התפטרותו של ראש אמ"ן אהרון חליוה לא נכנסת לתוקף מיידי, והוא ימתין בסבלנות למינוי מחליף ולחפיפה מסודרת. ראש אמ"ן הוא התפקיד המורכב ביותר אחרי זה של הרמטכ"ל, והכניסה אליו דורשת הכנה רצינית שיכולה לארוך גם חודשים, כדי שכולנו לא נשלם שכר לימוד גבוה.
אלא שכאן טמון גם הפלונטר הרציני, שהסתבך עוד יותר לאחר ההתפטרות של חליוה - האם הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא האיש למנות את ראש אמ"ן הבא? הרי מצופה גם ממנו לממש את האחריות ולהתפטר, אחרי מחדל 7 באוקטובר. בעיה נוספת היא שגם מינוי זמני, למשל של ראש אמ"ן לשעבר, יהיה נגוע: כל המועמדים הרלוונטיים נגועים באותה תפיסה שהובילה לכישלון - מעמוס ידלין ועד תמיר הימן, כשביניהם כיהנו הלוי עצמו וקודמו כוכבי.
המשמעות היא שההתפטרות של הלוי וגם של ראש השב"כ רונן בר הולכת ומתקרבת, וכך נכון: מרגע שהמלחמה כבר לא אינטנסיבית כפי שהייתה, המערכת זקוקה לדם חדש ולשיקום ולא לסבבי מינויים שיעצבו את הארגונים בצלמם של המפקדים שכשלו. ממילא יהיו קצינים נוספים שחייבים לשלם את המחיר: ראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק; אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן וגם קודמו בתפקיד, אליעזר טולדנו; וכן מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן.
אם זה לא מספיק, ערב החג חשף החתום מעלה את החלטתו של מפקד פיקוד המרכז, אלוף יהודה פוקס, לפרוש מצה"ל עם סיום תפקידו. האווירה בצמרת הצבא וכמובן הלחץ שהפעיל נגדו לובי המתנחלים, בגיבוי מוחלט של חברי כנסת ושרים בכירים, עשו את שלהם. למה שאלוף שמסכן את חייו יסתובב עם מאבטחים בגלל יהודים? כנראה שגם לו נמאס.
המשקל יעבור לדרג הפוליטי
הטענה המרכזית והמוצדקת נגד התפטרות מיידית של כל הנ"ל היא שגם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט חייבים לשלם מחיר, והתפטרות של הדרג המקצועי תמנע מהם לקחת אחריות. על כך יש להשיב שאי-אפשר להכריח את נתניהו וגלנט ללכת ללא בחירות ובינתיים הצבא נפגע. אולי ההפך נכון: התפטרות של הלוי ובר, ואולי יציאה שלהם לתקשורת, תאיץ את המחאה ותגלגל את תפוח האדמה הלוהט לדרג הפוליטי.
בנוסף, לא צריך לצייר את החלפת הרמטכ"ל בגוונים קודרים. האלוף (מיל'), סגן הרמטכ"ל לשעבר אייל זמיר, ייכנס במהרה ובטבעיות לתפקיד. אין באמת מועמד מתאים ומקובל ממנו. כמנכ"ל משרד הביטחון הוא נמצא בלב קבלת ההחלטות, סמכותו אפקטיבית וכך גם מקצועיותו. השריונר שהזהיר מפני צבא קטן יידע להגדיל אותו בהתאם. אם יצליח להחזיר את מפקד חיל האוויר לשעבר עמיקם נורקין כסגן הרמטכ"ל, יהיה זה מהלך חשוב לייצוב המערכת. נורקין, למרות התנגדותו העקרונית, חייב לשקול זאת שוב בשל גודל השעה.
5 צפייה בגלריה
אין מועמד מתאים ומקובל ממנו. מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר
(צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון)
אם לא הוא, האלוף תמיר ידעי הוא בחירה מצוינת לא פחות: מפקד זרוע היבשה הנוכחי ימלא תפקיד מכריע בבניית הכוח תחת המציאות המשתנה. וביחד, הרמטכ"ל הבא וסגנו יקפיצו כיתה את התא"לים המצוינים שהרשימו במלחמה: דדו בר כליפא, דן גולדפוס, איציק כהן, שי קלפר וגם ברק חירם בהנחה שיעבור את התחקירים הקשורים לקרב בבארי. תת-אלוף עומר טישלר, ראש מטה חיל האוויר, ייקח את המושכות בחיל לאחר שתומר בר יסיים קדנציה סוערת. קצינים ותיקים באזרחות כגון רוני נומה, סמי תורג'מן ואמיר אשל, ייקראו לחנוך את הדור הצעיר. זמן המהפכה הגיע.
ההתעקשות של חליוה
כבר 200 ימים שכולנו עוסקים בהרבה מאוד "מה היה קורה אילו", וגם לראש אמ"ן המתפטר, אלוף אהרון חליוה, יש אחד כזה. בתקופתו של גדי איזנקוט כרמטכ"ל, הוא הציע למנות לתפקיד "המעריך הלאומי" את אלוף יואב (פולי) מרדכי, שסיים כהונה מוצלחת כמתאם הפעולות בשטחים. איזנקוט, שמקורב מאוד למרדכי, חשב שיהיה נכון למנות קצין שגדל במערך, ביחידה 504, ונחשב ל"ערביסט".
