אחד מבני משפחות החטופים אמר לי: "שמעתי ששואלים איך אפשר לחגוג השנה את פסח, ואני שואל: איך אפשר שלא? ההתייצבות שלנו לשולחן הסדר היא הזעקה הכי גדולה, ההפגנה הכי גדולה, למענם ולמעננו". אנחנו לקראת ליל סדר מיוחד מאוד. זהו הלילה שבו יצאנו מחושך לאור. מלחמת האור מול החושך מזמן לא הייתה כה ברורה ורלוונטית. בשנים קודמות כתבתי כאן על חג החירות לדורנו: על עבדות לסלולרי, או על שעבוד ללייקים. השנה הכל התאפס. ניערנו את האבק מעל המילים העתיקות, והן אקטואליות מאי פעם. בבוקר שמחת תורה נזכרנו: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". ומאז, 133 חטופים יקרים גורמים לנו לזעוק: "לשנה הבאה בני חורין" - בתקווה שישתחררו במהרה.
הנה כמה רעיונות שאפשר להוסיף להגדה השנה.
• בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.
אחרי הקידוש החגיגי שפותח את החג שמכונה "זמן חירותנו", מופיעה ברכת "שהחיינו". כמה לא מובן מאליו להודות השנה על עצם החיים. חיים ילין, לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול, כתב על כך ב"הגדת התקווה" שהוציא מטה משפחות החטופים: "בחג הפסח עם ישראל יצא משעבוד לגאולה. גם אני ורבים כמוני, מיישובי העוטף, משדרות, מאופקים, שהצליחו לצאת בחיים מהממ"דים, הרגשנו השנה כמי שיצאו מאפלה גדולה אל האור. אנחנו קוראים אלפי שנה על יציאת מצרים ומעבירים אותו מדור לדור. מה שעברנו השנה הוא בקנה מידה של אירוע תנ"כי. החושך הפך לאור בזכות אותם גיבורים - אזרחים וחיילים - שהגנו עלינו. אם נמשיך להיות מאוחדים, כל מי שיש לו נשק בצד השני לא יוכל לנו. זה בידינו, וזה מעורר בי תקווה".
• כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
ההגדה מציגה ארבעה סוגים של ילדים, ומלמדת אותנו לתת תשומת לב חינוכית שונה לכל אחד.
בדורנו, הרבי מלובביץ' נהג לדבר על "הבן החמישי", המנותק, המנוכר, המתבולל. זו חובתנו להגיע לבנים האלה ולהזמין אותם. לצרף אותם.
אבל השנה כתבה רינה אריאל על עוד בן, "הבן החסר". לפני שמונה שנים נרצחה בתה הלל בת ה-13 בקריית ארבע, במיטתה, בהתקפת טרור אכזרית. חזרתי השבוע לפרטי האירוע. זה מסוג הדברים שאולי הדחקנו עד שמחת תורה ביחס לרצחנות של אויבינו. והנה מה שרינה מבקשת להוסיף להגדה, לא למשפחות השכולות אלא להפך, למי שזוכים ויושבים כולם ביחד לשולחן החג:
"כל כך הרבה הורים שכולים נוספו השנה למעגל שלנו. כמה היינו שמחים להתמודד עם בן תם ועם בן שאינו יודע לשאול, אפילו עם בן רשע. רק שיהיה. רק שיחיה. אבל אין. לכן, כשכולכם יושבים בפסח יפים וחגיגיים, נסו להיזכר בהרבה יותר מארבעה בנים שחסרים, ואז תחזרו לבנים שלכם. רק חבקו אותם. תאהבו. תשמחו בהם ואיתם. הם קיימים".
• כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם: הָיָה כּוֹרֵךְ פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד.
בסוף הרצאה שלי בבסיס זיקים ניגש אליי רס"ן יאיר טיקטין והציג פרויקט מלהיב: תוך כדי מילואים הוא הצליח להוציא לאור הגדה צה"לית חדשה, מלאת תוכן ופירושים. גיליתי בה למשל מה כתבה עינט קרמר, אשת מילואימניק, שריונר: "כורך הוא חלק מרתק. המרור מסמל את מרירות החיים, את כל הקושי והפחד שאנחנו חווים. המצה מסמלת את כוח החיים שטמון בנו, את החירות והשמחה. ואז מגיע הכורך - אנחנו כורכים ביחד מצה ומרור. ואיך מחברים אותם? זה סוד החרוסת. היא מאכל מתוק-מתוק. תפוחים, תמרים, תאנים, יין, אגוזים. כל המרכיבים האלה מזכירים לנו את מגילת שיר השירים שקוראים בפסח, שכולה אהבה ומתיקות. החרוסת מזכירה לנו את הסוד הידוע, כשצריך לחבר דברים ולרפא את הלב - האהבה היא התרופה. האהבה מדביקה מצה למרור, והיא תמתיק את התקופה. בואו ניזכר כמה אנחנו אוהבים את הארץ, את טבעה, את פירותיה, את האנשים שחיים עליה".
• אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ. אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.
תחום הנפש זוכה השנה לתשומת לב רבה, לשמחתנו. כמה ימים אחרי מתקפת שמחת תורה, במלון כפר המכביה, ראיתי פסיכולוגית יושבת עם ילדים מיישובי העוטף ומבקשת שיספרו על דברים טובים שקרו להם השבוע. דברים טובים? הם ישבו בממ"ד שעות, שמעו את הטבח, איבדו חברים, ברחו מהבית. אבל היא ידעה מה היא עושה. ופתאום גם הפנקייק במלון הפך למשהו ששמים אליו לב, בחיוך ובהתלהבות.
"דיינו" הוא לא שיר, הוא תפיסת עולם. אנחנו מודים בו על כל שלב ועל כל הישג חיובי בדרך, גם אם חלקי. אנחנו לומדים לראות את הטוב, וכיוון שאנחנו יודעים להודות - אנחנו זוכים להתקדם לשלב הבא, במקום ליפול לייאוש.
יש נוסחים מרגשים של "דיינו" שכתבו שורדי שואה, גם בתופת, כשידעו להודות על פיסת תפוח אדמה ועל צעדת מוות שהסתיימה. גם אנחנו יכולים לעצור את ליל הסדר ולחשוב על מה אנחנו מודים, בתקופה המאתגרת.
• בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם.
המשפט הזה מזכיר לנו: בכל שנה עלינו לצאת מעבדות לחירות, לצאת מהמְצָרִים שסוגרים על התודעה שלנו. להתגבר על קיבעונות, לשבור את הקונספציות.
אחרי יציאת מצרים קיבלנו את התורה בהר סיני והמשכנו לארץ ישראל. האומה הקטנה של העבדים שיצאו לחירות שינתה את העולם. שברה את הקונספציה על החזק והרשע שמנצח. עשרת הדיברות חוללו מהפכה של מוסר ואמונה. אחרי השואה, מתוך האפר, הקמנו בתוך שלוש שנים מדינה מופלאה. שוב שברנו קונספציות, על הפרחת השממה והתגשמות חזון הנביאים אחרי אלפיים שנות גלות. ואחרי אירועי שמחת תורה? מה המסקנות שנסיק, אישית ולאומית? איזה קול נשמיע לעולם, שמחכה לבשורה? זה הפרק שלנו.
שבת שלום וחג שמח.
הסטטוס היהודי: "מטרתו של ליל הסדר היא להפוך את ההיסטוריה - לביוגרפיה" (הרב יונתן זקס)
הכותבת היא עיתונאית חדשות 12
