קל ומוצדק להתאכזב מ"המוסד והאסיר X": מצופה מסדרה דוקומנטרית, שמקדישה שלושה פרקים לפרשה אחת, להיות יותר מסיכום עשיר של כל מה שכבר ידוע על חייו ומותו של בן זיגייר, שעבד במוסד, סרח והתאבד בתא שבו שהמתין למשפטו. זה נכון שבעתיים משום שגם כעבור יותר מעשור לאחר פרסום הפרשה, פרטים קריטיים שהובילו לסופו הטרגי של זיגייר נותרו תחת איפול, אולם הסדרה של הילה מדליה ועמוס רוברטס לא משנה את השורה התחתונה. באופן תמוה, גם הטון הביקורתי שלה לא מעיף את התקרה.
ובכל זאת, העיסוק בזיגייר חשוב משום שהאמת העצובה היא שהפרשה נמחקה לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי, מה שמלמד לא מעט על היחס בישראל כלפי אירועים כאלה. עבור צופים וצופות רבים זאת תהיה פגישה ראשונה מזה שנים עם הסיפור ואולי אפילו פגישה ראשונה בכלל. זיגייר, שמוגדר גם על ידי מפקדו במוסד כאדם מוכשר ופטריוט, לא זכה שהציבור יראה בו קורבן מיותר של שגיאות המערכת, שגייסה לוחם פוסט-טראומטי עם בעיות נפשיות כאלה ואחרות, כלאה אותו בבידוד מוחלט אחרי שביצע טעות איומה (אך לא בגד) והחמיצה את הסימנים שהעידו על כוונתו להתאבד.
למעשה, אחת המסקנות הבולטות בסדרה היא שגם לאחר הרמת המסך החלקית על קיומו של "האסיר X", האדמה לא רעדה. איש במוסד ובשירות בתי הסוהר לא שילם מחיר: לא על הכישלון בהפעלת הסוכן ולא על הרשלנות שהובילה למותו. הסערה התקשורתית, שהחלה באוסטרליה והגיעה לארץ רק בזכות שימוש של כמה חברי כנסת בחסינותם (והשידור בערוץ הכנסת), לא החזיקה יותר מכמה ימים. לאחר מכן התפיידה.
המסר של הסדרה, והוא ראוי לציון, הוא שאין לחברה הישראלית בעיה אמיתית עם אדם שנכלא במחשכים ובתנאים של רוצח ראש הממשלה (הוא לפחות נשפט והורשע, כן?) והעדיף לתלות את עצמו. לא נורא שכל מה שעניין את המדינה לאחר מכן זה לשלם פיצויים למשפחה כדי לגמור את זה בשקט. כשהסדרה מסתיימת באזכור המקרה של קצין המודיעין תומר, שגם התאבד בכלא לאחר שנחשד בעבירות חמורות, היא מנסה לומר שלא צריך לדבר רק על זיגייר אלא על עצם הרעיון של "אסירי X" במדינה דמוקרטית.
ובכן, שיהיה בהצלחה: רק השבוע נודע שהמזכיר הצבאי הבא של ראש הממשלה הוא קצין בכיר שאישר לגייס נער בן 17 (!) ל"מבצע השפעה", שהתגלגל למעצר של שנה וחצי (!!) וכמעט נגמר בכתב אישום חמור. אבל תת-אלוף רומן גופמן הוא "סוס דוהר" ובישראל זה לא משנה מי נדרס בדרך: מה כבר יקרה? יעשו מזה דוקו?
בקטנה: צבי יחזקאלי התראיין לערוץ ההידברות וחזר שם במפורש על כך שהיה צריך להרוג 100,000 מתושבי עזה בפתיחת המלחמה ("יצאו עליי כל התקשורת, הם לא מבינים"), שכן "בעזה אין כזה דבר כמעט חפים מפשע או לא תומכי חמאס". מלבד העובדה המדהימה שעיתונאי בכיר בערוץ מיינסטרים תומך בגלוי בפשעים נגד האנושות )שגם מפנטז על "מלחמה שהייתה נגמרת בהגירה". טוב שלא דיבר על "רילוקיישן"(, חשוב להזכיר שבחדשות רשת ניסו בזמנו לגמד את האמירות, לעקם את משמעותן החמורה ולהציג אותן כחלק מ"פלורליזם של דעות". לפחות התברר מאז שגם טאלנט שתומך בג'נוסייד לא מציל את הרייטינג.
