היה לנו ברור שלא נמצא טור אנושי משתרך בכניסה למסוף הגבול בטאבה למרות שהגענו בערב החג של המוסלמים, עיד אל-פיטר. כמו אצלנו היהודים בחגי תשרי ובפסח, גם המוסלמים נוהרים בחגיהם לחו"ל. וסיני הוא אחד היעדים הפייבוריטים. אין צורך להכביר מילים על החופים האין-סופיים והשקט. מי שמכיר מכיר ומי שלא, שיחפש בגוגל. אבל מצד שני זו עת מלחמה. הסיפור בעזה עדיין לא נגמר, האיראנים מאיימים והלב נשרף מכל המצב, כך שעדיף בחג הזה להישאר בארץ, בחיק המשפחה. זה מה שאמר לנו סוכן נסיעות ערבי-ישראלי מהמשולש. "יש כאלה שנוסעים", אמר, "אבל רוב האנשים חוששים לנסוע לסיני או לירדן, זו לא תקופה נורמלית".
ועדיין, לא חשבנו שלא נפגוש כאן איש. שנבוא לטרמינל ריק מנוסעים. שש מכונות לבידוק דרכונים ביומטריים יש כאן, ואיש לא עמד מולן. בדלפקי הביקורת ישבו שתי פקידות מחוסרות עבודה. מי שנסע לסיני בתקופה הזאת יודע איך המקום נראה בערב חג. התור למעבר הגבול נמתח עד אחרי מלון הנסיכה הנטוש, מרחק של כמאה מטר. אנשים עומדים בחום של אילת ונצרבים מהשמש עוד לפני שהגיעו לחוף. עובדי המסוף מסתובבים ביניהם ומחלקים להם בקבוקי מים כדי שלא יתייבשו. 204,088 איש חצו כאן את הגבול באפריל שנה שעברה, בחג הפסח ובעיד אל-פיטר, הם ללא ספק זוכרים את החוויה של התור. אבל כל כך שקט היה פה בצהרי יום שלישי השבוע, שיכולנו לשמוע את אדוות המים שלחכו בעדינות את הסלעים שלמרגלות הטרמינל.
5 צפייה בגלריה
(דלפקי ביקורת הדרכונים במסוף טאבה, השבוע. באפריל שעבר חצו את הגבול פה 204,088 בני אדם | צילום: יאיר שגיא)
מתקפת הפתע של חמאס בבוקר 7 באוקטובר, חג שני של סוכות, תפסה עשרות אלפי ישראלים בסיני ובעקבה. כמו סיני, גם עיר החוף היחידה בירדן הפכה ליעד נופש פופולרי של הישראלים. מספיק לעשות בדיקה זריזה של מחירי בתי המלון שם כדי להבין למה. לילה לזוג עם שני ילדים במלון חמישה כוכבים עולה רבע מהמחיר שתשלמו במלון ברמה זהה באילת, ורצועת החוף מרהיבה ומתפרסת עשרות קילומטרים דרומה, עד הגבול הסעודי.
הבריחה מסיני ומעקבה הייתה מהירה על גבול המנוסה. בהמשך יספר לנו ניסים חזן, מנהל מסוף טאבה הנקרא על שם ראש הממשלה המנוח מנחם בגין ז"ל, על השיא שנשבר באולם הנוסעים הנכנסים באותו יום מר: 1,300 איש עברו כאן בשעה החל משעות הצהריים המוקדמות, 12 אלף אנשים בתוך כמה שעות. היתר חזרו בימים שלאחר מכן עד שסיני התרוקנה לגמרי מישראלים.
