רגע אחרי ליל הכטב"מים והטילים מאיראן שהסתיים בקול דממה דקה, פגשתי את יפה ירקוני, זמרת המלחמות של המדינה.
מחיאות כפיים קידמו את גילה אלמגור כשעלתה לבמת תיאטרון הבימה בדמות ירקוני הקשישה, שבערוב ימיה נכשלה בלשונה, עקב מחלת האלצהיימר, והפכה לאויבת העם. אילי עלמני נכנסה לנעלי הבלט של ירקוני הצעירה, שכולם צפו לה עתיד של בלרינה, עד שבעלה הטרי נהרג בשדה הקרב והיא נפלה בהופעה ונחבלה ברגלה. ואילו את ירקוני הזוהרת, פרפורמרית מדהימה עם רפרטואר בשלל שפות, מגלמת במחזמר "האמיני יום יבוא" גלית גיאת.
שער זמנים מודרנים - גלית גיאת
(צילום, ראיון ועריכה: מיכל שוורץ)
וכשזו האחרונה, בפאה מוקפדת, שרה את "הן אפשר, הן אפשר, שיהיה זה פשוט כבר מחר" – אף עין בקהל לא נשארה יבשה. סליחה על הקלישאה, אבל אלה היו שעתיים של אופטימיות לווריד.
"גם אני מתרגשת בכל פעם שאני שרה את זה", מספרת גיאת, "השירים של מלחמת השחרור תאמו את הלך הרוח של המדינה. הם נתנו רוח גבית לחברה, הם חיזקו אנשים, ואני שואלת את עצמי למה עכשיו, במלחמה הנוכחית, לא נכתבים שירים בעלי גוון לאומי. נכון, יש לנו את 'עם ישראל חי', אבל הוא פחות מדבר אל הרגש, פחות מרטיט".
אחוות תימניות
לפני כשנה עשתה גיאת (52) צעד נועז. "כששמעתי שהולכים להרים הפקה על חייה של יפה ירקוני, הרגשתי שאני מתה לקחת חלק בדבר הזה. למה? מפני שלפני יותר מעשור עשיתי הפקה מוזיקלית עצמאית שקראתי לה 'שושנה, יפה ואסתר גם', עם שירים של שלושתן. לשושנה דמארי היה לי קל מאוד להתחבר, אחוות תימניות, למרות שאני רק חצי, אמא שלי מאלג'יר. את הקול של אסתר עופרים היה לי בראש, ואילו יפה ירקוני הייתה עבורי בגדר הפתעה.
"גיליתי אישה מופלאה, עם כריזמה, שכבשה כל קהל אפשרי, גם מעבר לים. אמרו עליה שהיא בכלל לא זמרת, קראו לה 'זמרת קברטים', אבל היא דיברה את השיר כמו שחקנית, היא צחקה על ה'אין קול' שלה, והרגשתי אותה משתלטת עליי. ידעתי שאצליח להכניס את היד שלי לתוך הכפפה. בפעם הראשונה בחיי הרמתי טלפון".
למי?
"למשה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה. אמרתי לו, 'אם אתה חושב שיש לי שם מקום, אני מה-זה אשמח'. זה היה עוד לפני שקראתי שורה מהמחזה של גיא מרוז. וקפטן מצא. עינת שרוף ואני משחקות, לסירוגין, את יפה ירקוני בשיא תהילתה".
לא חלמת להיות יפה ירקוני לאורך כל ההצגה?
"בהצגה 'אום כולתום', שרצה בתיאטרון יפו למעלה מתשע שנים, אני משחקת אותה מנעוריה ועד יומה האחרון. ברור שאני כבר לא נערה, וברור שאני עוד לא בת 70, אבל זה הקסם של התיאטרון. בחופשת הלידה של רוני דלומי החלפתי אותה ב'בוסתן ספרדי' בתפקיד ויקטוריה הבתולה, ואף אחד לא שאל איך אישה בגילי יכולה לשחק אותה, מפני שתיאטרון זה קונבנציה. לא משנה בת כמה אני, אני עדיין בתולה. הבמאי, אלדר גרויסמן, בחר להביא את סיפור חייה של ירקוני דרך שלוש שחקניות, ואני מכבדת את הבחירה האמנותית שלו. אני הפלסטלינה שהיוצר מעצב אותה לפי החזון שלו. זה הכיף שלי בלהיות שחקנית".
שחקנית שלא נדחפת ולא יודעת לשם מה נבראו המרפקים.
"אני כל הזמן עסוקה, עושה המון דברים, והעובדה שהם לא בפריים-טיים נותנת לי שקט נפשי. אין ריקושטים ואין רעשי רקע, אני חיה בבועה שלי, וככה טוב לי ונעים".
פגישה עם עפרה חזה
הבועה שלה ממוקמת בגבעת-שמואל, שבה נולדה. מגיל אפס העריצה את עפרה חזה וטחנה משמרות של בייביסיטר כדי לרכוש את אלבומה "פיתויים". ממש בימים אלה היא סוגרת מעגל, במופע "קול הנשמה" עם הביג-בנד של חיפה.
