בל, היפה והחיה (1991): האור בקצה המנהרה
בכפר צרפתי קטן מתגוררת בל, אישה צעירה, בודדה ויפהפייה, השונה כמעט מכל הסובבים אותה ומרגישה תמיד לא שייכת. בעוד שלאחרים אכפת מעושר, יופי ורהב גברי – היא מוצאת את הקסם בדברים הפשוטים של החיים: קריאה, בעלי חיים ודאגה בלתי מתפשרת לאביה, שנחשב בעיני רבים למטורף; לאחר שהלך לאיבוד ביער הוא מוצא עצמו בטירה מכושפת, שבוי בידי בעליה – חיה מפלצתית אכזרית. כדי להציל את אביה, בל מציעה לחיה עסקת חליפין והופכת לשבויה במקומו. שם, דווקא בתוך החושך היא מוצאת אור. לאט, לאט ועם אתגרים רבים בדרך בל הופכת את הטירה לביתה שלה, ואת רהיטי הבית לחבריה הטובים. איתם ובעזרתם היא לומדת לחיות מחדש ומגלה, ביחד איתנו הצופים, גם את נבכי נפשה של "החיה", עד שלבסוף מתאהבת בו. הסרט הוא הרבה יותר מסיפור אהבה בין אישה יפה לגבר-חיה – הוא סיפור על עוצמה נפשית ותקומה של אישה צעירה שמצאה את החופש.
פינוקיו (1940): אני כבר ילד אמיתי
מי לא מכיר את פינוקיו? בובת העץ שנבנתה על ידי סבא ג'פטו וקמה לתחייה במטרה להפוך להיות ילד אמיתי. המסע של פינוקיו טומן בחובו את האתגרים האנושיים הגדולים ביותר – ובכדי להיפטר מבולי העץ שמרכיבים אותו, פינוקיו צריך להיות אמיץ, הגון, ישר, לא אנוכי ומתחשב בזולת. אלא שבדרך, כמו כל ילד שלומד גבולות ואיך להבדיל בין טוב לרע, הוא נקלע למצבים מהם הוא מתקשה להיחלץ לבדו, ומוצא עצמו פעם אחר פעם מסתבך עם נוכלים שרוצים לנצל אותו. רק לאחר שפינוקיו מציל את ג'פטו ממלתעותיו של לווייתן ענק, הפיה מעניקה לו את הקסם לו ייחל מכל – להיות ילד אנושי – להיות חופשי.
רפונזל, פלונטר (2010): חיפוש אחר נעורים
סיפורה של רפונזל, האישה בעלת השיער שלא נגמר, אולי מסמל יותר מכל את היציאה מעבדות לחירות. הילדה שגדלה במגדל גבוה בלב יער ממנו לא יצאה מעולם, מגלה מחדש את החיים כהווייתם: ממפגש ראשון עם אנשים שאינם האישה המרשעת שחטפה אותה בילדותה מהעריסה; ועד ההתרגשות מלהריח דשא ירוק טרי. נדמה שבסרט הפנטזיה המוזיקלי של דיסני יש הרבה מעבר לעלמה במצוקה, אלא גרסה חדשה ומרעננת לפמיניזם מודרני חי ובועט. לרפונזל שיער קסום, איתו היא יכולה לרפא כל מכאוב ולשמור על צעירותה של האישה לה היא קוראת אמא. במובנים חברתיים, מדובר בפחד מזקנה כמוטיב חוזר בדיסני. השיער הזהוב משמש כבוטוקס דיסנאי מיוחד, כדי לפאר ולהאדיר את מושג הנעורים. לא רק שרפונזל יוצאת לחירות בדמות מסע עצמאי במיוחד בו היא מלמדת את הגבר שאיתה כיצד להסתדר בעולם האמיתי; גם משתקף לנגד עינינו השעבוד הלא-נגמר של מרשעות דיסני, בחיפוש הלא-נגמר אחר נעורים והכרה.