חצי שנה חלפה והנה שוב הגיעו החגים, אבל מעברי הגבול ריקים. היינו גם במעבר רבין בגבול ישראל-ירדן, גם שם התנועה הייתה דלילה מאוד למרות חגם של המוסלמים. האווירה הגיאו-פוליטית לא מתאימה כרגע לחופשת בטן-גב מזרח תיכונית. מראות המלחמה מעזה הסעירו את ההמונים בירדן ומצרים, ובעמאן בירת ירדן נערכו בחודש רמדאן כמעט בכל ערב הפגנות סוערות. "העם רוצה את גדודי אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס – ע"ש)" ו"אנחנו רוצים לרדת לגבול לרצוח ולחטוף חיילים" הן רק חלק מהקריאות שנשמעו שם. במצרים השלטון אוסר על הפגנות כלקח מההפגנות הסוערות שהובילו להפלת שלטון הנשיא מובארק, אבל חודש לאחר פרוץ המלחמה התירה המשטרה לציבור לשחרר קצת קיטור ולקיים כמה הפגנות נגד ישראל שהיו תחת שליטה.
המטה לביטחון לאומי העלה את רמת ההתרעה על מצרים וירדן לרמה 4, הגבוהה ביותר. ההמלצה חד-משמעית: יש להימנע מנסיעה אליהן, ומי שכבר שוהה בהן, מומלץ שיעזוב מיד. גם הקולגה, עיתונאית "ידיעות אחרונות" סמדר פרי, לא ממליצה לנסוע. פרי היא מומחית לעולם הערבי, בייחוד לירדן ומצרים שבהן היא מקושרת לאנשי מפתח מאז נחתמו הסכמי השלום. "מ-7 באוקטובר אין טיסות ישירות מישראל לקהיר ועמאן", היא אומרת, "והמצרים הפסיקו להוציא ויזות לישראלים שרוצים לבקר בקהיר. אני רציתי לנסוע לירדן, לדווח על הלכי הרוח בממלכה מאז פרוץ המלחמה, אבל חבר טוב בעמאן אמר לי, 'שלא תעזי אפילו לחלום להגיע. זה מסוכן מדי בשבילך. אף אחד לא יסכים לפגוש אותך או לדבר איתך'. הוא אמר לי שאם מישהו יזהה אותי כישראלית זה יכול להיגמר רע. הוא השביע אותי לא לבוא, ממש התחנן בפניי".
לקחו מאיתנו את טורקיה
בבוקר, כשהגענו למסוף רבין במעבר הגבול בין ישראל לירדן שמצפון לאילת, עברו במקום רק כמה משפחות של ערבים-ישראלים מהמשולש ומצפון הארץ. עלאא קייסי מבאקה אל-ע'רבייה אמר שהם נוסעים למלון מפנק בעקבה לארבעה ימים, אבל הייתה התלבטות. "עשינו שקלול של המצב הביטחוני, של האווירה הכללית ושל כסף. המצב עכשיו לא פשוט אבל זה גם חג ויש חופש לילדים. אני פה עם אשתי ושני ילדים קטנים", הצביע על הסקודה המשפחתית, "שלושה לילות בעקבה עם ארוחת בוקר יעלה 2,200 שקל לכולנו. נחמד, לא? בסוף השיקול הכלכלי לקח".
מתברר שעקבה מוחרגת על ידי הציבור הערבי-ישראלי. לא נוסעים לעמאן, אבל אין להם בעיה עם עקבה. אריה זקס, מנהל המסוף מיומו הראשון באוגוסט 94', אומר שהוא נתקל בתופעה הזו לפני תחילת פברואר השנה, בלילת אל-איסרא ואל-מעראג' (עליית הנביא השמיימה), חג מוסלמי שאיפשר השנה חופשת סוף שבוע ארוכה. "התנועה פה במסוף של ישראלים יהודים פסקה בעקבות המלחמה. יהודים כמעט שלא עוברים, התנועה הזו אפסית. אבל ראינו בחודשים הראשונים אחרי המלחמה גם ירידה בתנועת הנוסעים הערבים-ישראלים. היה ברור שיש לזה קשר למלחמה. עד שהגיע החג שלהם, בפברואר. פתאום בום, בערב החג, 6 בפברואר, תור של מאות רכבים בכניסה למסוף. לא הבנו מאיפה זה בא. כל הכביש שמוביל אלינו למטה, מכביש 90, פקק. עברו דרכנו אלפי ערבים-ישראלים. לא הכרנו תנועה כזו ביום הזה בכל שנות הפעילות של המסוף ואני פה מ-Day One, מה שנקרא. אפשר לומר שלא ידענו שיש חג כזה בכלל".
