כבר יותר משנה שישראל סובלת מהפער הגרוטסקי בין תואר מפוצץ כמו "השר לביטחון לאומי" לבין האדם שזה הטייטל שלו והוא מהווה, יותר מכל דבר אחר, סכנה אמיתית לאותו ביטחון ממש. אבל אם בדרך כלל עוסקים במשנתו הגזענית, ברעיונותיו המסוכנים, בסגנונו הבריוני, בתאוות הספינים הנרקומנית ובכישלונותיו הבלתי נגמרים כמי שהבטיח "משילות" והופך את רחובות ישראל לפאבלה ברזילאית, הרי שבסוף השבוע התברר, שוב, שבן גביר בנוסף להכל מהווה גם סכנה פיזית לשלום הציבור.
התאונה שבה היה מעורבים השר ואנשיו, שבה נפגעו אזרחים כי נהגו של בן גביר החליט שעמידה ברמזור אדום זה עניין של שמאלנים כנראה, היא לא אירוע חד-פעמי. למעשה, אם גיליון ההישגים של בן גביר היה מרשים כמו גיליון הרשעות התעבורה שלו, אולי לא היינו מתמודדים עם פשיעה משתוללת. בעבר גם פורסם ב"הארץ", בין השאר, כיצד אפילו השב"כ הזהיר מפני הזלזול המופגן של בן גביר בחוק כשהוא מעודד נהגים לצפצף על רמזורים, שלטים המורים על המהירות המותרת, מחסומים ועוד. מצד שני, מי צריך עיתונות? האיש תיעד את עצמו כשהוא נוסע ללא חגורת בטיחות והעלה את הראיות המרשיעות לרשתות החברתיות.
מן הסתם, בן גביר יודע שהמשטרה לא תעז להתעסק עם השר שגם ככה מנגב איתה את הרצפה. הרי אפילו את החשד לחלוקה בלתי חוקית של רישיונות נשק לא חוקרים שם, כי בכל זאת אנשים רוצים להתקדם בארגון, ולך תריב עם מי שהממשלה כולה תלויה בהבל פיו וברוך השם, הבלים זה הדבר האחרון שחסר לו. אז להתחיל לחלק דוחות? לחקור תאונה שבה לכאורה נהגו חצה באדום והוא (שוב) לא חגר? מה זה, מדינה מתוקנת?
והרי כאן קבור הכלב: שר "לביטחון לאומי" שמסכן באופן כל כך בוטה את הביטחון האישי של הציבור, אמור בנסיבות פחות פסיכיות להשתחרר מבית החולים ובאותו יום לסיים את עבודתו. סימן השאלה היחיד הוא האם מדובר באיש ישר מספיק להתפטר בעצמו או שראש הממשלה היה מסביר לו, שאי-אפשר לצפות מהציבור לציית לחוק אם הוא אינו תקף לאנשים שמטילים את אימתם על השוטרים והשוטרות שאמורים לאכוף אותו.
אבל התרבות השלטונית בישראל היא בעצמה קורבן של דריסה הלוך ושוב, שהשיא שלה הוא תופעה רקובה כמו בן גביר והרעל שהוא מזריק למערכת. לא רק שהוא לא יתפטר, ספק אם לאיש כמוהו בכלל אכפת ממה שקרה ואם הוא תופס עד כמה זה חמור. האמת היא שגם אנחנו, שמסתכלים על האירוע, לא מסוגלים אלא לצחוק עליו בייאוש: הרי אם גופו של בן גביר היה כולל מיליגרם של מצפון, הוא היה מסתכל על החורבן שהוא מחולל כבר שנה וקצת ואומר "הבנתי, גדול עליי, מצטער".
כמו שניתן היה להבין עד כה, זה פחות הקטע שלו. וכשבן גביר מביט בסקרים, הוא לא רואה שום סיבה להשתנות. להפך: בחסות הסלידה מהסדר הקיים ואמונה אדוקה באשליה שהפופוליזם שלו מוכר, עוד ועוד ישראלים מאמצים את תפיסותיו הילדותיות ומעניקים להן חסינות גם אם המציאות מוכיחה שוב ושוב שהן מובילות לאסון. ככה נראים החיים בישראל: בן גביר דוהר, ומי שמשלם את המחיר זה אנחנו.
