"מה השתנה? הרבה מאוד", אומר עמוס דסקל (64) מחיפה, שאיבד את בנו, סמל אחיה דסקל ז"ל, לוחם גולני שנפל בקרב ברצועת עזה בחנוכה האחרון. "המשפחה אחרת לגמרי. זה כמו שולחן עם ארבע רגליים שעכשיו הורדת לו רגל אחת. השולחן עדיין יכול לעמוד, אבל שולחן עם שלוש רגליים זה כבר לא סימטרי ולא יציב"
.
האב מספר כי "אחיה היה מאוד דומיננטי בליל הסדר. שנה שעברה הוא העביר את ליל הסדר בדברי תורה והומור. הוא שמח וזרח. זו פעם ראשונה שנצטרך להיות בלעדיו. אנחנו לא מעכלים את זה בכלל".
גם משפחת דסקל תעלה לירושלים בערב החג כדי להשתתף בליל הסדר של "הכיסא הריק". "לא הבנו אף פעם אנשים שהולכים לבית מלון בפסח, אבל השנה שלומית אשתי בכלל לא הייתה מסוגלת לחשוב על זה שהוא לא יהיה איתנו. נעים לנו להיות בקבוצות כאלה של משפחות שעברו מה שאנחנו עברנו, כי יש מכנה משותף. אתה רואה שאתה לא לבד.
"יש את מה שהיה עד שאחיה נהרג ועולם אחד מאז שהוא נהרג. אנחנו מנסים לחיות ולעבוד רגיל. אחרת אתה שוקע. הוא היה ילד נשמה. ההרגשה היא שהוא חסר לנו בכל יום. הוא מלווה אותנו בכל מקום והמחשבה עליו בכל מקום. איכשהו חשבתי שהקדוש ברוך הוא נתן לי לחמוק מהדברים האלה. אבא שלי ניצול שואה, אמא שלי נלחמה במלחמת העצמאות, הייתי 40 שנה במילואים, גם בלבנון, והבן הגדול שלי היה בדובדבן. הרגשתי שיש שמירה. בסוף אחיה נהרג ממש בקרב פנים אל פנים בתוך בית בעזה".
עמוס מספר כי אחיה למד לפני הצבא בישיבת ההסדר בקריית-שמונה, אהב מוזיקה קלאסית ובכל דבר שעשה העמיק עד הסוף. "הוא למד פסנתר וגרמנית לבד. העמיק בלימוד בהיסטוריה ובמלחמת העולם השנייה. ידע תורות לחימה של גנרלים מהתקופה. אנחנו מצפים שהוא יחזור. שאולי הוא פשוט עדיין בצבא".