שאלת מה הסיפור?
"ברור. אמרו לנו, 'אין טורקיה, לקחו מאיתנו את איסטנבול, אז אנחנו נוסעים לעקבה'. אנשים אמרו: 'עד היום נסענו לאיסטנבול כמה פעמים בשנה, כולל בחגים שלנו, אבל כרגע אין טיסות מישראל לטורקיה, אז זו הברירה שלנו'".
את טורקיה ואיסטנבול לקחו לכל הישראלים, מוסלמים ויהודים. אבל הישראלי היהודי לא רואה בירדן אופציה. בפסח הקרוב לא ישתרכו אלפי משפחות עם ילדים חסרי סבלנות במקום שבו ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין חתמו על הסכם השלום בין שתי המדינות. המסוף הזה יישאר די שומם. עופר אוגש, הבעלים של אתר השטח 4X4 המתמחה בטיולים הרפתקניים, בין היתר בירדן ומרוקו, אומר שהוא מרגיש בן בית אצל המדריכים והנהגים הבדואים שהוא עובד איתם בירדן. "ועדיין, בחג הקרוב אנחנו לא מוציאים טיולים לירדן. ושתבין, אנחנו מוציאים טיולים לירדן משנת 1998. הוצאנו כבר למעלה מ-600 טיולים. אם כל טיול זה מינימום 25 איש, אז מדובר באלפי ישראלים שלקחנו לטייל במדבריות של ירדן, במקומות מרהיבים כמו פטרה, ואדי רם וכל אזור מזרח המדינה, על גבול עיראק, מדבר עצום ושומם שיש בו הרים וגשמי החורף מצמיחים בו פריחה מרהיבה באביב. עכשיו זו העונה היפה ביותר שם".
עשית חשק לנסוע.
"לגמרי, גם לי. יש לי שם חברים שהם כמו משפחה. הם היו אצלי בבית פה בארץ ואני אצלם גם בן בית. אני בקשר איתם כל הזמן, ומבחינתם שנבוא עכשיו לטייל שם. הם מתים שנבוא, כל הזמן שואלים אותי: 'מתי אתם באים?'"
אז מה הבעיה?
"אנשים לא רוצים לנסוע כרגע. אני גם לא מתכוון לשכנע ישראלים לנסוע לירדן עכשיו. אפשר לחכות עוד חצי שנה, לא יקרה כלום. בחצי השנה שחלפה מאז פרוץ המלחמה החזרנו מיליון וחצי שקל לאנשים שכבר שילמו עבור טיול בירדן, הפסדנו המון כסף".
78,935 חברים יש בקבוצת הפייסבוק "אוהבי סיני". אחד מהם שאל באמצע החודש שעבר "איך המחירים בסיני עכשיו לעומת הקיץ האחרון?" והחבר דני עמוס מיהר לענות לו: "בערך 500 אסירים ביטחוניים עבור ישראלי חטוף. תעשה חיים".
זו באמת דילמה לא קלה. אחרי הטירוף שעברנו בחצי השנה האחרונה כולנו זקוקים לקצת חופש. החופים של סיני הם מקום מושלם. גם עקבה זו אופציה נהדרת למי שאוהב להתפנק במלונות פאר במחיר שפוי.
הפחד הוא שבאטמוספרה הנוכחית יכולים לקרות דברים לא נעימים. בשבוע שעבר חמוש פתח באש לעבר סיור צה"ל סמוך למסוף נהר הירדן, בגבול ישראל ליד בית-שאן, המעבר הצפוני בינינו לבין הממלכה ההאשמית. בחודש מארס נתפסו שני מסתננים ירדנים בבקעה, אחד מה היה חמוש בקלצ'ניקוב. לרכז הביטחון של מושב פצאל שעצר אותם הם אמרו שבאו לפגוע בישראלים. אלון שימלי ז"ל, 34, ואמנון בצלאל ז"ל, 64, נרצחו ביריות על ידי שוטר מצרי באלכסנדריה יום למחרת פרוץ המלחמה. הם שהו במצרים במסגרת קבוצת תיירים שהגיעה לטיול מאורגן. גם החות'ים מתימן לא עושים כל כך חשק להשתרע עכשיו על החוף בסיני. בסוף אוקטובר הם שיגרו כטב"ם שאמור היה להתפוצץ באילת, אבל תקלה שאירעה בדרך גרמה לו להתרסק דווקא בטאבה. שישה אזרחים מצרים נפצעו מהפיצוץ. בשני מקרים אחרים, כטב"ם חות'י התרסק בנואיבה ואחר יורט על ידי מטוס חיל האוויר הישראלי שני ק"מ ממול לחופי דהב. אנשים שהיו על החוף הספיקו לצלם את פיצוץ הכטב"ם באוויר.