"את המעגל האמיתי כבר סגרתי", היא מגלה בחיוך מבויש. "נפגשתי עם עפרה במופע 'פעמוני היובל' במלאת 50 שנה למדינה. בצלאל אלוני לקח אותי ביד לחדר ההלבשה שלה. לבשתי את השמלה האדומה של 'בוסתן', היא לבשה שמלת זהב לפני שעלתה לשיר את 'ירושלים של זהב', והעובדה שהפגישה הראשונה והאחרונה שלי איתה הייתה במופע הלאומי שבו שתינו משתתפות עשתה לי המון".
כבוגרת מגמת משחק ב"תלמה ילין" ("כל בוקר נסעתי קרוב לשעה בקו 45 שיצא מגבעת-שמואל ועבר את כל בני-ברק, ובדרך חזרה נרדמתי באוטובוס ולא תמיד התעוררתי בתחנה הנכונה"), היא שירתה בלהקת פיקוד מרכז, לצד עידן אלתרמן. איקה זוהר, במאי הלהקה, סידר לה פגישה עם סוכנת והיא שרפה את המסך ב"כסף קטלני". ואחרי אופרת הסבון שזיכתה אותה בפרס מסך הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרה דרמטית, הפכה גיאת לאתי מ"שמש". על סדרת הקאלט הזאת היא זכתה ארבע שנים רצופות בפרס מסך הזהב לשחקנית קומית, אבל מה שחשוב לא פחות – בן לילה הפכה לסטארית ברמה של פוסטרים במוסכים. אלילת הגברים.
"נכנסתי לדמות הזאת עם כל חוסר הביטחון ששחקנית צעירה סוחבת על גבה", היא אומרת. "חשבתי שאתי לא מספיק יפה ולא מספיק רזה ולא מספיק בכלל. היום, בראי הזמן, אני עפה עליה, היא חמודה ועסיסית. רק היום אני מבינה את האהבה הגורפת אליה".
מתגעגעת אליה?
"אני לא מספיקה להתגעגע, מפני ש'שמש' לא יוצאת מהלופ של שידורים חוזרים, וכל הזמן שולחים לי סרטונים וזה כיף. ריבוי השידורים החוזרים חוסך ממני את השאלה 'לאן נעלמת?' כרגע אין על הפרק תוכנית לחדש את 'שמש', ואני לא מתעסקת בזה. עוד יגיע הזמן שלי לחזור למסך".
צילומי "שמש" נערכו במקביל להצגות הראשונות שלה ב"בוסתן" וגיאת למדה להירדם בכל מצב, אפילו בעמידה. "הייתי מסיימת הצגה בחצות, חוזרת הביתה וב-4:00 בבוקר קמה ליום צילום. בין סצנה לסצנה חטפתי תנומה קלה". הלו"ז שלה הפך לעוד יותר צפוף כשבגיל 28 התחילה לבקר, בכל חמישי, במועדון סלסה שנפתח בנמל תל-אביב.
"הייתי גומרת הצגה, רצה למועדון ורוקדת עד 4:00 לפנות בוקר, החיים היפים. לא הייתי לחוצת חתונה, ואמא שלי לא לחצה על נכדים. באחד מימי חמישי אמרו לי, 'תכירי, זה מרסלו, הוא מנגן חליל צד וכלי נשיפה' ובלב שלי שאלתי 'מי זה החתיך הזה?' במבט שני ראיתי שיש לו שני חורים בחולצה וקצת ירד לי. אני חזק בסדר וניקיון. מהנקודה הזאת והלאה קיימות שתי גרסאות. מרסלו טוען שהוא התחיל איתי ואילו הגרסה שלי היא שאני התחלתי איתו".
מרסלו זובר (57), בעלה זה 20 שנה, נולד בארגנטינה, בפרבר של בואנוס-איירס, הגיע לישראל כדי ללמוד מוזיקה באקדמיה בירושלים, "וכעולה חדש קיבל מגורים ולימודים על חשבון המדינה. הוא לא חשב שדווקא בישראל יתחתן ויקים משפחה, אבל זה מה שקרה. כל אחד מאיתנו החזיק דירת רווקים תל-אביבית, וגילינו שאנחנו גרים במרחק 100 מטר זה מזה. כשאיחדנו כתובות, גיליתי עד כמה אנחנו שונים. הייתי אז מהראשונים בארץ שהחזיקו טלפון סלולרי, ואני זוכרת איך חזרתי הביתה עם הטלפון ביד, בשיא האקשן, 'אז מה הערב? בר או מסיבה?' ומרסלו, שהתקין ערסל באמצע החדר, ישב בו עם ספר, בהה בי התנדנד ושאל, 'לאן את רצה?' הוא אמר לי, 'תבחרי איפה את רוצה להיות ותהיי שם. אם את רוצה לצאת אז צאי, ואם את רוצה להיות איתי אז תהיי איתי'. בזכותו קיבלתי את השקט הנפשי שמחזיק אותי שפויה ומאושרת, הוא לימד אותי להיות נוכחת בתוך הרגע. כיוון שבאופי שלי אני מאוד מהירה, חשבתי על משהו וישר ראיתי את התוצאה. מרסלו אמר לי, 'תסתכלי על התהליך, תלמדי מהתהליך, התוצאה תגיע מעצמה'.
