בסוף כל מה שנותר על הפנים של סטף קרי, דריימונד גרין וקליי תומפסון היה מבט של כניעה, השלמה מותשת עם המציאות. הדבר הזה שהם נלחמו בשיניים להוכיח שעדיין לא נגמר - לגמרי נגמר. ככה זה עם שושלות, הן תמיד נגמרות. השושלת הבאה שתימשך לנצח, תהיה גם הראשונה. השאלה היחידה היא איך שושלת מסתיימת, ושושלות ספורט בדרך כלל מושכות מעבר לתאריך התפוגה שלהן. זו תגובה אנושית לגמרי. אף אחד לא רוצה להאמין שלשחקנים שניצחו כל כך הרבה אין עוד עונה אחת ברגליים. רק עוד עונה אחת, אולי שתיים, להוכיח לכל השונאים. אבל זה כמעט אף פעם לא עובד ואפשר היה להניח שארגון כמו גולדן סטייט ווריורס יבין את זה.
רק לפני שנתיים הם זכו באליפות מפוארת, ובעולם של החלטות קרות ומדויקות זה היה הרגע להיפרד מגרין ותומפסון ולבנות מחדש סביב סטף קרי. אבל לא היה שום סיכוי שזה יקרה. קרי עצמו לא היה נותן לזה לקרות. זה גרם לשושלת הזו להסתיים בצורה עצובה במקום בשירת ברבור אמיתית של אליפות רביעית - אבל זה גם מה שהפך את הווריורס של קרי-גרין-תומפסון לשושלת מיוחדת של חברות גדולה יותר ממשחק כדורסל, ומגיע לה להיזכר ככה.
אם צריך להניח אצבע קרה על תחילת הסוף, זה היה הקיץ לפני שנתיים, קצת אחרי מצעד האליפות שבו שאלו קרי וגרין "מה הם יגידו עכשיו", חוגגים בצדק ניצחון על ההייטרס. אבל כשאזל מלאי השמפניה הם חזרו להתאמן וגרין הכה את ג'ורדן פול באימון. אם הווידיאו של התקרית לא היה דולף, ייתכן שלא היינו יודעים עליה והווריורס היו סוגרים גם את זה בתוך הבית, כפי שהתרגלו לעשות. אבל הווידיאו כן דלף, הווריורס מצאו את עצמם במשבר חיצוני שאין להם שליטה עליו, וטיפלו בו רע מאוד. הם טיאטאו הכל מתחת לשטיח ויצאו לשתי עונות של דעיכה עצובה, כשאחד מחלקי המשולש - גרין - רק הופך יותר ויותר אלים ומסוכן; חלק אחר - תומפסון - אפילו לא קרוב למה שהיה לפני הפציעה ומסתובב עם שפת גוף מדוכדכת; ורק החלק השלישי - קרי - עדיין מתרוצץ מצד לצד וקולע שלשות מהחצי.
עטופים בבינוניות משמימה
"העליות והירידות של העסק הזה מדהימות", אמר המאמן סטיב קר בסיום ההפסד 118:94 לסקרמנטו בפליי-אין, בו הווריורס בכלל לא היו פקטור, "לכן אנחנו מכורים לו, קשה למצוא את זה בשום מקום אחר בחיים. הגבהים שהגענו אליהם מדהימים, אבל אלה החיים. עכשיו הכל עדיין מאוד אמוציונלי ואני לא יכול לנתח דברים באופן קר, אבל אני כן יודע שהפסדנו כי לא היינו טובים מספיק, לא בגלל חוסר מאמץ. החבר'ה האלה נלחמו כל כך הרבה שנים עם כל מה שהיה להם, אי-אפשר להיות גאה בהם יותר ממה שאני עכשיו".
קר תמיד הגן בלי תנאים על השלישייה איתה הלך לשישה גמרים. הוא עדיין רוצה לראות את תומפסון מוחתם על חוזה חדש "כי יש לו עוד עונות טובות"; וגם גרין לא היה מקבל הארכת חוזה בלי תמיכה שלו, אבל קר מספיק חכם לדעת שהשלישייה הזו סיימה את הסיפור שלה. גם סטף קרי יודע את זה, ובכל זאת עדיין אומר שהוא לא רואה את עצמו משחק בלי שני החברים האלה. זה מאוד רומנטי ואפילו מעורר השראה בעולם שבו המסע חשוב הרבה יותר מהתוצאה הסופית, אבל זה לא העולם של ה-NBA.
השלישייה הזו הייתה יחד 12 עונות, זכתה בארבע אליפויות, הגיעה לעוד שני גמרים, עשתה עונה של 9:73, ובשיאה שיחקה כדורסל שהיה אמנות, שירה בתנועה. כמו כל שושלת, הווריורס הפכו עם השנים שנואים על כל מי שלא אוהד אותם, וגם בגלל זה לא מגיע להם לסיים כשהם עטופים בבינוניות משמימה כמו הייתה שיקגו בולס. אבל זה היה סוף בלתי נמנע מהרגע שבו החליטו קר, קרי, גרין ותומפסון כי הם מעדיפים לדעוך יחד אל השקיעה מאשר לקום לבוקר חדש עם מישהו אחר. במשך עשור, שום דבר בפלייאוף, לטוב ולרע, לא נגמר עד שסטף קרי החליט שהוא נגמר. שלשום בלילה זה נגמר, ולסטף קרי לא הייתה שום מילה בנושא.
