מתפרסם בשיתוף ארגון "איחוד הצלה"
"בבוקר של 7 באוקטובר הייתי בדרך לבית הכנסת. שבת, שמחת תורה, ואז הטלפון שלי צילצל. על הקו היה נציג מהמוקד של 'איחוד הצלה', שקרא לי לרדת לדרום כי התחילו רקטות. אחר כך הוא שלח לי את הסרטון של הטנדרים של חמאס מסתובבים בשדרות, ואז נפל לי האסימון והבנתי שמדובר באירוע הרבה יותר משמעותי ממה שאנחנו חושבים" – כך מספר שלום אביטן (23) מירושלים, חובש מתנדב ב"איחוד הצלה" מזה ארבע שנים ועובד לשעבר בארגון.
הנקודה הראשונה אליה הגיע אביטן באותה שבת הייתה צומת חלץ. "הענקנו שם סיוע ראשוני לחייל שהיה ירוי בבטן והעלינו אותו לאמבולנס שלנו", הוא מספר, "בנקודת הזמן הזאת לא היינו מודעים בכלל להיקף ולחומרה של כל מה שקורה מסביב".
כאשר הגיעו לבית החולים ברזילי באשקלון, אביטן והרופא שהיה איתו התחילו לקלוט את תמונת המצב. "חדר ההלם היה בית משוגעים", הוא מתאר, "הכל היה מלא בדם, עשרות רופאים ואחיות רצים, לאף אחד אין פנאי אליך. אני והרופא שהיה איתי פשוט תפסנו מיטה בבית החולים, שמנו את החייל על המיטה והתחלנו לטפל בו".
"אין פצועים. הכל גופות"
בהמשך הגיע אביטן לשדרות. "כבר בכניסה לעיר, כל מה שראיתי זה רק גופות", הוא מספר, "אמרתי לעצמי: 'חפש פצועים', אבל כשנסעתי לאורך השדרה הראשית של העיר גיליתי שאין בכלל פצועים לטפל בהם. הכל גופות". בשלב זה אביטן החליט לטפל בהן. "זה מנוגד לכבוד המת שהם שוכבים ככה על הכביש", הוא מסביר, "אתה נמצא בדילמה מטורפת ולא יודע בדיוק מה לעשות. אתה רואה בעיה ורוצה לטפל בה, אבל לא בטוח אם לא צריכים אותך יותר במקום אחר".
אביטן ומתנדבים נוספים קיבלו החלטה, לקחו שקיות חללים והתחילו לאסוף את הגופות מהכבישים. "זה היה מול תחנת המשטרה", הוא מספר, "ופתאום התחלנו לקבל ירי מהמחבלים שחדרו לשם. הירי הזה נמשך דקות ארוכות". כזכור, לאחר קרב ממושך החליטו כוחות הביטחון להרוס את כל מבנה תחנת המשטרה עם המחבלים שהיו בתוכו.
אביטן מספר כי בשלב מסוים עלתה קריאה בקשר להגיע לכפר עזה, שם יש כ-50 פצועים במצב קשה. "באותו רגע החלטתי שאני לא ממשיך עם הגופות. עם כל החשיבות והצורך לטפל בכבוד המת, להציל חיים זה לפני הכל", הוא אומר.
האירוע בכפר עזה החל עבורו בטיפול בחייל שנורה ברגל. "הוא בכלל לא רצה שאטפל בו", משחזר אביטן, "הוא רצה לרוץ חזרה פנימה אל הלחימה. שמתי לו חסם עורקים ותוך כדי אני שומע ג'יפ מאחורי, ובכי של תינוקות. באותו רגע חשבתי שאני מדמיין. לא הבנתי מה תינוקות עושים בכזה מקום".
כשהסתובב לעבר הג'יפ ראה את סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 של גולני, לוחם נערץ שנהרג בהמשך בלחימה ברצועת עזה. "הוא רץ אליי עם שני תינוקות ביד, בני עשרה חודשים, ואמר לי לטפל בהם. שאלתי אותו איפה ההורים – והוא אמר לי שהם נרצחו בבית שלהם", מספר אביטן.
