טנקי מרכבה מצולקים בסימני פגיעות שטחיות מטילי אר-פי-ג'י עזתי בדפנותיהם האחוריות, מסוככים על לוחמי חטיבה 188 שהסתערו איתם בשכונת שג'אעיה לפני שלושה חודשים. כעת הם אורבים בין טרשים מוריקים לפרות שלוות באחת הנקודות המסוכנות בגבול לבנון: גזרת הר דב נטולת הגדר והיישובים.
מפקדיהם מאוגדת האם 36 במרוץ נגד הזמן: הם כעת בשיא השתלמות "100 הימים" - להיות מוכנים באופן מלא להוביל את התמרון הצה"לי. הלוחמים הצעירים שפה עוד לא בני 20, ובין השיחים העבותים של הר דב, מטרים אחדים מהגבול שאינו נראה, הם מנצלים הפוגה למשחק קלפים בין שני הטנקים החבוטים, מפלצות מלחמה שחוקות, שלא יודעות שובע. יש לחיילים האלה ניסיון לחימתי שאין לגנרלים בצה"ל. בזמן שחבריהם מחטיבה 7 טוחנים עוד בעומק השטח העזתי, פה הם מתנחמים בסבבי יציאות שמזכירים את רצועת הביטחון של פעם: 18/19 ימים בצבא, 3/4 ימים בבית, "אם אין התרעות". והתרעות יש בשפע.
2 צפייה בגלריה
("בעזה נסענו חופשי על צירים ופה ימתינו לנו דרכים ממולכדות". לוחמי צה"ל בהר דב | צילום: יואב זיתון)
"אין פה קליטה כמעט מלבד לפרטנר, אז כולנו עברנו לפרטנר שבטח עשו עלינו קופה", הם אומרים בחיוך. חלקם לבושים בסרבל בגוון צהוב מדברי, שונה מהנוף הירוק שבו הם שוהים כעת, "כי זה מה שהגיע מהאמריקאים". בקרוב הם יקבלו מדים טקטיים חדשים, כמו יתר לוחמי החי"ר, מבטיח להם המח"ט, אל"מ אור וולוז'נסקי, או בקיצור וולוז'.
בסיור שהוא עורך מהשלוחות הנסתרות שבין מוצבי החרמון הנושקים לאתר הגלישה הנטוש שלא פעל החורף, לבין מוצבי הר דב, הוא מעודכן ברשת הקשר על עוד נפילות של רקטות ליד ש”ג של מוצב מרכזי בגזרתו. חיזבאללה, כך מסתבר, פעלתני יותר בשעות הצהריים המאוחרות.
המפקדים נשבעים שרוב מכריע מכוחות רדואן של גדודי הפלישה של חיזבאללה נסוגו למרחק של 7-8 קילומטרים מהגבול. ל-60 אלף תושבי הגליל שנעקרו מבתיהם וחוששים לשוב, זו לא נחמה מספקת לחזור הביתה.
משימתם של לוחמי 188 כאן ברורה: הם בשטח ולא בתוך מוצב כדי להסתער מאחור, אם וכאשר, על פלוגת חיזבאללה שתנסה לכבוש את מוצב גלאדיולה הסמוך. בכל יום נפרסות כאן עוד ועוד פירמידות של תלתליות לעכב פלישה של רדואן. בשולי ההר הוקם בסיס אימונים באש חיה שצה"ל מתרגל באמצעותו את הכוחות. "אסור שהלוחמים יחשבו שכאן זה כמו בעזה, זה לא אותו אויב, זו לא אותה קרקע. בעזה נסענו חופשי על צירים ופה ימתינו לנו דרכים ממולכדות", מסבירים המפקדים לחיילים.
בתווך נמשך מו"מ איטי בין ארה"ב וצרפת לממשלת לבנון להסכם הפסקת אש. בישראל ובצה"ל פסימיים לגבי הצלחת המו"מ ככל שימי הקרב הופכים לחודשי הסלמה. רק לגזרה זו של הר דב שיגר חיזבאללה בשבועות האחרונים 6 מזל"טים תוקפים. לפעמים לא הייתה התרעה והלוחמים נדרשים לפתח חדות ומשמעת מבצעית גבוהה.
