האם ידעתם שבמערכת העיכול שלנו שוכן מה שהרופאים נוהגים לכנות "המוח הקטן", ושהמעי שלנו – לצד העובדה שסיגל לעצמו תכונות אנושיות של זקן נרגן כמו להיות רגיז, רגיש, או סתם חסר מנוחה – נשלט על ידי מערכת עצבים אוטונומית שמפעילה אותו בהתאם לנסיבות: אישיות, סביבתיות, חיצוניות או פנימיות. והיא גם מגיבה באופן עצמוני למצבי לחץ ומתח משתנים? כן, זו הסיבה שבגינה בחצי השנה האחרונה, מאז שעברנו לחיות ברמות מתח בלתי נסבלות, רבים מאיתנו סובלים מהקאות, צרבות, שלשולים, עצירות, יציאות בלתי סדירות, כאבי בטן ועוד.
"חשוב מאוד להיות מודעים לעלייה בסימפטומים של בעיות במערכת העיכול בתקופה הזו, ולקשר שבין סטרס ובעיות מעי", אומר פרופ' יהודה רינגל, מנהל המכון לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית. לדבריו, במערכת העיכול יש, בגדול, שני סוגים של מחלות: "מחלות אורגניות", שבהן ניתן לזהות תהליכים לא תקינים כמו דלקת, גידול, זיהום וכו', ו"מחלות תפקודיות", שבהן לא ניתן לזהות תהליכים לא תקינים, וקשורות יותר להפרעה בתפקוד המעי.
בשני המקרים, לחולה יש סימפטומים שיכולים להיות זהים לחלוטין, ובמחלות תפקודיות הסימפטומים יכולים להיות אפילו חמורים ומטרידים יותר. איך זה יכול להיות? פרופ' רינגל מסביר כי כשם שמערכת העצבים האוטונומית גורמת לעלייה בלחץ הדם או הדופק, כך היא גורמת גם לשינויים בתפקוד המעי ולסימפטומים מטרידים כאשר היא מושפעת ממצבי לחץ. זה יכול להתבטא בהפרשת יתר של חומצה בקיבה, הפרעות בסדירות ובאופי היציאות ועוד.
"הבעיה מתגברת כאשר רמות הלחץ, המתח והסטרס גבוהות וממושכות", הוא אומר, "אין בדרך כלל בעיה עם מצבי לחץ שנמשכים זמן קצר, אבל כאשר המערכת ההורמונלית מפרישה את הורמוני הסטרס למשך זמן ארוך, הגוף נכנס למצב של לחץ כרוני. במצב זה ייתכנו שינויים בתפקוד המעי. מרביתנו זוכרים שכילדים סבלנו מכאבי בטן או שלשולים לפני מבחן חשוב, או מעצירות בזמן טיול שנתי או מחנה צופים. כולנו יודעים שמספיק לעיתים לראות מראה לא נעים, או להריח ריח לא טוב, וכבר תופיע לנו בחילה. העניין הוא שבכל המקרים הללו, שום דבר 'אורגני' (דלקת, זיהום וכד') לא קרה במערכת העיכול. אנחנו רק חווים תגובתיות יתר של המעי למה שקורה סביבנו. באותו אופן, אנחנו חווים תגובתיות יתר של המעי שמקורה במצבי לחץ ומתח נפשי מתמשכים".
מתברר שבמערכת העצבים של המעי יש יותר תאים מאשר במערכת העצבים של המוח. והמערכות הללו – של המוח בראש והמוח במעי, כל הזמן מתקשרות ביניהן. "מספיק שנדמיין אוכל או נדבר על אוכל שאנחנו מתכננים לאכול, ומערכת העצבים של המעי תתחיל להפריש מיצים וחומצות ותשנה את הסביבה ואת התנועתיות של המעי כהכנה לאכילה", מסביר פרופ' רינגל, "הרי שום דבר לא קרה במערכת העיכול, אבל זו תגובה לשינוי בסביבה שלנו".
ואיך זה מתבטא במישור הקליני?
"בחלק הקליני אני מבדיל בין מחלה וחולי. 'מחלה' היא לרוב ביטוי של תהליך ביולוגי לא תקין. 'חולי' הוא הביטוי הקליני הרחב יותר, המשלב בתוכו גם מרכיבים פסיכולוגיים וסוציאליים המשפיעים על הביטוי הקליני של המחלה. לדוגמה, אם יש למישהו מחלה דלקתית כרונית של המעי, למשל קרוהן, הסימפטומים שהוא יחווה יהיו תלויים לא רק במידת הדלקתיות שיש אצלו במעי, אלא גם במידת החרדה שלו והמודעות שלו למצבו. אם הוא יגיד כל הזמן, 'אוי, איך אכלתי אותה, הנה זה בא, עכשיו אני צריך ללכת למיון, זה עומד לדפוק לי את היום', החרדה והלחץ יגבירו את הסימפטומטולוגיה של המחלה. הדבר הנוסף זה החלק הסוציאלי – כמה תמיכה יש לאותו אדם. יש הבדל בין מי שחווה סימפטומים בסביבה תומכת של בן משפחה, חברים טובים, ומי שנמצא לבד. ועכשיו, קחי את זה שכבר חצי שנה כולנו חיים בדרגת חרדה גבוהה מאוד, הורמוני הסטרס מופרשים ברמות גבוהות, וכאשר נוסיף את הפן הסוציולוגי, את זה שהבעל או הבן במילואים, אני מפונה, או שהקהילה שלי נפגעה – יש פה החרפה של המצב. ואז יש מצבים שבהם גם אם ביולוגית החולי קטן, הסימפטומים יהיו חריפים".
אז מה עושים?
"כשהמחלות עדיין קלות וקצרות, אפשר לנסות ולהתרכז בטיפול בחלק הביולוגי ולהסתפק במתן תרופות שמכוונת למערכת העיכול – נגד שלשול, בחילות, הקאות, צרבות, ובמידת הצורך אפילו נוגדי דלקת. אבל כשהמצב מתמשך וכרוני, ייתכן שהתרופות שמכוונות רק לחלק הביולוגי לא יעזרו, ויהיה צורך להתייחס גם לחלקים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים. ולכן, כשחולה מגיע עם כאבי בטן שמונעים ממנו לתפקד אני גם אשאל אותו על החרדות שלו ולא אסתפק בתרופה למערכת העיכול. אני ארחיב את ההסתכלות שלי גם לתפיסה של החולה את החרדות, למחשבות שלו, לחלק הסוציאלי, ואשאל איך הוא מתמודד, עם מי הוא מדבר, מי תומך בו וכדומה".
כמומחה לתחום, אם במעי יש מוח קטן, אולי יש בו גם נשמה יתרה?
"תחושת בטן היא ביטוי, אבל בהחלט ייתכן מצב שאם את פוגשת אדם שפגע בך בצורה קיצונית הבטן שלך 'תתהפך'. זה יקרה כי המערכת של 'הילחם או ברח' תיכנס לפעולה, וכמו שלחץ הדם והדופק שלך יכולים לעלות, גם פעולת המעי תגבר. ואם תפגשי באדם שתומך בך ואוהב אותך, כל המערכת תעבור רגיעה וגם הסימפטומים יפחתו", אומר פרופ' רינגל, ומציע גם לנו וגם לרופאי המשפחה להיות מודעים לקשר הזה.
anat-le@yediot.co.il
