איראן הזדרזה אתמול להגיב על המתקפה הכושלת נגד ישראל, שהוצגה בתקשורת בטהראן כ"ניצחון ללא פשרות". בעוד שחלק לא מבוטל, שצפה בשידורי הטלוויזיה באירופה, נטה להטיל ספקות ב"נצחון הנקמה"– יותר ממחצית מתושבי איראן, לפי הסקרים, נטו לצד ה"ניצחון".
עריג', פרופסור לכלכלה באיראן, מסרב להסגיר את שמו המלא ואת האוניברסיטה שבה הוא מלמד כבר 25 שנים. "משמרות המהפכה הוקמו באיראן לפני 45 שנים כדי להגן על המשטר האיסלאמי ולארגן העברת כוחות, אימונים ולחימה. הם הצבא האמיתי של המשטר האיראני ונהנים מכוח צבאי, פוליטי וכלכלי לא רק באיראן, אלא באזור כולו", הוא כותב בהקדמה בדואר האלקטרוני אותה הוא מעביר באמצעות ידיד משותף. אני מבקשת ממנו להגיב על התקיפה והתבוסה שנחלה איראן, ופרופסור עריג' מתעקש מצידו לתלות את המפלה במשמרות המהפכה. "הם אלה שירו מטח של מל"טים, טילים וכטב"מים לעבר ישראל, ומרביתם הופלו עוד בשמי ירדן. אין לי ספק שהחשבון עם ירדן עוד יגיע, בנפרד", הוא מציין. תגובה נוספת באותו הסגנון הגיעה מצד ד"ר מוחמדי, שקובע חד-משמעית – "צריך תגובה עוד יותר חזקה על המשטר הציוני, ואני מתפלל שתהיה תגובת פתע נוספת".
מנגד, מילאד, מורה בבית ספר תיכון לבנים, מייצג את הקולות שנוכחים גם הם ברחבי איראן. "אני מקווה שהסכסוך יסתיים כי אם יתפתח, נלך כולנו למלחמה הרסנית לאיראן ולישראל", הוא כותב לי ומוסיף את ההערה, "לא לשכוח אפילו לחלקיק דקה שמלחמה זאת לא בדיחה". עוד הוא מספר כי אתמול התארגנו תהלוכות בערים הגדולות של איראן, והמפגינים נשאו שלטים למען הפלסטינים. "אני שומע שאתם טוענים שאיראן הובסה, ואני מצייר תמונה אחרת: אצלנו חגגו, נשאו סיסמאות, ההמונים מילאו את הרחובות עד לשעות הקטנות של הלילה".
קולות אלו הגיעו כאשר בסיקור הטלוויזיוני הנרחב של "תהלוכות השמחה" שהנחיל את התחושה שמדובר ב"מבצע נקם מוצלח", הקרינו את מטס הכטב"מים והטילים ללא אזכור תוצאתם או המרחק שהצליחו לעבור עד להפלתם. כך, למשל, הוצגו גם דבריו של גולדאר, שופט איראני בכיר שהסכים למסור רק את שמו הפרטי, והודיע שהוא מזדהה עם השלטון וכי הוא "גאה על הכבוד להצביע על המכה הקשה למשטר הציוני".
לעומתו כאמור, איראנים לא מעטים, צעירים יותר, מותחים ביקורת על משמרות המהפכה ועל משטר האייתוללות בטענה ש"הם נמאסו, מפריעים לנהל חיים חופשים, ולא מייצגים את מרבית בני העם האיראני". "תראו את המתקפה הראשונה על ישראל", כותב מוחמד, סטודנט בשנה שלישית בחוג למדעי המחשב באוניברסיטה גדולה בטהרן. "השלטון בטהראן ומשמרות המהפכה מציגים את המתקפה כניצחון, ואנחנו שומעים בכלי התקשורת באירופה שזה היה כישלון חרוץ. למי עלינו להאמין?"
"אנחנו לא הרפובליקה האיסלאמית. אנחנו איראן הנכונה", מבהיר אדם נוסף, תושב טהרן, גם הוא בשנות ה-50 לחייו. "העולם צריך להבין שהאיראנים האמיתיים נמצאים במלחמה עם הרפובליקה האיסלאמית ועם מי שמנהלים אותה. אין לנו שנאה או עוינות כלפי מדינה כלשהי, גם לא כלפי ישראל". בעקבותיו, הוסיפה אישה איראנית: "אני פוחדת שהעימות הזה מול ישראל, בין אם הצליח או נכשל, עלול להתפתח למלחמה אזורית. ואנחנו נהיה הקורבנות המיידיים".
אותם קולות גוברים אל מול המצב הכלכלי העגום בשדרות העם בערים הגדולות, בעיירות ובכפרים שנותן את אותותיו בחיי היומיום. אחת מנפגעות המצב היא מרים מוחמד, בת 45 המגדלת חמישה ילדים, מתפרנסת ממשכורת זעומה שמביא בעלה, נהג מונית, בכל חודש, ועוסקת בגיהוץ עבור שכניה. "איך אתם רוצים שאממן את הלימודים לחמישה ילדים? הבת הגדולה עומדת להינשא, ואין לי כספים לרכוש עבורה מצעים, כלי בית ושמלות חדשות", היא זועמת. "לפני שתוקפים את 'האויב הציוני' צריך להתבונן אל חיי היומיום של אזרחי איראן. אנחנו לא מקבלים סיוע ממדינות באירופה. להפך, הסכסוך עם ישראל יסבך אותנו עוד יותר עם ארצות-הברית. סין אמנם מוכרת סחורות ומוצרים בזול, אבל זה לא מספיק ליותר מ-40 מיליון האזרחים באיראן".
שוב ושוב מתלוננים אזרחי איראן על המצב הכלכלי הקשה, על נפילת ערך המטבע, האינפלציה מעל 40 אחוזים, ועל צמצום הולך וגובר במקומות עבודה לצעירים. "ואני מדבר עכשיו על הנקמה הישראלית שעלולה לתפוס את איראן בכל רגע", מוסיף דאווד, בוגר אוניברסיטה, מובטל, שעוסק בחקלאות בעסק המשפחתי "כי אין מקום עבודה אחר". עוד הוא מסביר: "מקומות העבודה הנחשקים ביותר תפוסים בידי קציני משמרות המהפכה, מקורבי השרים והפקידים הבכירים. מי שאין לו קרובי משפחה במקומות האלה, צפוי למצוא את עצמו מובטל. גם סטודנטים ובוגרי אוניברסיטאות מתקשים למצוא עבודה קבועה, ואפילו זמנית, בטהרן. בערים אחרות המצב קצת יותר טוב. בכלל, עדיף להתרחק מעיר הבירה, מהפוליטיקה ומנגנוני הצבא והמשמרות".
את אותם רגשות מעורבים סיכם אולי יותר מכל מהדי, סוחר בן 35. "המתקפה הייתה נכונה וצפויה. חיכינו לנקום ועכשיו זה קרה, לא המתינו אצלנו זמן ארוך כדי להעניש את הישראלים על הברוטאליות האכזרית שלהם". כשנשאל על מצבו הכלכלי, הוא מיהר להגיב: "מצבי רע מאוד. אבל המבצע נגד ישראל מעניק לי תחושה של גאווה על היותי איראני. אני מקווה שאחרי המכה שהחטיפו לישראל, השליט חמינאי יתפנה אל תושביו, ויפנה את הגורמים המוסמכים לבדוק את מצבנו הכלכלי".
