ע' מְהַדֶּקֶת אֶת בְּנָהּ לְגוּפָהּ
כְּמוֹ שֶׁהִיא מְהַדֶּקֶת שְׂרוֹכֵי נַעֲלֵי סְפּוֹרְט
לִפְנֵי שֶׁהִיא רָצָה 400 מֶטֶר מְשׂוּכוֹת.
הַמְּשׂוּכָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא חֶמְאָה
וְהִיא נִמְרַחַת עַל לֶחֶם הַמְּשׂוּכָה הַשְּׁנִיָּה.
בַּשְּׁלִישִׁית אַהֲבָה הִיא סוּג שֶׁל רָעָב.
שׁוּם דָּבָר לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו.
הודעות מארץ רחוקה | אמיר מנשהוף
6.3.24
אביב בלתי רצוני תפס בי, מכה בי. אין לי ריאות בשביל האור הזה, אין לי איברים אחרים. אני מסונוור ועכור, פלג זר לנופיו.
8.3.24
אני אמיר האחרון. לא יהיו עוד אנשים בשם זה. לא צריך עוד כמונו. אנחנו לא שייכים עוד לארץ שפֹּה. תבנית מוטלת. בשם זה לא נטייל, לא נדע את הארץ, לא נצא לסידורים.
9.3.24
השנה לא נציין יום זיכרון, השנה לא ישודרו חדשות. מילים נאמרות בקושי. אנחנו מתייחדים עם עצמנו בלבד, מקיימים את פעולת הידיעה האיטית כלפי המציאות, מתוודעים אל מה שנשכב בתוכנו. אין לנו צורך בכל השקרים שהכרנו.
3.4.24
האסון מתמשך, מרבה רגליים, רך כשממית. רך רגליים, פוסע בי, מרובה מקומות. כל קול צורם, כל מראה זר וכפוי, פריך ואינו נעלם. האסון נע, אינו עושה דבר, רק מחכה שנשים לב אליו. ואז שותק.
6.4.24
האהבה לילדינו הפכה מסוכנת. אנחנו מבקשים לנו בהם הצלה. ילדינו על קצה המצוק שהוא ביתנו עכשיו. על המצוק איננו יודעים דבר.
7.4.24
האור יפה היום, הצבעים יפים. אישה גילתה נוריות צצות מהסלע, פקועות, עולות לפרוח. גילתה לחבריה הבלתי מתרשמים. התלבשנו היום בשבילך, הערנו פנינו בכל המיטות, מצפים לדבר לא ידוע. ואת דהרת רכובה אלמונית, רוחשת אפורה וסומרת, סתורת פנים מאיתנו.
(מה שטרם הותר לפרסום) | אליעז כהן
שִׁירַת הַשַּׁחֲרוּר לִפְנוֹת-בֹּקֶר
רִבּוּעַ שֶׁל תְּכֵלֶת לָכוּד בַּחַלּוֹן
אַלְפֵי נְקִישׁוֹת שֶׁלֹּא נִנְקְשׁוּ עַל דַּלְתֵּנוּ
אַלְפֵי נְשִׁיקוֹת שֶׁנֻּשְּׁקוּ
שְׁנֵי סִימָנִים שֶׁל תְּכֵלֶת בְּמָסַךְ הַנַּיָּד, מַרְגִּיעִים
חוּטֵי כֶּסֶף חֲדָשִׁים בִּשְׂעָרֵךְ, בִּשְׂעָרִי
נְפִילַת יְלָדַי מִדֵּי יוֹם, תְּחִיָּתָם מִדֵּי עֶרֶב
הַתְּשׁוּקָה הַשְּׁתוּקָה שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי
