על אף שישראל התגמשה מאוד כדי להיענות להצעה האמריקאית לעסקת שחרור חטופים והסכימה ללא מעט מרכיבים קשים ביותר מבחינתה – מעבר אוכלוסייה לצפון הרצועה; שינוי במיקומי כוחות צה"ל; הגדלת מפתחות האסירים; ושחרור אסירים כבדים – חמאס השיב בשלילה לכל אחד מפרטי ההצעה.
למעשה התשובה של סינוואר לא השאירה מקום לספק: הוא כלל אינו מעוניין בעסקה, אלא רוצה למשוך זמן. זו אינה רק התחושה בישראל, אלא גם בקרב בכירי הממשל האמריקאי שהיו מעורבים במשא ומתן. בכירים בבית הלבן הודו שהתשובה שחמאס העביר למתווכות הייתה שערורייתית.
נראה שסינוואר התעודד מהמשבר בין ישראל לבית הלבן. הוא מאמין באיחוד הגזרות ומקווה שארגון חיזבאללה יצטרף למלחמה. שלשום לפנות בוקר, לאור המתיחות מול איראן, הוא גם העז לתת את אותה תשובה חצופה, שמוכיחה שאין לו שום כוונה להתקדם במו"מ, אלא רק להוביל לסבל גדול לאוכלוסייה בעזה.
התנאים המופרכים שהציב סינוואר בתשובתו להצעת הפשרה האמריקאית כוללים הסכם בשני שלבים: קודם עסקה הומניטרית שכוללת שחרור של 20 חטופים בלבד – מבוגרים, חולים, נשים וחיילות, ורק אחר כך עסקה של שחרור חיילים, אזרחים שלא נכנסים לקטגוריה ההומניטרית, וגופות.
סינוואר דרש גם להכניס שינויים מהותיים ומרחיקי לכת במנגנון שחרור החטופים: תמורת שחרור 20 החטופים בעסקה ההומניטרית, הוא דרש שימי הפסקת הלחימה יישארו 42 (שישה שבועות), ולא יפחתו.
בנוסף, כבר בשלב הראשון של העסקה דורש סינוואר לקבל מישראל ערבויות בינלאומיות להפסקת המלחמה באופן כולל; הוצאת כוחות צה"ל מאזורים נרחבים ברצועה; החזרת האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה לכל מקום שתחפוץ; ומתן חופש תנועה מלא בכל הרצועה.
בתשובתו הציג חמאס גם דרישה למפתחות שונים ומופרזים לשחרור החטופים, לעומת הצעת המתווכות. חמאס הגדיל דרמטית את מספר האסירים שהוא דורש לשחרר בעבור כל חטוף, ביניהם דרישה לאסירי עולם ולכאלו השפוטים לעונשים כבדים.
המתקפה האיראנית חסרת התקדים נגד ישראל שלשום לפנות בוקר, והאפשרות לתגובה ישראלית שאולי תגרור למלחמה – דחקו את המגעים לעסקת חטופים לשוליים. אבל עוד קודם, מודים בכירים בישראל, המגעים הגיעו למבוי סתום, וכמו שלא הצליחו להגיע להפסקת אש לפני ובמהלך הרמדאן, כך גם לא צפוי שנראה עסקה בחג החירות.
אותם בכירים מודים שהקשב הישראלי מופנה כעת לחשש ממלחמה עם איראן. המתקפה האיראנית היא בדיוק מה שסינוואר פינטז עליו מאז 7 באוקטובר: איחוד זירות והבערת המזרח התיכון. בכירים במערכת הביטחון מעריכים שייתכן שתחילת פעולה ברפיח אולי תזיז את הדברים.
אצל רבות ממשפחות החטופים התסכול והכאב קשים מנשוא. "בכל פעם מוצאים איזה נושא שמוריד את החטופים מסדר היום, ואיראן זה חתיכת ספין", אמר אתמול יזהר ליפשיץ, שאביו עודד (84) חטוף בידי חמאס. "זה נראה כאילו שמדינת ישראל התרגלה לחיות עם חטופים ועם מה שקורה להם ביום יום. כמו העובדה שהחטופים מתפגרים והכנסת בפגרה, כמו נבחרי הציבור ככה גם כל המדינה. מדברים על הכל - על האם תהיה תגובה לתגובה של איראן, ועל ההשלכות והפחדים, אבל הדבר היחיד שלא מדברים עליו זה החטופים. מדי פעם מדברים אולי על פסח, 'איך נעשה פסח בלעדיהם?' אבל אין הרגשה שיש לחץ רציני, אמיתי. המדינה יודעת שהיא נכשלה - היא לא מוטטה את חמאס ולא החזירה חטופים. אז יעברו לאיראן ולצפון, ואולי ישכחו שלא הרגנו את חמאס ושהחמושים שלהם חזרו להסתובב ברחובות כאילו כלום, וכל זה כי אין אסטרטגיה אפילו שנתיים קדימה. אנחנו רק מגיבים והחטופים רק נמקים.
העדויות משם הן כל כך קשות, על התעללות פיזית, נפשית. אלה אנשים שמתעללים בהם ימים שלמים, שוברים אותם. יהיו לנו כאלה שנחפש עשרות שנים, כאלה שמקום קבורתם לא נודע, או פתאום כאלה שחשבנו שמתו והוברחו לאיראן. ולצד כל זה מגיע הקיץ, ואנשים רוצים לחיות, ולדבר על דברים אחרים, והכיכר במוצאי שבת כבר ריקה".
אביבית יבלונקה, שאחיה, חנן (42), חטוף ברצועה אמרה: "חנן, אחי ,כבר 193 ימים בעזה. אני לא יודעת מה המצב שלו. הכניסו פה מדינה שלמה ללחץ, הציבור לא יודע מה יקרה פה מחר בבוקר, אבל הוא צריך לזכור שחסרים גם 133 אנשים. אנחנו חווינו פחד או לחץ במשך יומיים, מה עם אלה שמפחדים כבר חצי שנה? שנמצאים מתחת לאדמה? בכלובים?".