"אחרי ארבע שנים ביחד, ידעתי שכדי להפוך את הזוגיות למשפחה אני חייבת להיפרד מתל-אביב ולעבור לגור ליד אמא. הכי בטוח. שתיים מאחיותיי גרות בקריית-אונו, אז בשישי בערב יש אצלנו ארוחה עם קידוש, כל מי שפנוי מגיע, ובשבת בצהריים כולנו אוכלים אצל אמא שלי שמכינה את הג'חנון הכי טעים בעולם – עם חמאה, לא עם מרגרינה – למרות שהיא בכלל לא תימנייה".
אחראית גיהוץ
היא הבכורה במשפחה בת ארבע בנות וההורים, לדבריה, מעולם לא עמדו בדרכן. "יצא שארבעתנו, וגם הגיסים שלי, עוסקים באמנות. מרסלו הוא מוזיקאי שמנגן בהרכבים של מוזיקה לטינית. אחותי לבנת היא ציירת שנשואה לגיא מר מ'הדג נחש'. אחותי השלישית, קרין, עבדה כמפיקה ועכשיו היא חיה בלונדון עם בעלה ספנסר פרנד, שהוא בעל חברת הפקות. אחותי הקטנה, עינב, היא צלמת. בעלה, שלום גוטמן, מפיק קולנוע. אמא שלי שואלת, 'אף אחד מהמשפחה הזאת לא יכול להיות בעל מקצוע נורמלי?' לדעתי, גם לנכדים שלה לא יהיה מקצוע נורמלי".
לשלושת ילדיהם הם חיפשו שמות שיצלצלו טוב גם בעולם הלטיני: גבריאל (20, חייל, "הוא לא קרבי, אבל הוא מדריך קליעה, מלמד איך להשתמש בנשקים"), דוד (17) ועמליה (14), שירשה ממנה את ים התלתלים. "אנחנו משתדלים שאמא של מרסלו תגיע לישראל פעם בשנה, אני פחות אוהבת לחצות אוקיינוסים, וחוץ מזה, מכל ביקור בארגנטינה אני חוזרת עם מטען חורג של שלושה-ארבעה ק"ג. הגלידה, הפיצה, הקרואסון, הריבת חלב, אין על האוכל הארגנטינאי. בבשר המפורסם שלהם אני לא נוגעת, אני צמחונית".
הם חולקים את הנטל בשוויונית מלאה. "הוא אבא במשרה מלאה כמו שאני אמא במשרה מלאה. בדרך כלל אני יותר במטבח והוא יותר בכביסה, אבל אני אחראית לגיהוץ ולמציאת גרביים שאיבדו את בן הזוג. כשטסתי לחודש להודו, לצילומים של 'בוליווד', עמליה הייתה בת ארבע ומרסלו טיפל בה. טוב, בעזרת אמא שלי. כשאני לא בחזרות, שעות הבוקר הן זמן האיכות שלנו".
איך את שומרת על לוק כל כך צעיר?
"בכוחות עצמי", היא צוחקת. "אני מספרת את עצמי ועושה צבע לעצמי ובמכונית, בהסעות, מורידה לק ומורחת מחדש. לא בשביל לחסוך כסף, זה חוסך לי המון זמן. אני לא יודעת מה זה דיאטה, אבל אני מאוד קשובה לגוף שלי. אם אני אוכלת בערב, קשה לי לישון. אבל לדעתי, הסיבה העיקרית להזדקנות שלנו היא הלחץ של החיים, ולכן אני משתדלת להימנע מדרמות.
"אני תמיד אבחר להגיד לבן אדם שהוא צודק במקום לריב על צדקתי. לבית שלי לא נכנס פלסטיק, אני שונאת חד-פעמי, וכשהיו לי תינוקות השתמשתי גם בחיתולי בד. זה מה שאני יכולה לעשות כאזרחית פשוטה. לנסות להפיץ אור ולהיות טובה". *
עיצוב שמלה: יפה ירקוני, סטיילינג: אביעד אריק הרמן @aviadarikherman. תכשיטים: אוסף אישי. איפור שיער: שלומית פדידה
בשער: עיצוב וסטיילינג: אביעד אריק הרמן, תכשיט: אוסף אישי
"אמא שלי שואלת: 'אף אחד מהמשפחה הזאת לא יכול להיות בעל מקצוע נורמלי?' לדעתי, גם לנכדים שלה לא יהיה מקצוע נורמלי"
פורסם לראשונה: 00:00, 24.04.24