ותיקים בחטיבה החומה חוששים מתופעות מוכרות מהעבר: ביטחון עצמי מופרז של לוחמים מיד אחרי לחימה בשטח אויב, בדרך כלל לאחר שנגמרות מלחמות. זה מוביל לירידה במשמעת, להתנשאות על מפקדים צעירים ופחות מנוסים מהם. בצפון כעת זה עלול להיות קטלני, כי אלו הלוחמים שיובילו תמרון אפשרי בלבנון.
לכן בהשתלמות 100 הימים שמים לב גם לפרטים הקטנים: לקחת מהלחימה בעזה את הדברים הנכונים ולשכוח ממה שלא רלוונטי. חיזבאללה לא רק חזק ומצויד יותר מחמאס, אלא גם מרכז את נכסיו יותר בשטחים הפתוחים ההרריים ופחות בכפרים ובערים. היתרון בכך: לא צריך להתעכב בלוחמה בשטח בנוי ולהיכנס לכל כפר. לוחמת הסבך שצפויה תהיה שונה אפוא דרמטית מההתקדמות המישורית והקצרה שהייתה להם ברצועה. וכמובן הניואנסים הבסיסיים שהם חייבים להתרגל אליהם: שדאות ברמה גבוהה, הסוואות כמו פעם וכללים כמו לא להיחשף בסיגריה מיותרת שנראית למרחוק.
במאהל נסתר של גדוד 13 של גולני בהר דב, הלוחמים מצחצחים את רובי התבור שלהם, מתבאסים שיצטרכו להיפרד ממנו לטובת אם-16 חדש, כחלק מהשינויים שכפתה הלחימה בעזה והתחדשות צבא היבשה.
כמו שגבעתי מזוהה יותר מכל עם עזה, כך גולני מזוהה יותר מכל חטיבה אחרת עם הצפון. לוחמי הסיירת שלה פרוסים כעת בכל הגזר. קשה להם להיות במוד הגנתי ולא התקפי כפי שחוו בעזה אבל עוד יותר כואב להם לראות את היישובים הישראליים שוממים.
אחד מהקצינים הצעירים בגולני איבטח סצנה קורעת לב מבחינתו: משאיות הובלה שנכנסו למושב ליד הגבול בשבוע שעבר ופינו רהיטים ומכשירי חשמל של עוד משפחה שנשברה סופית, ושכרה דירה במרכז הארץ. "הנזקים הופכים לבלתי הפיכים בחבל הארץ שננטש, ועוד מבלי שפרצה בכלל מלחמה", הוא אומר.
לצד התסכול מהמצב שנהיה למבוי סתום, המוטיבציה של הלוחמים גבוהה מאוד. לאחר שיצאו מעזה ועלו צפונה נשאלו לוחמי 188 בסקר שערכו להם בצבא באילו תחושות הם נמצאים. 90 אחוז מהם השיבו שהם רוצים מאוד לחזור להילחם.
חזרה לגולני, החטיבה של הצפון. בעוטף עזה, ליד קיבוץ אורים, פגשתי בשיא התמרון ברצועה מפקדת שטח קדמית של החטיבה תוססת ומוארת, פעלתנית ורועשת. פה ליד הגבול הקדמית החטיבתית שנפרסה אחרת לגמרי, עדות חותכת להבדל התהומי בין עזה ללבנון. רשתות הסוואה מכסות את אוהלי המפקדה, והיא מוחשכת לחלוטין. גם פנסים אסור להדליק. הסיבה: פעילי חיזבאללה מנסים לאתרה באמצעות רחפנים ולהתפוצץ עליה אחת לכמה לימים.
מנגד, בגולני משתמשים פה גם בתחבולות כיד הדמיון. לא בכל הפתיונות חיזבאללה נופל, ולא כל חוליית אויב שיורה בכל פתיון מותקפת מייד. לעיתים מארב מוצלח של כמה ימים מניב פירות קטלניים יותר מול צבא הטרור שאורב מעבר לגדר. סבלנות היא מילת המפתח.
