הודות למשקפי מציאות מדומה, חיילי צה"ל יכולים עכשיו "לערוך סיור" בעוטף עזה, לראות את הזוועות שקרו במקום, ולקבל מוטיבציה להמשך הלחימה.
מאז 7 באוקטובר נערכו בעוטף סיורים רבים לחיילים. יחידת ההסברה "עוז" של חיל החינוך לקחה אלפי חיילים ליישובי העוטף השונים, לעיר שדרות ולזירת הטבח של פסטיבל נובה. אלא שסיורי האבל והזוועה, אף שמטרתם הייתה טובה, כללו כניסה לתוך הבתים של אנשי האזור, מה שהיווה במקרים רבים חדירה לא נעימה לפרטיותם.
"מצד אחד הביקוש לסיורים הלך ועלה, ומצד שני הבנו שלתושבים, בעיקר בקיבוצים, קשה עם הכניסה אליהם", סיפרה סרן נועם דהן (26), תושבת שדרות וממקימות יחידת "עוז". לאחר שאנשי היחידה חקרו את הנושא, הם חברו לנשים שעומדות מאחורי מיזם "ניצחה הרוח", שאותן הכירו במסגרת שיתופי פעולה בהדרכות על השואה – מרים כהן וחני קופולוביץ', תושבות בני-ברק, שיצרו סיורי שואה וירטואליים.
בשבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל הנציחו השתיים את שרידי הטבח בקיבוצים ובאתר מסיבת נובה בטכנולוגיה שבה השתמשו לתיעוד מחנה אושוויץ-בירקנאו, המאפשרת למשתמשים "להיות נוכחים" במחנה הריכוז ולראות מה קרה בו, לפי שחזור היסטורי כמובן, בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הפעם הטכנולוגיה מאפשרת לראות את זוועות 7 באוקטובר. בסיור הווירטואלי העשן עדיין עולה מהבתים, חדרי הילדים מחוררים בכדורי רובה ומוכתמים בדם, צעצועים נטושים מפוזרים על הרצפה, בכל פינה יש עדויות אילמות למסע ההרג. כל אלה תועדו במצלמות ייחודיות, המאפשרות לכל אחד לחוש כאילו הוא צועד בשבילים הכואבים של בארי, ניר עוז, כפר עזה ומקומות נוספים.
"יש כאלה שהחוויה הזו הייתה יותר עוצמתית עבורם מאשר הביקורים בשטח עצמו", אומרת סרן דהן, "בסופו של דבר את יושבת עם עצמך, במשקפי מציאות מדומה עם אוזניות, ומרגישה שאת שם לבד. היו לא מעט חיילים שהורידו את המשקפות וראיתי דמעות בעיניים שלהם. זו חוויה שמטלטלת את הנפש. תובנת המשימה של המלחמה מתחדדת להם. הם פתאום מבינים למה חייבים להמשיך במלחמה כל כך ארוכה".
את הצילומים עשו כהן וקופולוביץ' בעצמן במהלך מספר שבועות. "ביום הראשון שהגעתי לעוטף אמרתי לחני: 'אני מרגישה כאילו הגעתי לאושוויץ יום אחרי השחרור'. זה היה נורא מפחיד", מספרת כהן, "אבל הרגשנו שאנחנו לא יכולות לשבת בבית, למרות שאנחנו נשים חרדיות עם ילדים. היינו חייבות להנציח. חיילים שמשתתפים בסיור עוברים חוויה רגשית אינטנסיבית. הם יוצאים מאוד נסערים ועצובים, אבל עם הרבה כוח".
את הסרט שיצרו רואים מדי יום קרוב לאלף חיילים ומפקדים. הפעילות החלה באוהל שהוקם למטרה זו בחניון רעים ועברה עם הזמן למוזיאון יד-מרדכי. בקרוב, הן מקוות, יוכלו להשתתף בסיור גם אזרחים. הן גאות בתרומתן לצבא, ופועלות כדי לחשוף גם את הציבור החרדי למיזם שלהן. כהן מספרת כי חרדים רבים לא באמת מודעים לגודל הזוועות, והיא מקווה שהצילומים יצליחו לחבר אותם לנושא. ואולי, המיזם אפילו יהווה גשר בין החרדים לבין הצבא.
