רס"ר (במיל') קלקידן מהרי ורס"ר (במיל') עידו אביב נהרגו שלשום מפיצוץ במבנה שבו שהו ליד פרוזדור נצרים במרכז רצועת עזה. לוחם מילואים נוסף נפצע באורח קשה באירוע.
רס"ר מהרי ז"ל היה לוחם בגדוד 223, חטיבת כרמלי (2). תשעת אחיו ואחיותיו התכנסו בחג כדי להיות יחד, בזמן שאמו שעדיין חיה באתיופיה קיבלה את הבשורה המרה באמצעות נציג המדינה. כעת הם מחכים לאם שתגיע לארץ כדי להביא את אחיהם לקבורה.
מהרי (37) עלה לישראל לפני 16 שנה ומיד התגייס לצבא. "הוא היה מאוד ציוני ושאף כל חייו להגיע לישראל״, סיפרה אחותו לאה, "הוא היה בחור עם לב ענק, שעסק כולו בנתינה. אצלנו הוא היה האיש שמחבר את המשפחה".
במשך שנים עבד מהרי בביטחון במספר מקומות, ביניהם עיר דוד. לפני שנתיים הפך לנהג אוטובוס של חברת דן ועבר להתגורר בפתח-תקווה. בני המשפחה מספרים שאהב צילום כתחביב ואף היה מצלם זוגות וילדים כעסק צידי. "הוא אהב לצלם דברים יפים", מספר האח נתי, "תמיד צחקנו עליו שהוא ממשיך את דרכו של אבא, שהיה צלם".
במהלך המלחמה שירת מהרי תחילה בגזרה הצפונית. לאחרונה עבר הגדוד שלו דרומה ונכנס לרצועת עזה. "מבחינתו להיות במילואים זה היה חשוב, כי המדינה הייתה חשובה לו", מסבירה האחות לאה, "האמת היא שלא ידענו שהוא בעזה. הוא גם דאג כל הזמן להגיד שהכל בסדר".
אחייניתו של מהרי, טל זרביב, נפרדה: "קלקידן, דוד שלי, האח הקטן של אמא, נפל בקרב בעזה. צודקים כשאומרים שתמיד מדובר בטובים ביותר. האיכותיים, הציוניים, האופטימים, אוהבי האדם והארץ. נלקח מאיתנו המובחר ביותר שלנו. זה שעלה לארץ לבד בגיל 18, השאיר את אמו האהובה באתיופיה ויצא בנחישות להגשים חלום. הוא תמיד ידע לשמור על קשר עם אמא אלמז. את הזעקה שיצאה מתוכה כשהתבשרה בביתה באדיס אבבה על מות הבן הלוחם, שמענו עד ירושלים”.
רס"ר (במיל') אביב ז"ל מקריית-ביאליק, בן 28 במותו, היה לוחם במסייעת שריון בגדוד חש"ן 9232, עוצבת יפתח (67). במוצאי השבת הוא קיבל הודעה להתייצב למחרת בשעות הבוקר במקום כינוס סמוך לקיבוץ בארי. אביו מרק הסיע אותו לשם. שעות לאחר מכן נפל עידו בתקרית שהתרחשה בערב החג ברצועת עזה.
עידו היה בנם של מרק ואמי ואחיהם הבכור של ניב (23) ושקד (18), תושבי כרמיאל. הוא התגורר בקריות עם בת זוגו דשה ליושקביץ. עידו שימש כמדריך גלישה בכיר במרכז לגלישה וספורט ימי "סרף סייקל" בקריית ים, ונחשב ליד ימינו של בעלי המועדון גיל הורביץ.
"עידו היה ילד שחי את הים", סיפר האב מרק, "הוא גלש בכל צורת גלישה אפשרית. רק תנו לו ים וזה מה שעשה לו טוב. ב-7 באוקטובר הקפיצו אותו למילואים. הוא שירת חמישה חודשים בגולן והשתחרר בסוף פברואר ביחד עם אחיו ניב, שגם גויס ב-7 באוקטובר. אחיו נסע למזרח הרחוק. התחננו בפני עידו שיבוא איתנו לטיול במזרח, להצטרף לאח שלו. הוא לא הסכים. אמר לי: 'אבא, עד שלא מסתיים פה הבלגן, אני לא יכול לעזוב'".
מרק מוסיף: "בתחילת אפריל עידו גויס שוב, הפעם לדרום. הוא היה בחג ובסוף השבוע בבית, אבל בשבת בערב הודיע לי שהקפיצו אותו ושהוא צריך להיות בבוקר יום ראשון בתשע בבוקר בבארי. כל מה שעניין אותו שהוא לא יאחר כדי שיוכל להחליף חבר'ה שצריכים לצאת הביתה. עצרנו בדרך בבית קפה, הוא אמר להם: 'תארזו, אנחנו לא יכולים לאחר'".
דשה, חברתו של עידו, סיפרה עליו בדמעות: "תוך כדי הזוגיות שלנו, גילינו שהיינו באותו גן ילדים. יש לנו תמונה מחובקים מהגן. עידו היה אדם חד-פעמי. הוא מעולם לא אהב ככה, ואני לעולם לא אוהב ככה. דיברנו על חתונה וילדים. לא הספקתי בכלל לדאוג לו, הוא גם לא רצה דרמות. אפילו לא טרחתי ללוות אותו מהבית במדרגות אל האוטו. הוא שלח לי סלפי עם החברים שלו ארבע דקות לפני חמש אחר הצהריים. זאת הייתה השעה האחרונה שרואים שהוא היה מחובר בווטסאפ, כנראה לפני הכניסה. דקה לאחר מכן הגבתי לו על התמונה, 'חתיך שלי'. הוא כנראה לא הספיק לראות. הוא יהיה אהוב ליבי עד סוף חיי".
הורביץ, בעלי מועדון הגלישה, מספר: "עידו הדריך אלפים ונגע בכל אחד בלב. הורים של ילדים שהוא לימד מתקשרים ובוכים עליו. הוא היה תותח על. ביציאה האחרונה שלו נפגשו. הוא היה אמור להישאר עד סוף החג, אבל הקפיצו אותו ביום ראשון בבוקר. בערב הוא נהרג".
