כאשר מייק ג׳ונסון היה רק עוד חבר קונגרס אלמוני למדי, הוא התנגד באופן נחרץ לאישור תקציב לתוספת סיוע צבאי אמריקאי לאוקראינה. כמו רבים מחברי המפלגה הרפובליקנית, חבר הקונגרס השמרן מאוד מלואיזיאנה היה דוגמה מצוינת לאחיזת הצבת של דונלד טראמפ במפלגה ומילא באופן מוחלט הנחיות שהגיעו מאחוזת מאר-א-לאגו.
גם אחרי שהפך, כמעט בלית ברירה, ליו״ר בית הנבחרים, המשיך ג׳ונסון להתנגד לדרישת ממשל ביידן לאשר חבילת סיוע של 60 מיליארד דולר לאוקראינה. בשבת החליט ג׳ונסון לשבור את הכלים, העלה את ההצעה להצבעה והיא עברה ברוב דו-מפלגתי גדול. אם היה יודע שיום אחרי יזכה לכותרת ב-CNN שתגדיר אותו כ-״צ׳רצ׳יל לא צפוי״, אולי היה עושה זאת הרבה קודם.
יותר רפובליקנים הצביעו בשבת נגד חבילת הסיוע לאוקראינה מאשר בעדה (101–112), וג׳ונסון ידע שהוא מסכן את מעמדו במפלגה שהממסד הישן איבד לגמרי את השליטה בה. ההחלטה לקחת את הסיכון היה שיאה של דרך מפתיעה עבור מי שנבחר לתפקיד יו״ר בית הנבחרים בזכות קולות הימין הקיצוני ביותר, שראו בג׳ונסון אחד משלהם.
בפברואר העביר הסנאט חבילת סיוע נרחבת לאוקראינה, ישראל וטייוואן, ושלח אותה לבית הנבחרים. ג׳ונסון המשיך להתנגד לאפשר הצבעה. הוא כן אישר הצבעה על סיוע לישראל, אבל הבית הלבן, הדמוקרטים (וגם לא מעט רפובליקנים) בסנאט דרשו את החבילה כולה. ג׳ונסון המשיך להתנגד.
דברים השתנו בשבועות האחרונים כשהבית הלבן החליט להחליף טקטיקה ועבר לחיזורים. ג׳ונסון הוזמן לפגישות ארוכות בחדר הסגלגל, קיבל זמן איכות עם ראש ה-CIA, ביל ברנס, ומצגות מודיעיניות שהבהירו לו כי אוקראינה מתקרבת למצב שבו פשוט לא תוכל יותר להילחם ופוטין ישתלט עליה.
כנוצרי אוונגליסטי, ג׳ונסון הלך לכנסיה, כרע ברך, התפלל, ויצא עם החלטה שמביאה לו מחמאות מקיר לקיר, כולל מביידן וזלנסקי, ובסופו של דבר ספק אם באמת תעלה לו בג׳וב שלו. שישה חודשים לפני הבחירות, אף אחד במפלגה הרפובליקנית לא רוצה עוד מלחמת אזרחים פנימית. אמר ג׳ונסון, ״זו תקופה קריטית. יכולתי לקבל החלטה אנוכית ולעשות משהו אחר, אבל אני עושה כאן מה שאני מאמין שהוא הדבר הנכון. מתן סיוע לאוקראינה כרגע הוא הדבר החשוב ביותר".