ערבי חפלה והופעות
ועדיין יש מי שלא חוששים לנסוע. למשל נורית, שחזרה בשבוע שעבר מחופשה קצרה בסיני. מי שמכור לחופים של סיני, לשקט הנדיר שהמקום הזה מאפשר, לא מוכן להחליף אותם בעד שום מקום אחר בעולם. וגם אם יש יעדים לא פחות שווים במקומות אחרים בעולם, הטרחה שכרוכה במסע אליהם והעלות הגבוהה של כרטיסי הטיסה הופכות את שאר האופציות ליקרות ולא כדאיות.
היא הבן אדם הכי רחוק מהדמות שעולה בראש של טיפוס מחופף ומנותק מהמציאות. ההפך, מדובר באישה רצינית, מאוד מודעת, נשואה ואם לשני ילדים, עובדת בעבודה מסודרת וקבועה. "מרוב פליאה, כשעברתי במסוף הישראלי התאספו סביבי העובדים ושאלו מלא שאלות, איך היה לך? פחדת? איך הייתה האווירה? הרגשת עוינות? הם לא רגילים לראות בתקופה הזו ישראלים כמוני שיורדים לסיני. ולשאלתם, היה מהמם. העברתי ארבעה ימים מושלמים בביר סוויר. תחשוב, היה כמעט ריק לגמרי. בלי ישראלים שבאים עם רמקולים לחוף וילדים שצועקים מקצה החוף לקצה השני שלו שיזמינו להם צ'יפס. לאורך כל רצועת החוף היו עוד שני זוגות מצרים, כמה רווקים, אני ועוד חברה וזהו. מושלם!"
ואיך הרגשת במחסומים בדרך לחוף? לא היה שום רגע של חשש?
"תגיד, יש לך בעיית שמיעה? אני אומרת לך שהיה מושלם! הכל היה סבבה לגמרי. שום כלום ושום דבר, שום מתיחות. כל הבדואים שדיברתי איתם מתים שנבוא".
במעבר הגבול בטאבה תפסנו במקרה את חגי זמיר, סמנכ"ל מעברי הגבול ושדות התעופה הפנים-ארציים ברשות שדות התעופה (רש"ת). עמדנו בטרמינל הריק. "עצוב לראות מסוף גבול ריק", אמר, "בטח מסוף גבול כמו טאבה שבשנה שעברה שבר את השיאים של עצמו. עד 6 באוקטובר היינו בדרך לשבור את שיא השיאים בכל המעברים כולל בנתב"ג. 2023 הייתה אמורה להיות שנת שיא היסטורית בתנועת הנוסעים אל ישראל ומישראל וברגע אחד התנועה הזו קרסה. תביט סביבך, ביום-יום כאן זה מוות. עוברים פה בודדים, אולי 150 איש לכיוון. המספרים ממש זניחים".
עלינו למשרד של חזן, מנהל המסוף. ממרפסת המשרד אפשר היה לראות את ספינת חיל הים מדגם סער 6 ניצבת בלב המפרץ כשחרטומה פונה דרומה. ערב קודם לכן צפו האילתים ביירוט ראשון של כטב"ם באמצעות מערכת יירוט הטילים "כיפה ימית" המותקנת על הספינה הזו. זו גם תזכורת שהמצב בים האדום שברירי לגמרי, לא בדיוק מתכון לבטן-גב רגוע.
