1. במכבי ת"א הפכו עולמות כדי שהמשחק אמש בבלגרד יהיה באמת ביתי. אנשי המועדון הגיעו עד לגורמים בכירים בממשלת סרביה כדי להשיג הסכמה מהמשטרה המקומית להכניס 1,000 אוהדים צהובים להיכל אלכסנדר ניקוליץ', למרות שלאורך כל העונה הותרה כניסתם של 250 בלבד. והיה שווה להתאמץ: למרות שלא מדובר ב-11,000 כמו במנורה מבטחים, הקהל הצהוב הרעב הרים את הקבוצה, ונדמה היה שגם 7,000 הכיסאות שנותרו ריקים עודדו את השחקנים של עודד קטש יחד עם הכרוז שי סידי שהוקפץ למען המטרה.
הרעש האדיר והמצמרר ממש הידהד באולם, התגלגל לפרקט, ועזר למכבי להתקרב מרחק ניצחון אחד מחזרה לפיינל-פור היורוליג אחרי עשור עם 83:85 דרמטי מאין כמוהו על פנאתינייקוס ו-1:2 בסדרה. כבר מחר, באותו מקום, אפשר לגמור את הסיפור. וואו, זה היה מותח.
2. כאמור, האוהדים החליטו להתאמץ לא פחות מהשחקנים, כששלוש שעות לפני המשחק יצאו לצעדה עם דגלים, תופים, בלונים ואבוקות, לצד הרבה התייחסות "מיוחדת" לאויב החדש שלהם, מאמן פנאתינייקוס ארגין עתמאן. הטורקי טען כי אחרי המשחק השני איימו עליו ש"הציונים" יחזירו לו בארץ, והקהל הצהוב סובב את הדברים ושר "אנחנו ציונים ואנחנו גאים" בעקיצה לעתמאן. כשהוא עלה לפרקט, המאמן שמע שירה אדירה של "אל אל ישראל".
משם הגיע תורם של קטש והשחקנים. עודד הגיע עם המון מוטיבציה לנצח את האקסית, ובניגוד להתנהלות הרגילה שלו – שילוב ידיים ומינימום הבעת רגשות – הוא היה פעיל מאוד על הקווים, נופף בידיו, צעק והתווכח עם השופטים. השחקנים שלו היו צריכים לחפות על היעדרו של ווייד בולדווין, אותו לא הצליחו להכשיר למשחק, והם עשו זאת מצוין כשהבינו במהירות שבשביל לשחק חזק בהגנה לא צריך את הכוכב. הרבע הראשון התאפיין בשמירה מצוינת, ומכבי ברחה ל-11:23 שעזר לה להרגיש נוח לאורך רוב המשחק. השיא בהיבט הזה היה הפוקוס על קוסטאס סלוקאס. במשחק הראשון הוא קבע שיא קריירה של 13 אסיסטים, בשני שיא קריירה של 29 נקודות, ואחרי מספר אימונים בהם שמה עליו דגש, מכבי עצרה אותו על אפס נקודות ב-20 דקות! הצלחה מדהימה שהיוותה גורם מכריע בניצחון.
3. הכתם היחיד על הניצחון הוא הסיומת האיומה שכמעט הובילה להפסד. מכבי הובילה בהפרש של 18 נקודות ברבע השלישי, והצליחה לאבד את כולו. חשוב לציין שפאו לא ויתרה לרגע, והמפתח שלה היה הקליעה מבחוץ. ברבע הראשון אף קבוצה לא השיגה שלשה, ומכבי התקשתה בכך לאורך כל המשחק, אבל היוונים צימצמו בדקות בהן לוקה וילדוסה, יאניס פאפאפטרו וקנדריק נאן צלפו. כשנאן נכנס לטירוף אמיתי בדקות האחרונות, הפער נמחק לגמרי. קטש היה זקוק למנהיגות כדי לסגור את הניצחון, אבל החלטות גרועות של תמיר בלאט ובונזי קולסון הוסיפו לחץ ועזרו למומנטום היווני.
לורנזו בראון הנפלא סחט עבירה חכמה ברגע האמת, וקבע מהקו 83:85, 2.6 שניות לסיום, אחרי שדווקא ניסה להחטיא את הזריקה השנייה. הוא גם ידע למה – בזמן הנותר נאן הצליח לשחרר זריקה טובה, אבל הפעם השלשה לא נכנסה לו ואלף איש ביציעים נשמו לרווחה אחרי שחשבו שיחזו מקרוב בפשלה גדולה.
4. כל השחקנים נתנו תפוקה, גם אם המספרים לא היו גבוהים, והדוגמאות הטובות ביותר הן ג'ייק כהן ששיחק בצורה מבריקה, או רומן סורקין שקטש הקפיד להחזיר לו את הביטחון ונתן דקות טובות. אבל הניצחון חתום על שניים: בראון שלקח את מלוא האחריות וניהל את המשחק בשקט, וג'וש ניבו שהתפוצץ על היוונים עם שרשרת הטבעות עוצמתיות שהובילו אותו ל-22 נקודות.
5. חשבתם שבסדרה טעונה כזו הכל ייגמר בשקט? בעלי פנאתינייקוס דימיטריס ינאקופולוס, שהתלונן על ההחלטה לאפשר לאלף אוהדים להיכנס, נופף בשטרות כסף לעבר השופטים. לאחר הסיום הוא גם ניסה להתקרב לקהל הצהוב אחרי שחצה את הפרקט, אבל המאבטחים עצרו אותו בזמן. עד המשחק מחר סביר להניח שנראה עוד הרבה עצבים, התבטאויות בעייתיות ודם רע.