הרעיון הגיע לראש הממשלה אז והיום, בנימין נתניהו, שלא פסל. הבעיה הייתה מי שכן אמר "לא": מרדכי עצמו. "אין לי את המזג", הסביר לאיזנקוט. הכוונה הייתה שראש אמ"ן מוצלח צריך גם לאהוב את המפגש בין הישבן לכיסא ולא לחטוף אלרגיה מכתיבת מסמכים. פולי לא היה כזה. מי שמונה בסופו של דבר אז לתפקיד היה אלוף (מיל') תמיר הימן.
פולי וחליוה מאוד דומים. שניהם "אנשים של אנשים". מפעילים בחסד. כריזמטיים ובעלי קסם ייחודי. אלא שההתעקשות של חליוה לקבל מכוכבי את תפקיד ראש אמ"ן, עד כדי איום לעזוב את הצבא, מנעה ממנו ניסיון חשוב. מבקריו טוענים שבדיוק כמו לפולי, היה חסר לו המזג האמ"ני. אם היה מסכים לקבל את תפקיד אלוף פיקוד הצפון, כפי שהוצע לו, אולי עוד היה יכול להיות מועמד להיות רמטכ"ל ולא אחד מהאנשים המושמצים במדינה. גם איזנקוט, כרמטכ"ל, טעה כשמינה אותו לתפקיד ראש אגף המבצעים ולא התעקש על תפקיד שטח אחרי הכהונה המוצלחת בראשות אגף הלוגיסטיקה. לאחר מכן חליוה היה כבר מספיק חזק כדי להציב אולטימטום לרמטכ"ל דאז, אביב כוכבי: או אמ"ן או הביתה.
ההחלטה השגויה של כוכבי לא הייתה מקצועית בלבד. גורמים שמכירים היטב את השניים אומרים ש"אביב היה תלוי באהרון, שיש לו יכולות בין-אישיות יוצאות מהכלל והוא היה 'שר הפנים' של הרמטכ"ל בתוך הצבא ומי שעזר לחבר מהצנחנים לבנות את המנהיגות".
בתמורה, חליוה הפך לאיש הכי חשוב בדיוני השיבוצים ומי שרצה להתקדם ידע שבלי תמיכתו של חליוה זאת משימה בלתי אפשרית. "תשאל את ראש אכ"א יניב עשור", אמר גורם בצבא. "חליוה שם וטו על המינוי שלו לאלוף פיקוד הדרום". עשור, לא מיותר לציין, הוא גולנצ'יק.
הכוח שהצטבר אצל חליוה קנה לו לא מעט אויבים והם חיכו לו בפינה אחרי 7 באוקטובר. גם קרבתו לגורמים שמעורבים במחאות נגד השלטון סימנו אותו כיעד מספר אחת למתקפות אכזריות, לא ענייניות ובחלקן גם רצופות בשקרים איומים ובשמועות עסיסיות. חליוה שגה ואחראי, אולם הפיכתו לאויב המדינה היא הגזמה פרועה ובעיקר צינית.
הכישלון הקולוסלי של חליוה מתחלק לשני חלקים לא שווים בגודלם: בליל 7 באוקטובר הוא לא היה שותף לקבלת ההחלטות, למרות שהודה כי בדיעבד לא היה נוהג אחרת מהרמטכ"ל - לא נוקט בצעדים מיוחדים לאחר הדיווחים על "אותות חלשים" שמשהו קורה בגבול.
אלא שכאן נכנס החטא הקדמון והתהומי, שהוא תפיסת הכוונות של האויב בחודשים ואף בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר. בהקשר הזה, יאמר ודאי חליוה לוועדת החקירה שצריכה לקום לדעתו, לכישלון אבות רבים והוא רק אחד מהם. כל צמרת אמ"ן הייתה שותפה לדעה שחמאס מעוניין למשול ולא להילחם. אין בכיר אחד באגף שערער על כך - מראש חטיבת המחקר, דרך מפקד 8200, ועד לקצין המודיעין של פיקוד הדרום. גם במטה הכללי לא נשמעה דעה אחרת, בקרב הרמטכ"ל הנוכחי וקודמו, לצד השב"כ ומתאם הפעולות בשטחים.
המוסד נתן תוקף להערכות הללו, בשבתו כ"צוות אדום" שתפקידו לבחון את ההערכות של הגופים האחרים. עם זאת, כפי שכתב במכתב ההתפטרות שלו, האחריות עליו גם כראש הארגון וגם כמי שדיבר בביטחון (וחליוה לא יודע לדבר שלא בביטחון) על "חמש שנות שקט" אחרי מבצע "שומר החומות", שגם הוא התחיל בפספוס מודיעיני.
את ההחלטה להתפטר מסר חליוה לרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, באופן רשמי שלשום, אבל הוא רצה לעשות זאת הרבה קודם. מעניין לחשוב מה באמת היה בשיחה בין השניים, שמערכת היחסים ביניהם מורכבת יותר מזאת ששררה בין חליוה לכוכבי.
בחונטה של הצנחנים, בדומה לזאת של גולני, יש מחנות פנימיים. כשהלוי ניצח את חליוה בקרב על תפקיד מח"ט הצנחנים, הוא גילה שהמג"דים ברובם הם אנשים של חליוה, מה שהקשה עליו לבנות מנהיגות, עד לשינוי במבצע עופרת יצוקה. חליוה הלך בינתיים לפקד על בה"ד 1 (וכיכב בסדרה של רוני דניאל, מה שתרם למוניטין שלו כחביב וחובב תקשורת), אבל התעקש לנסות שוב לקבל את הפיקוד על הצנחנים וקיבל את ההזדמנות גם במחיר של המתנה נוספת לפני תפקיד תת-אלוף. לטוב ולרע זה האיש: לוותר הוא לא יודע ואת המחירים הוא משלם.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.04.24
