו האופוזיציה הכי חלשה שאני זוכר", אומר ח"כ ותיק מהליכוד, "אם זה היה הפוך והם היו בשלטון ב-7 באוקטובר, הקירות של המשכן כבר היו רועדים". דברים דומים עולים מדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה שבחן את פעילות הכנסת ב-100 הימים הראשונים של המלחמה, וציין את רפיסות האופוזיציה בעקבות החלשת מנגנון השאילתות והשתלטות הממשלה על הליך החקיקה.
וכך, איכשהו, בקואליציה יכולים לסכם כנס חורף יחסית מוצלח מבחינה פרלמנטרית. הסיכום שהושג עם פרוץ המלחמה בין יו"ר הקואליציה אופיר כץ ומרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, ולפיו לא יוגשו הצעות חוק פרטיות וכל הליכי החקיקה ייעשו בהסכמה בלבד, איפשר לקואליציה להשבית את הכנסת כמעט לחלוטין בחודשים הראשונים אחרי אוקטובר. "האופוזיציה איחרה להבין שהממשלה והקואליציה לא מחויבות לממלכתיות", טוען ח"כ גלעד קריב מהעבודה.
קריב היה חלק מקבוצת חברי כנסת ממפלגות העבודה וישראל ביתנו שמרדו בהסכם בסוף דצמבר. "האופוזיציה נתנה בעצם את ידה להשבתת הפרלמנט", טענו אז אנשי הקבוצה, ומאחורי הקלעים סיפרו שכץ "עשה לבן ארי בית ספר".
"בהתחלה אלו באמת היו חוקים בהסכמה", מספרת ח"כית בולטת באופוזיציה, "אבל לאט-לאט זה הלך ונפרץ. קח לדוגמה את החוק של אורית סטרוק שהגביר את הפוליטיזציה בוועדות התכנון ועבר". זו תמונת מראה של מה שקרה בתקופת ממשלת השינוי: הימין החרים את הוועדות, ומירר את חיי הקואליציה במליאה.
בוועדות הכנסת לאופוזיציה דווקא היו מספר הצלחות במניעת חוקים, או בשינויים שהוכנסו בהם, כמו בחוק הרבנים, חוק פיטורי המורים הערבים וחוק אל-ג'זירה. רק שבכל הנוגע למאבק הפרלמנטרי במליאה, לאופוזיציה אין אש בעיניים. "בסוף זה מבאס לעשות פיליבסטר ולשבת במליאה עד שלוש בבוקר כשאתה יודע שהחוק יעבור בכל מקרה", אומר קריב. "חקיקה רעה אפשר לנסות לבלום בוועדות, אבל ממשלה מפילים בקרב במליאה. זה נחמד לדבר על ערכים וסטנדרטים, אבל בקרב הציבורי אנחנו נתפסים כנרפים. הגיע הזמן להתעורר ולהחזיר את הסכין הפרלמנטרית אל בין השיניים".
מי שהיה אמור להנהיג את האופוזיציה מהרגע שבו המחנה הממלכתי הצטרף לממשלה היה יאיר לפיד, אבל הוא היה עסוק בלמנוע את דימום המנדטים בסקרים ובפריימריז ביש עתיד. "לפעמים נדמה שחשוב לו יותר לפעול נגד גנץ יותר מנתניהו", טוענים במחנה הממלכתי.
לזכותם של לפיד והאופוזיציה אפשר לומר שיש נסיבות מקילות. באופן היסטורי, מלחמות מחלישות את הכנסת, ולפיד נותר בנחיתות מספרית משמעותית בשל הכניסה של המחנה הממלכתי לממשלה וחוסר שיתוף הפעולה של המפלגות הערביות בחלק מהסוגיות.
מי ששמח לצאת להגנת לפיד הוא דווקא ח"כ רם בן ברק, שכמעט הדיח אותו מראשות המפלגה בשבוע שעבר. "מי שפירק את האופוזיציה זה בני גנץ", הוא אומר. "מרגע שהמחנה הממלכתי נכנס לממשלה, לא היה לנו סיכוי".
גלנט והליכוד
"גלנט מתנהג בדיוק כמו גדעון סער לפני שעזב את הליכוד", אומר שר התקשורת שלמה קרעי. "גדעון כבר ידע שהוא בדרך החוצה, אבל עדיין הצהיר תחת כל עץ רענן שהוא נשאר בליכוד. בסוף ראינו איך זה נגמר". "הוא יכול להישאר בליכוד ולגמור כמו יולי אדלשטיין", מוסיף חבר מרכז במפלגה, "מקום 20 באחורה של האוטובוס במקרה הטוב".
גלנט לא מחפש עימות ישיר עם נתניהו. הוא לא מתכוון להיאבק על הנהגת הליכוד. אבל בכל הקשור למלחמה, בפורומים סגורים הוא לא חוסך ביקורת מראש הממשלה. "ביבי לא מנהל את המלחמה, הוא רוכב על מערכת הביטחון", אומרים מקורבים לשר, "תקציבים תקועים, מינויים בעייתיים, אפילו קבינט המלחמה - הפורום עובד, אבל לא מנוהל".
גם בשאלת האחריות גלנט מפנה כלפי נתניהו אצבע מאשימה בשתי סוגיות: הרפורמה המשפטית ששידרה לשיטתו חולשה לאויב, והיד החופשית שקיבל בן גביר, מה שהתסיס בעיני השר את השטח לפני 7 באוקטובר.
"נחמד שגלנט מדבר על אחריות", אומר קרעי. "איפה היה שר הביטחון ב-7 באוקטובר? תחת אחריותו נכבש שטח ממדינת ישראל. אני כבר לא מדבר על ההפתעה של שש וחצי בבוקר, נניח שלא עידכנו אותו, אבל איפה היו המטוסים, הכוחות, שעות לתוך האירוע?"
מקורבים לגלנט משיבים לכך כי הוא קיבל על עצמו אחריות, ומוסיפים כי ירש מערכת ביטחון שלא היה חלק ממנה והוביל שינויים בעשרת החודשים עד המלחמה, שלטענתם שינו את המערכה. "הליכוד זה לא קרעי ומאי גולן", אומרים המקורבים. "הם ספיחים, שוליים של בן גביר, אל תופתעו אם הוא עוד יגיע בפריימריז למקום הראשון".
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
