שינו זוארץ כבר פינטז איך הוא מציג את ברק בכר במסיבת עיתונאים חגיגית, וכבר הכין את נאום הניצחון. יו"ר ההתאחדות שהצליח להחזיר לנבחרת החבוטה שלו את הזוהר שאבד לה, בלי שהיא אפילו תבעט בכדור. להביא את ברק בכר זה לא רק הצהרה שהנבחרת מעל הכל, אלא גם שיו"ר ההתאחדות חוזר להיות ראש ממשלת הכדורגל. זוארץ פינטז על בכר, הפרארי של המאמנים הישראלים, ויצא עם רן בן שמעון. אחלה מאמן, אבל הוא לא הפרארי האדומה שזוארץ רצה.
בכר מעדיף לחכות למכבי ת"א, מכבי חיפה, או הצעה כלשהי באירופה - בקיצור, כל דבר שהוא לא נבחרת ישראל. פעם הג'וב היוקרתי ביותר, היום ג'וב לממלאי מקום. אפשר להתנחם שבכל העולם זה ככה. מאמנים בעלייה רוצים להגיע לקבוצות גדולות, הנבחרת זאת עבודה שלוקחים לקראת הפנסיה, אלא אם כן הקריירה שלך לא מתרוממת. גם נבחרת ברזיל הגדולה פינטזה על קרלו אנצ'לוטי, והוא השתמש בה כדי לקבל הארכת חוזה בריאל מדריד.
רן בן שמעון הוא מינוי ראוי, אבל קשה להתרגש ממנו. בן שמעון לקח אליפות היסטורית בקריית-שמונה, היו לו שנים טובות במ.ס אשדוד, אז בגדול הוא יודע איך לעבוד במועדונים קטנים בלי ציפיות ואפילו לגרום להם לשחק כדורגל חיובי. הנבחרת היא כמו קבוצה קטנה, אבל עם ציפיות בשמיים. במועדונים הגדולים בישראל הוא לא הצליח, וגם אחרי שחזר למסלול עם ההצלחה באשדוד - הם לא פנו אליו. הוא לא שם שמוכר מינויים וגורם לאוהדים לצאת מגדרם, מצד שני הוא הצליח לבדל את עצמו מ"מעגל המימרים" - אלה שעוברים מקבוצה לקבוצה (גם מימר בעצמו הצליח לצאת משם). זה הספיק לו כדי להיות המועמד מספר 2 לנבחרת ישראל.
ברור שטוב שלנבחרת יש עכשיו מאמן מנוסה שעבר משברים בקריירה, והוא בטח מנהל משחק טוב יותר מאלון חזן והאגו שלו בטוח יותר קטן מזה של יוסי בניון. ועדיין זאת לא התגשמות הפנטזיה הפרועה. כולם חולמים על חופשה שנתית באיים המלדיביים ועל רכב ספורט בחניה. בן שמעון הוא השלמה עם המציאות. זה מה שיש, ואולי זה דווקא לא רע אחרי הכל.