חזן הציג גרפים על הלוח. "במציאות של השנה שעברה אני לא יושב איתך עכשיו ועובר על נתונים. לא היה לי זמן, לא לשבת ובטח לא לעוגיות. היה פה טירוף של תנועה. במארס שנה שעברה היו פה 81,314 מעברים. האביב תמיד חזק, מזג האוויר נהיה מושלם ומתחילה הנהירה הגדולה לסיני. על זה היה גם חג הפסחא של הנוצרים ותיירים זרמו פנימה והחוצה. אחר כך הגיעו עיד אל-פיטר ופסח ועבדנו מסביב לשעון. היינו אמורים להיות עכשיו עם הלשון בחוץ, כולל שבירת שיא חדש, עם כ-100 אלף איש. באוגוסט האחרון שברנו את שיא מעבר הנוסעים, עם 272,679 מעברים. למחרת יום כיפור שברנו שיא יומי, עם 17,500 מעברים. בעלי הקמפים ובתי המלון בסיני מתפרנסים טוב מהתיירים הישראלים. יש מלונות בסיני שלקראת פסח מביאים משגיחי כשרות מישראל כדי שיכשירו להם את המטבחים. עוברים דרכנו משטחים של מזון כשר לפסח. ראינו גידול בתנועת התיירים הדתיים לסיני בפסח ובכלל בחגים. גם הציבור הערבי-ישראלי מקבל שם יחס מיוחד. יש בתי מלון שמביאים זמרים מוכרים מהעולם הערבי לערבי חפלה והופעות. כל זה נפסק לצערי בגלל המלחמה".
חופשת עיד אל-פיטר
גיא שילה, שפתח ומנהל את קבוצת "אוהבי סיני", בוחר דווקא לשמור על אופטימיות. "מניסיון העבר, הזיכרון הקולקטיבי הוא די קצר", הוא אומר ומוסיף הערכת זמן: "הישראלים לא יחזרו לסיני בטווח הזמן הקרוב, אבל אני מעריך שתוך שנה-שנתיים התנועה תחזור למה שהייתה ערב המלחמה. אני מזכיר לך שעברנו את תקופת הפיגועים של דאעש בסיני כולל פיצוץ המטוס שהמריא משארם עם תיירים רוסים. סיני ננטשה אז לשנים, לקח זמן עד שאנשים חזרו אליה. זה מה שיקרה גם עכשיו. כרגע אנשים עדיין בטראומה, הם עדיין לא בפוסט. אני רואה את התגובות בקבוצה למי שמעז להתעניין בנסיעה לסיני: 'אל תפרנסו את האויבים', 'כולם שם תומכי חמאס', 'המצרים שונאים אותנו'. בסוף מי שכותבים את התגובות האלו עכשיו יחזרו לסיני".
השקפנו על המפרץ וספינת הטילים שבדיוק שינתה מיקום. בהודעת ווטסאפ קולית שאלתי את סולימאן מה שלומו, אם יש לו מקום לפסח הקרוב ואם זה בטוח להגיע אליו לכמה ימים. יש לו קמפ של בקתות עץ ממוזגות עם מקלחת ושירותים ממש על קו המים, קצת לפני נואיבה. "אהלן חביבי, מה העניינים", הוא ענה, "כן, למה לא, תבואו, יש מקום. וואלה פה אין בעיה בכלל, כמו פעם פה. הכל טוב, הגבול טוב, מחסומים ממש טוב, יש גם ישראלים באים, קצת אבל לא הרבה. אין משהו לפחד ממנו פה".
וכמה זה ללילה?
"חביבי, זה 200 שקל לזוג עם ארוחת בוקר וערב, יעני כל אחד 100 שקל ליום".
אתמול, ביום השני לעיד אל-פיטר, הגיעו למסוף טאבה אלפי ערבים-ישראלים בדרכם לחופשה באחד מבתי המלון הסמוכים לגבול. למשך כשעתיים בבוקר התור השתרך אל מחוץ למסוף כמו בימים שלפני המלחמה. ברשות שדות התעופה, האחראית על המעבר, עדיין מדגישים: מדובר בעשירית מהכמות שחתצה את הגבול בתקופה המקבילה בשנה שעברה.