סינדרלה (1950): לקסם יש רגליים
כשהיא כורעת תחת הנטל שבעבודות הפרך בביתה, סינדרלה לא מסוגלת לראות את עצמה כסובייקט בעולם. אמה החורגת רודה בה, אחיותיה החורגות מתנכלות לה – ואפילו חתול הבית המרושע לוציפר מנסה להכשילה בכל פעם. סינדרלה למעשה הופכת למשועבדת לאחר מותו של אביה בטרם עת, ומתרגלת בעל כורחה למציאות החדשה, בה היא לעולם תעשה עבור אחר – שלא יעשה דבר למענה. מלבד החיות הקטנות שמשמשות לה כמפלט ואוזן קשבת, סינדרלה נתקלת בפיה – שמעניקה לה את כל מה שהיא רק ייחלה לו – להיות חופשייה, גם אם זה ללילה אחד. חופשייה ללבוש שמלה מרהיבה, חופשייה מניקיונות הבית, חופשייה להיות סינדרלה ולא רק לכלוכית. "בחצות הקסם נעלם", מזהירה הפיה הסנדקית, אבל לקסם יש רגליים: נעל זכוכית אחת שנשמטת מרגלה של סינדרלה על גרם המדרגות מובילה את הנסיך אליה, בדרך אל חיי החופש המאושרים (והמעושרים).
קוואזימודו, הגיבן מנוטרדאם (1996): שנים של בדידות
"החיים הם לא ספורט שצופים בו. אם אתה מתכנן רק לצפות, אתה תצפה בחיים שלך חולפים להם בלעדיך", אומרת לקוואזימודו לוורן, אחת מדמויות הגרגויל (פסל באדריכלות הגותית) שמארחת לו חברה בקתדרלת נוטרדאם; ביתו ומבצרו של האדם שנחשב בעיני רבים למפלצת. כיצד הוא מתכוון לחיות אם הוא צופה בהמון הפריזאי מאזור הפעמונים וחי דרכו? קוואזימודו שבוי לא רק בידי שר המשפטים פרולו שגידל אותו, אלא גם במחשבות העמוקות ביותר של הלב. האם הוא ראוי לאהבה? לחופש? לאושר? באחד הסרטים האפלים ביותר של אולפני דיסני, הצופים נחשפים לדמות מיוחדת במינה שנכתבה על ידי ויקטור הוגו במאה ה-19 – דמות גבר מעוות שנאבק להתקבל בחברה. הבדידות שלו מסמלת יותר מכל את העבדות הפנימית עימה הוא מתמודד. אזמרלדה הופכת לידידתו הראשונה שאינה דמיונית, והיא מסייעת לו לראות ולאהוב את עצמו, כפי שהוא. הוא יוצא אל ההמון – שם מקבלים אותו כגיבור כשהוא חופשי מפרולו, אם כי גם מהלקאה עצמית שליוותה אותו כל חייו.
אלאדין (1992): דחיפה קטנה של קסם
נער האשפתות אלאדין שבוי בקונספציה שכסף ומעמד יגרמו לנסיכה יסמין להתאהב בו. והאמת? קשה להאשים אותו. הוא בעצמו נחשב ל"יהלום בלתי מלוטש" ול"גנב עלוב", שצריך רק דחיפה קטנה של קסם כדי להיות הנסיך שיסמין תרצה לבעל. אלא שליסמין כבר נמאס מכל הגברים העשירים בעלי המעמד שרוצים להתחתן איתה בשביל לחזק את קשרי הממלכה – אז היא מורדת ובורחת מהארמון. כשאלאדין משפשף לראשונה את המנורה הוא פוגש בג'יני, שמבהיר לו שיוכל לעשות אותו העשיר באדם, אבל לא יוכל לגרום לאף אישה להתאהב בו. את זה אלאדין יצטרך לעשות בעצמו. הוא משתחרר מרף הנורמות החברתיות ומבין שאינו יכול להתיימר להיות מישהו שהוא לא. יסמין עושה זאת כשהיא מתאהבת באיש פשוט וגם ג'יני זוכה לסוף טוב, לאחר שמשאלתו האחרונה של אלאדין הייתה לשחררו לחופשי.
דמבו (1941): מסע לגילוי עצמי
דמבו, הפיל המעופף של דיסני, עושה הכל חוץ משימוש נכון באוזניים שלו. למעשה, הן יכולות לגרום לו לעוף גבוה בשמיים ולהשתחרר פיזית ונפשית ממנהל הקרקס שמשעבד אותו למופעים מסוכנים בתפקיד המשפיל ביותר – ליצן. הפילפילון חי הרחק מאמו, שנלקחה למעצר, והוא הופך למושא לעג מצד שאר הפילים בגלל האוזניים הענקיות שלו – ונותר בודד וחסר אונים. בחברת האנימציה של וולט דיסני מצליחים במשך כשעה אחת של אנימציה ללמד ילדים ומבוגרים כיצד אפשר להגיע מדרך קשה ומפרכת לגילוי עצמי. גור הפילים הקטן מגלה בזמן הופעתו בקרקס, שדווקא החיסרון שלו – הוא היתרון. הוא המייחד אותו משאר הפילים. נדמה, אם כך, שהמסר החשוב של הסרט הזה חוצה זמן ורלוונטי גם יותר מ-80 שנה לאחר יציאתו – חריגות חיצונית היא לא מושא לעג, להתנכלויות חברתיות אין מקום, והכי חשוב: אם תאמין בעצמך שאתה יכול לעוף, אתה כנראה יכול לעשות זאת.
