מעניין להרהר כיצד הייתה מתקבלת "רוח צפונית" אילו 7 באוקטובר לא היה קורה. אולי היה יותר קל להתמודד עם דרמה שמתיימרת לצלול לנבכי מכונת המודיעין של יחידת 8200, אבל טובעת עוד לפני שחולפות עשר דקות מסצנת הפתיחה. בעולם שבו 8200 היא לא נדבך משמעותי במחדל שגורם למלחמת יום כיפור להיראות כמו חלב שנשפך, ייתכן שעוד אפשר היה להתבונן בשעשוע על מוצר כה פגום, עד שלעיתים קשה להבין אם לא מדובר בסאטירה פרועה. בעצם זה לא משנה: גם ככה נראה שקהל היעד הוא סוחרי הבינג' של נטפליקס, ולהם פחות אכפת אם הטקסטים שיוצאים למיכאל אלוני מהפה נשמעים הגיוניים.
הסדרה של עמית כהן, דניאל שנער ואסף ברנשטיין מציגה את 8200 כמרכז העצבים של הלוחמה בטרור, בזכות השימוש בטכנולוגיות מתקדמות להפליא, כגון תוכנת הבינה המלאכותית "בעלת האוב". הציר העלילתי הוא מרדף אחר חוליית מחבלים בראשות "הדוקטור", כשאת המאמץ מובילה רב-סרן עדי (לוסי איוב), שהיא גם המפקדת של סרן אמיר (אלישע בנאי) וגם בת הזוג הסודית שלו. לתמונה נכנס אחיו של אמיר, דואי, בוגר נערץ של היחידה וכיום יזם הייטק מצליח, עליו נרמז שהלך רחוק מדי עם הכישרון, התעוזה והנטוורקינג. יניב ביטון מגלם את מפקד היחידה, תת-אלוף עם חולשה לדואי מימיהם המשותפים בשירות.
בפער בין כמה שזה נשמע מעניין למציאות העגומה ניתן להכניס את כל בסיס גלילות. במקום דרמה משכנעת ונוקבת על הצד האפל של 8200, היכן שגברים ונשים בני 20 מקבלים לידיהם כוח עצום, "רוח צפונית" גורמת ל"חדר מלחמה" ז"ל של יאיר לפיד להיראות כמו "הסופרנוס": טקסטים חלולים כמו שהם פומפוזיים, דמויות לא אמינות (למשל חייל חרדי שהתגייס בסתר אבל גוזם את פאותיו בגלל משימה בירדן) והתנהלות שכונתית, שהייתה גורמת לכל מש"ק ביטחון מידע זוטר לחטוף התקף חרדה.
ליהוק יותר יצירתי היה יכול לעדן מעט את הליקויים. אבל ב"רוח צפונית" (איפה "בעלת האוב" שתחשוב על שם נורמלי) העדיפו להתרסק על בטוח עם הדקלומים של איוב והטייפקאסט השחוק של אלוני. לעומתם, ביטון מהנה כרגיל ובנאי טבעי בנעלי הגיבור המהוסס. גם הבימוי של ברנשטיין המנוסה מקפיץ את רגעי המתח.
אולם זה לא מספיק כדי לגרום לשלושת הפרקים הראשונים לחצות את רף המבוכה הסביר, זה שמאפשר הידבקות למסך למרות הכל. האם זה בגלל הסמיכות לפיאסקו של 7 באוקטובר? או ש"רוח צפונית" היא רק עוד חוליה בשרשרת של ביטחוניזם טלוויזיוני בינוני ומטה, שחולם על "הומלנד" ומתעורר עם סדרות נשכחות כמו "בוגד", "שמיים אדומים" ועוד? זה כבר נושא לוועדת החקירה.
בקטנה
אמנם מתעוררת מידה של אי־נוחות למשמע קולו של הנשיא לשעבר, רובי ריבלין, בפרסומת לשימורי עגבניות (בעיקר מטריד איך שהוא אומר "חְרֶיימה"). אלא שזעקות השבר על "פגיעה במוסד הנשיאות" מדיפות ריח חריף של "סערה" במיץ עגבניות. אביב בושינסקי, למשל, טען בלהט אצל רפי רשף בקשת שגם משה קצב יכול לפרסם את "דלתא" (השוואה הגיונית, ללא ספק). גם ברק סרי אמר ש"זה להגחיך את מוסד הנשיאות". יפה שהיועץ לשעבר של האסיר בדימוס אריה דרעי נרעש מפני זילות מוסדות המדינה. הרי מה זה כבר שר בכיר שהורשע בשוחד וחזר לעמדות כוח לעומת פרסומת מביכה לשימורים.
