לבני עמנו שעדיין שם, בשבי בעזה.
עוד מעט ערב חם יירד. חלונות הבתים יוארו. מעליהם ירח מלא יביט. ייקח שאיפה מהרחובות תחתיו. פסח הוא חג שיש לו ריח שהוא רק שלו. לא רק של מרחבי אביב והתחדשות, אלא ריח חופש שבנפש. שכמו נובע מתוכנו.
באמת נוכל לנשום חופש הערב? האם נוכל לציין את חג החירות, או סתם חג, כשאתם שם? אתם בכלל יודעים שערב פסח היום? שאביב עכשיו? נותרה בכם עוד תקווה לחירות? כשנלקחתם ממיטתכם בלוח השנה היה כתוב "שמחת תורה", וכך זה נשאר עבורכם. ועד שהחג ההוא לא יסתיים, אין אחר.
תכף מרק ושני סוגי דגים יוגשו. הבית יתמלא ריצת ילדים בעקבות חצי מצה, חבטות בצל ירוק, השקות סכו"ם. פסח הוא חג שיש לו קול שהוא רק שלו. לא רק שירת הגדה וסעודה, גם קולות הסדר שבתוכנו, כשאהובינו לצידנו.
באמת נוכל ליהנות משאון הסדר המשפחתי סביבנו, בתוכנו, כשאתם לא פה? כשכל כך הרבה כיסאות ריקים לידינו?
האמת הכואבת, בני עמנו שבשבי, היא שעם כל יום שחולף אנחנו פחות ופחות יכולים להביט לכם בעיניים. בעיניים שנותרו. בטח בערב חג כזה. ובכל זאת הן לא מרפות מאיתנו. 133 זוגות עיניים מטאפוריות מביטות בנו דרך איזשהו חושך. דרך איזשהו אין סוף. אולי עוד מחכות, אולי כבר לא.
כבויות, מאוכזבות, שותקות.
וגם אנחנו דוממים. כי מה נוכל לומר לכם, בני עמנו שבשבי, בערב חג כל כך לא שלם? מה נוכל לספר לעצמנו? "יחד ננצח"? "עם הנצח לא מפחד"? "ניצחון מוחלט"?
במנהרות, ברעב, בכאב, בהתעללות, בייאוש, בחולשה, בדמעות, בקור ובחום, בנשימת החיים האחרונה - והעם הנבחר חוגג את חירותו.
בני עמנו שבשבי, למעננו, אלה שבבתים, אלה שחוגגים, אולי כדאי יהיה לוותר השנה על שירת "עתה בני חורין". את זה נוכל להחליף בסליחות.
סליחה שלא קרענו את ים סוף; לחצאים, לרבעים, לשמיניות. סליחה שלא הכנו בסלע. סליחה שסדר העדיפויות שלנו זעק קודם נקמה, מוות וחורבן לאויב הארור, ורק אחר כך חיים והצלה לבני עמנו. סליחה שלא זעקנו מספיק כשההוא שלמעלה הקשיח את לב מנהיגינו. סליחה שלא עמדנו על המשמר, כעם. סליחה שלא עשינו הכל, הכל, הכל, כדי שתהיו איתנו כאן, עכשיו, לציין חירות.
בחג הזה, יקירינו שבשבי, אנחנו חייבים לחזור להיות בני ישראל. לחזור להיות אותו עם מדבר רחוק שהיינו, שקראנו עליו בהגדה. חייבת להיות לנו מטרה משותפת אחת. כולנו חייבים להיות בני חורין. כולנו, עד האחרון. אחרת איזה עם אנחנו?
עוד מעט הבית יתרוקן. הכיור יתמלא צלחות. אמא תצנח בחבטה על הספה. אבא יחזיר למקום באנחה את הכיסא שנשאר ריק. מבעד לחלונות המוארים יציץ ירח מלא. מלא חמלה. ייקח שאיפה מהרחובות שתחתיו. עוד פסח יעבור. פסח שעם ישראל עוד לא ידע.
פסח עם ריח אחר. פסח בלעדיכם.
