הגברת מ' מנהלת חנות גדולה ומשגשגת במרכז עמק אאוסטה ומטפלת סימולטנית בעשרות פניות. כשהיא רואה אותי, היא עוצרת הכל ורצה אליי, עגיליה מתנדנדים. חשוב להדגיש שהמאורע קרה יומיים לפני עליית הנוער בליל הכטב"מים מטהרן.
סביבה מהדסות שש מוכרות שמקיפות אותנו בדמעות.
מה שלומך? איך המשפחה? יש אצלכם בכפר טילים?
ואז מישהי תוקפת: מה עם נסראללה? הוא יורה?
המנהלת מפנה שולחן קיפולים גדול והופכת אותו ככה, מיד, לשולחן חול חטיבתי. הנה הדרום, היא מתחיל לשרטט, ופה הצפון. וכאן במרכז יש טרוריסטים רוצחים. אז איפה את גרה, והאם פוגעים בכם טילים? רקטות?
אני הלומת רעם. האישה הזאת, מעיירה קטנה בסביבה גדושת פרות וערימות מספוא, בדקה במפות של גוגל את היתכנות הטילים בסביבה הביתית שלי בישראל.
עכשיו היא רושמת על שולחן החול האוגדתי שלה שתי מילים: Norte (צפון), ו-Sud (דרום). שולחן הקיפולים אכן הפך בינתיים לאוגדתי למשעי. מרוב קהל אוהד.
איפה את בתוך כל זה? היא מקשה. אני ממירה זאת ל"איפה הטילים פוגשים אותך?" קלסתרו המודאג של רפי רשף צץ מולי והופ! צחוק סורר עולה ממני.
"תירגעו", אני מרגיעה ומתפתלת. "בשכונה שלנו יש רק רקטות קטנות, מרצדות ולא מדויקות".
"דאגנו לכם כל כך. כל יום אנחנו מזכירות אותך בתפילותינו", הן אומרות ואני בוכה יחד איתן.
כמו בסרט
הסצנה הבאה לקוחה היישר מהסרט "אישה יפה": כולן מקיפות אותי ומושיטות לי את מיטב הסחורה בחנות. אני מתחלחלת. יודעת שאם אסרב, יערכו כאן מגבית וירכשו עבורי את השמלה החומה ההיא של ויויאן-ג'וליה, כולל הנקודות הלבנות. חסר רק שמיד יפרוץ לכאן המנכ"ל ויבדוק מי הזמין פיצה. הנה, הסגרתי את גילי לכל המעוניין.
לכי תדעי שיומיים אחרי זה ישגר לכאן המן הרשע של ימינו 300 כטב"מים בגודל בלתי ידוע. וליהודים הטובים שלנו שכולם אנשי 8200 ועובדי רפאל והתעשייה האווירית, או משרתים במוסד ובשב"כ, יהיו מכך אורה ושמחה וששון ויקר. רק שלא ילחינו כאן, יש מאין, את המילה "הנחיתי".
לא כולם נגדנו
בעצם לא הופתעתי לגמרי מתגובת שכנים וחברים שלנו כאן באיטליה. הפתעת הישראלים, תיירים או חברים, פרצה כבר ב-8 באוקטובר. מיד הציפו אותנו בטלפון וברשת איטלקים היסטריים, מקומטים מדאגה ודומעים.
"אתם בסדר?
"אתם בריאים?"
"איך המקלט שלכם?"
"אתה צריכים משהו?"
"רוצים שמן זית?"
אם התקשרנו להרגיע, שמענו איך נעתקת נשימתם. הסלבריטאות הבלויה עטפה אותנו בהפתעה. כשהגענו התנפלו עלינו חברותינו הספריות ממספרת ג'ילדה. בתום המסז' לקרקפת הכריזה ג'ילדה בבהירות: "היום - התספורת עלינו. מתנה מאיתנו". חשבנו שלא הבנו את הנאמר לנו. אבל היא התעקשה.
לפני שבוע הגיע אלינו פתאום טנא מאדם לא מוכר. היה עליו פתק: ברכות ואיחולים שהגעתם לאיטליה. מאחל לכם לעמוד בגבורה בשעתכם הקשה ושתבשלו מעדנים מירקות הגן שלנו.
מנואלה ואמיליו. שכנים.
וואללה, אולי דבר בואנו יתפרסם גם ב"קוריירה דלה סרה". יש לנו סבלנות.