מולאן (1998): הלוחמת שהצילה את סין
מי הייתה הלוחמת הסינית האמיצה שהצילה את אביה ממלחמה, ואת סין כולה? האגדה מתחילה הרבה לפני שושלת דיסני המלכותית, ומגיעה עד תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות של סין של המאה ה-5. עוד בסין נכתבו סיפורים על חואה מולאן, בלדות ומחזות. כולם רצו להכיר את האישה האמיצה שעשתה את מה שאף אישה לא העזה לעשות לפניה. בדיסני הפכו את האגדה לסרט אנימציה – ויש האומרים שמדובר באחד מסרטי דיסני החשובים שנעשו במאה ה-20. כשמולאן נלחמת מול האויב ההוני, היא מצילה לא רק את עצמה מגורל האישה הסינית המוקטנת שפסגת כל שאיפותיה היא חתונה וילדים; אלא גם את פלוגת המילואים שלה, ולבסוף – את סין כולה. החברה הסינית באותם הימים של כתיבת האגדה, היא חברה שבטית, ולפיכך מצופה ממולאן לשמור על הסדר הפטריארכלי. אלא שהיא שוברת את הסדר הזה וכותבת סדר חדש – בו נשים יכולות לפרוץ תקרות זכוכית, להילחם ולנצח איפה שכל הגברים נכשלו.
אלזה, לשבור את הקרח (2013): לפעמים חלומות מתגשמים
"לשבור את הקרח" היה לסרט המרוויח ביותר בשנת יציאתו, וזכה להצלחה מסחררת – עד היום. לא רק הגיבורות שלו, אנה ואלזה, זוכות לסלול את חייהן מחדש, אלא גם ענקית האנימציה. נדמה שמי שבאמת משתחרר כאן מהשעבוד הקלאסי – היא דיסני עצמה; אם עד עכשיו גרמו לנו להאמין שלכל נסיכה מגיע נסיך עם סוס לבן, הרי שפה יש את אנה, שמתאהבת באיש פשוט שמוכר קרח באמצע סופת שלגים, ומגיע על האייל שלו; ואת אלזה – ששולטת על ארנדל בלי שום גבר לצידה, ככה – כי היא פשוט יכולה. ואם לרגע את חושבת שכל משאלות ליבך יתגשמו אם רק תביעי משאלה מכוכב, את ממש טועה. כי חלומות מתגשמים אם עובדים קשה על מנת להשיג אותם. בדיסני מנפצים ב"לשבור את הקרח" סטיגמות תאגידיות בנות עשרות שנים, בסרט אחד – ששיחרר לחירות אותה, כמעצמת אנימציה וכמובילת דעת קהל עולמית.
אריאל, בת הים הקטנה (1989): חולמת לצוף
אריאל, בת הים הקטנה, רוצה להיות חלק מעולמם של בני האדם. היא חולמת על זה עוד הרבה לפני שהגיעה לגיל 16 ופגשה בחטף את אריק, נסיך יפה תואר, עבורו היא מוכנה לעזוב את כל עולמה ולתת את קולה למכשפת הים. קל לחשוב שבת הים שבויה בידיה של מכשפת הים, אורסולה. היא נותנת לה את קולה ולאריאל יש שלושה ימים כדי לגרום לנסיך להתאהב בה ולנשק אותה. אבל אם נצלול למעמקי הסיפור, נגלה מציאות הרבה יותר מורכבת. שהרי אריאל התאהבה בעולם שיש בו הרבה יותר מנסיך. המחבוא שלה מלא בחפצים שליקטה במשך השנים על קרקעית האוקיינוס. היא סקרנית לעמוד על שתי רגליים, ורוצה לקרוא ספרים ולדעת מהי אש. אלא שאביה מסרב שאריאל תעלה מעל פני המים מחשש לגורלה. נדמה שאף אחד לא באמת מקשיב לנערה עם הקול היפה ביותר באוקיינוס. ואז אריאל מחליטה לוותר על אותו הקול עבור זוג רגליים, "בשביל גבר שהיא רק הכירה". האומנם? •
