שני דוחות אמינים, של שני מוסדות רציניים, SNC ו-RISE, שהתפרסמו בהפרש של 7 ימים בלבד, מציירים לכאורה שתי תמונות שונות על מצב ההייטק הישראלי בחלוף חצי שנה מ-7 באוקטובר. למי להאמין? לשניהם. התשובה תלויה לא בעובדות – הכוס מלאה מים עד מחציתה - אלא בעין המתבונן, במידת האופטימיות או הפסימיות שלו, ובניסיון המצטבר בענף.
ההשקעות בהייטק הישראלי בכלל, מתברר, יורדות, אבל בסטארטאפים הן דווקא יציבות; המשקיעים הזרים נלהבים פחות מבעבר, אבל היקף האקזיטים גדל בחצי השנה האחרונה ובענף הסייבר אפילו מצליחים לגייס במרץ; וקשה להעריך, ודאי לא למדוד, את השלכותיו לטווח ארוך של "הסנטימנט" נגד מדינת ישראל בהייטק העולמי. ככלל, ההייטק הישראלי נפגע ועוד איך: עננה גדולה של אי-ודאות מרחפת מעליו, וגם הנתונים עודם לוטים בערפל. אבל למרות שורה של נורות אדומות שאסור להתעלם מהן, הוא מפגין בינתיים עמידות מפתיעה.
דבר אחד ברור: מדינת ישראל חייבת חוב גדול לאנשי ההייטק שלה, שבתנאים בלתי אפשריים מצליחים במאמץ יוצא דופן למתן את נזקי המלחמה באחד הנכסים הכלכליים היחידים שלנו. 7 באוקטובר יצר הלם רבתי: סטארטאפים קטנים הושבתו, חברות ענק התקשו לתפקד. אלפי אנשי הייטק גויסו למילואים והנותרים התמסרו בכלל לפעולות התנדבות. אבל במקביל – כולם נאחזו בשיניים: יזמים התקשרו למשקיעים בחו"ל מהשטח בעזה, מפתחים קיבלו על עצמם גם את מטלות חבריהם.
חצי הכוס המלאה היא האופי הישראלי, שלא נרתע ממשברים ומקשיים, שמנוסה בקיצורי דרך, שמחויב טוטאלית למטרה משותפת. חצי הכוס הריקה היא הנעלם הגדול באשר להתמשכות המלחמה בעזה ולהתרחבותה מול חיזבאללה ואיראן. משקיעי ההייטק בעולם בכלל, לא רק בישראל, זהירים היום בהרבה מבעבר, ודאי באזורי מלחמה. התיאבון שלהם לבצע השקעות מסוכנות ירד פלאים מאמצע 2022 ביחס הפוך לעליית הריבית. משיכת השקעות מהארץ מהווה עדיין את החשש המרכזי. כך, כשהמשקיעים הזרים מסתכלים היום על ישראל הם רואים סימני שאלה גדולים מצד אחד, והזדמנויות מצד שני: כשהמחירים על הרצפה, עם קצת מזל אפשר יהיה לעשות פה רווחים לא רעים.
