צבי יחזקאלי התראיין לאחרונה לרדיו קול חי ונשאל אם "באולפן נותנים לך להעביר את המסרים האלה, של האמונה". עיתונאי סביר אמור להשיב, "לא צריך 'לתת' לי, זאת מהדורת חדשות ו'מסרים של אמונה' זה לא חדשות". אבל הפרשן הבכיר, במפתיע, בחר להתקרבן: "כשאני מדווח על חדשות - לא. אבל בשתי דקות שיש לי עם גיא לרר, באיזה סמול-טוק, אז בוודאי שאני אומר את זה... ככל שעוברים הימים אני יותר עוף מוזר במקומות שאני נמצא... בנראות של האולפן אני מוזר".
ובכן, אם כבר יחזקאלי הוא "עוף מוזר" זה לא בגלל ה"פרשנות" וגם לא בגלל המראה אלא בגלל מערכת יחסים "מוזרה" עם האמת. ממש לאחר 7 באוקטובר, למשל, הוא פירסם במהדורה ציטוט מתוך חקירה של מחבל חמאס, לפיה "ההפגנות בישראל עודדו אותנו". כל ניסיון למצוא סימוכין שאכן משפט כזה נאמר הסתיים בכישלון. על אף שהפרסום היה כה סמוך לטבח, כשהרגשות כל כך סוערים, העוף המוזר שלנו לא היסס לדרוס.
אחר כך הגיעה סערת המאה אלף: יחזקאלי אמר שישראל הייתה צריכה לבצע פשע מלחמה בדמות הרג של מאה אלף מתושבי ותושבות עזה. ככה פשוט. זה כמובן לא פייק ניוז אלא סתם עמדה מעוררת חלחלה, אבל אל דאגה: יחזקאלי דאג להוסיף הישג מרשים לעמודת הבולשיט, כשסיפר במהדורה שהנסיכה הירדנית הפילה מל"טים איראניים בדרכם לישראל. מי היה מאמין: האיש שכל הזמן צועק שרק הוא "מדבר ערבית" ורק הוא מבין את "חוקי השבט", לא ידע לזהות חארטה שרצה ברשת.
במקום מתוקן, כלומר כזה שלא מחליף מנכ"ל כל שנתיים, הצטברות כזאת של מקרים ועוד בזמן מלחמה אמורה להוביל לצעד כלשהו. על דרגת החריפות אפשר לדון ויחזקאלי הוא מן הסתם לא הראשון לטעות או לומר משהו זוועתי. אבל בחדשות 13 נטולת הזהות, הטאלנטים וגם הצופים, יחזקאלי הוא לא "עוף מוזר" אלא פרח מוגן. לא משנה שאהוד יערי בן ה-79 סיפק לאורך המלחמה מידע מעניין ואפילו נכון וגם לא חשוב שרועי קייס מכאן 11 מביא סיפורים ולא רק דרשות והטפות: יחזקאלי שם כדי לשיר "חרבו דרבו" בשפת הטלוויזיה. אם זה "לא מסרים של אמונה", מה כן?