7 באוקטובר היה יום חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. אולם גם בימים אחרים, הטיפול שמעניקים אנשי הארגון במקרי חירום גורם לכך שהם נקלעים לסיטואציות מאתגרות. איך עומדים בזה? "יש משפט שאומר: 'אתה לא צריך לעשות את זה, יהיו מספיק אנשים שיעשו במקומך' – אבל זה לא ככה. לא לכל אחד יש את הכוח לעשות דברים כאלה, להיחשף לדברים האלה ולהמשיך בחיים נורמטיביים. בתור בן אדם מאמין, אני חושב שאלוקים שם אותי במקום כזה בגלל שהוא נתן לי את הכוחות המיוחדים לעמוד במשימה. הוא שם אותי ואת חבריי בסיטואציה הזאת כי הוא ידע שאני ושאר המתנדבים הם אלה שיכולים לסייע", הוא מסביר.
אביטן מגיע ממשפחה מחסידות סאטמר, "שמתנגדים להקמת מדינה יהודית לפני שהמשיח יגיע. הם לא קיבלו באופן חיובי את זה שבחרתי לעלות לישראל ולהיות חלק מהמדינה, אבל זו הדרך שבחרתי לחיות בה", הוא אומר.
אולם יש מחיר לניתוק המשפחתי. כשהגיע הלילה ב-7 באוקטובר, כל המתנדבים שהיו עימו קיבלו טלפונים דואגים מקרוביהם. "אבל לי לא היה בן אדם כזה שהתקשר אליי", הוא מספר, "מי שהתקשר אליי ביום ראשון היה אלי ביר, נשיא 'איחוד הצלה'. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שלא קרה כלום, הוא רק רוצה לוודא שאני בסדר. זה נתן לי המון כוח להמשיך, הידיעה שיש ארגון שעומד מאחוריך, תומך בך, רואה אותך, גם הבכירים שלו ולא רק החברים שנמצאים איתך בשטח".
במבט קדימה, אביטן מספר כי "החלטתי 'להעלות הילוך'. אחרי ההתנדבות שלי ב'איחוד הצלה', שהייתה נפלאה ותרמה המון למדינה, אני עומד להתגייס לצה"ל בתור לוחם. זה קורה אמנם בגיל 23, אבל אף פעם לא מאוחר מדי".
"להגיב תוך 90 שניות"
אלי פולק, מנכ"ל איחוד הצלה, אומר כי "בעוד שבשעות הראשונות של ה-7 באוקטובר היה חוסר ודאות לגבי היקף האסון, די מהר היה ברור למתנדבים ולמתנדבות שלנו שהם יוצאים לאזור קרב ועלולים לא לחזור משם – ולמרות זאת אף אחד מהם לא סירב או היסס. כשהיו בשטח, הם התקשרו ללא הפסקה לדווח שיורים עליהם, שהם מוצאים עוד גופות ועוד פצועים. באותו יום פעלו בעוטף יותר מ-1,500 מתנדבים של איחוד הצלה, ולצערנו, אחד מהם נרצח בעת שטיפל באנשים שנורו ונפצעו בפסטיבל נובה, כמה מתנדבים נפצעו קשה, ושניים נחטפו לעזה. ראינו באותו יום התנדבות מדהימה, הקרבה, אומץ בלתי רגיל, מבחן אדיר לכל הארגון". במבט לעתיד, פולק אומר כי "המטרה שנמצאת לנגד עינינו היא הגדלת כמות המתנדבים בעוד 2,000 בשנתיים הקרובות, ומימוש החזון של מתנדב או מתנדבת בכל רחוב בארץ, כדי שנוכל להגיע לכל מי שהזעיק אותנו בתוך לא יותר מ-90 שניות. על מנת להגדיל את זמינותו של הארגון אנו זקוקים גם לעוד מאות כלי חירום נוספים, ביניהם אמבולנסים, 'אופנולנסים', רכבי חירום ומסוקים".
מתפרסם בשיתוף ארגון "איחוד הצלה"
